הלימוד היומי כ"א חשוון ה'תש"פ

לימוד אמונה יומי: כ"ו אב « הקודם | הבא »

בית המקדש

הרב בניה ליפשיץ | ישיבת ההסדר "נווה דקלים" אשדוד

למדנו ששיטת הרמב"ן שהמהות הפנימית של בית המקדש היא המשכיות מעמד הר סיני וגילוי השכינה שהייתה בו. שונה היא שיטתו של הרמב"ם ששם את הדגש שבית המקדש הוא בית עבודת ה'. כך כותב הרמב"ם בספר המצוות, מצווה כ: "שציוונו לבנות בית עבודה, בו יהיה ההקרבה והבערת האש תמיד ואליו יהיה ההליכה והעלייה לרגל והקיבוץ בכל שנה כמו שיתבאר והוא אומרו יתעלה "ועשו לי מקדש"". הדגש שבדברי הרמב"ם הוא על עבודת ה' בקרבנות על המזבח ובשאר הכלים.

ביאר הרב אשר וייס שליט"א בספרו מנחת אשר שהבדל זה בהגדרת בית המקדש מוביל למחלוקת נוספת בין הרמב"ן לרמב"ם ביחס לכלי המקדש. הרמב"ם לא מונה את עשיית כלי המקדש כמצוות בפני עצמן מכיוון שהוא מגדיר שהכלים הם חלק ממהותו של בית המקדש וחלק ממצוות בנייתו. שהרי כל עניינו של בית המקדש זו עבודת ה' שנעשית בו והעבודה נעשית בכלים השונים. לעומתו הרמב"ן סובר שהכלים אינם חלק מהותי בבניין הבית, מכיוון שהעבודה שנעשית בבית המקדש, היא דבר נוסף למהותו השראת השכינה והמשכיות מעמד הר סיני. אמנם גם הרמב"ן לא מונה את עשיית הכלים כמצווה בפני עצמה מכיוון שעשיית הכלים היא רק הכשר לעבודה הנעשית בהם.

על הבדל נוסף, הרב וייצמן שליט"א בספרו מצוה ברה מצביע על ספר המצוות, והוא ביחס למקומו של ארון הברית בבית המקדש. הרמב"ן לשיטתו מגדיר שארון הברית והכרובים שעל גביו נועדו להיות מרכזו של בית המקדש, כהמשך השראת השכינה שהייתה במעמד הר סיני, וז"ל: והנה עיקר החפץ במשכן הוא מקום מנוחת השכינה שהוא הארון, כמו שאמר "ונועדתי לך שם ודברתי אתך מעל הכפורת". לעומתו, הרמב"ם לא מדגיש את מרכזיותו של הארון, ולעומת שאר הכלים שהוא מגדיר את עשייתו של כל כלי וכלי. בעניין הארון כתב הרמב"ם: "אבן היתה בקדש הקדשים במערבו שעליה היה הארון מונח".

לסיכום, הרמב"ן רואה בארון ראש לכל הכלים, שבעבורו ובעבורם נעשה המקדש, אך הרמב"ם אינו רואה בו כלי מכלי המקדש, והמקדש אינו אלא אכסניה לארון.

"בנה ביתך כבתחילה וכונן מקדשך על מכונו"