הלכה יומית: ל' סיוון « הקודם | הבא »

האם יש זמנים שאין בהם חיוב משמוש, ומדוע?

מתוך 'השם רועי' | הרב אוריאל ספז

ניתן להוכיח מדברי המשנה ברורה (הנ"ל) שישנם זמנים בהם אין צורך למשמש: "ומכל מקום, מצוה מן המובחר שיהא דעתו תמיד על התפילין ושלא יסיח דעתו מהן למשוך ולהרהר במחשבות רעות שמטעם זה חייב למשמש כל שעה שלא יסיח דעתו מהן זולת בשעת התפלה והלימוד אין צריך ליתן דעתו בהתפילין". בשם האר"י ז"ל מובא בספר שער הכוונות, שאסור להסיח דעתו מהתפילין בכל רגע, ואפילו בהיותו מתפלל, רק כשהוא עוסק בתורה או מתפלל שמונה עשרה, פטור. ועל פי זה כתב בספר כף החיים (כ"ח, ג'), על פי ספר פתח הדביר, שהמגיה ספר תורה להכינו לצורך קריאת התורה בשבת, בעוד התפילין עליו, 'לא שפיר עבד', דעל כרחיה אסח דעתיה מתפילין, כדי ליתן דעתו, עיניו וליבו, בהגהת ספר תורה כתיקונו, בחסרות ויתרות ודבוקים וכו'. ובסוף כותב שאין לגעור במי שעושה כן, שהרי לדעת הטור ורבנו יונה, זה לא נחשב להיסח הדעת. אבל הוא מסכם, שנכון ליזהר בזה, שאנן בדידן אין תפילין עלינו כל היום כבזמן התלמוד, לפחות בשעה קלה נכון להיזהר מהיסח הדעת, אפילו לא יהיה בשחוק וקלות ראש.

 

הערה: הרב משה שטרנבוך מבאר (בספרו הלכות הגר"א ומנהגיו עמ' עג) שהמחלוקת בין הגר"א, שפסק כרא"ש, לבין האריז"ל הנוקט כרמב"ן, נעוצה בהבנת קיום מצוות תפילין. לפי הגר"א, כל רגע ורגע שמניח תפילין מקיים מצוות עשה, ואף שמצווה לזכור קדושתה, גם כשאינו זוכר אין בזה איסור, ולכן ראוי להניח תפילין כל היום ולעיתים תכופות יקיים מצוות עשה מן התורה, מה שאין כן האריז"ל מחמיר טובא שמעיקר מצוותה מרוב קדושתה לזכור תמיד התפילין ולא להסיח דעתו... ולשיטתו בעלי מלאכה מעולם לא הניחו תפילין בשעת מלאכתן שמסיח דעתו ואסור מדינא.

 

סיכום: על פי שיטות הרא"ש ורבנו יונה, מותר לעשות בתפילין כל פעולה שאין בה קלות ראש ושחוק, וזה לא תלוי באורך הפעילות ומה הריכוז הדרוש בה, כל עוד אין חשש לשכרות, שינה, או הפחה. על פי שאגת אריה, יש להימנע מכל פעולה שגורמת לא לחשוב באופן מתמיד על התפילין, והוא כותב זאת בהסתמך על דברי הרמב"ן. בדברי כף החיים, משמע שהאמת כדעה הראשונה, אך מי שלא מניח תפילין כל היום נכון שיזהר בכך (הן מצד הנגלה, והן מצד ספרי הנסתר).