הלכה יומית: כ"ט תמוז « הקודם | הבא »

ישנה חומרה יתירה באדם שלא התפלל כלל

מתוך 'השם רועי' | הרב אוריאל ספז

ישנה לכאורה סתירה בין שתי הלכות, שלאחר שניישב אותה, נקבל השלכה חשובה הנוגעת למאמר זה. לגבי תפילת מנחה, פשוט שאם התחיל לאכול קודם מנחה, אינו מפסיק למרות שהתחיל באיסור (שולחן ערוך רל"ב, ב'): "לא ישב אדם להסתפר סמוך למנחה, עד שיתפלל... ולא לאכול אפי' סעודה קטנה סמוך למנחה גדולה; ואם התחיל באחת מכל אלו, אינו מפסיק אף על פי שהתחיל באיסור". לגבי שחרית יש לכאורה סתירה בין שתי הלכות.

א. בסימן פ"ט (סע' ה') מרן הביא מחלוקת בדין אדם שהתחיל לאכול לפני עמוד השחר, והגיע עמוד השחר, והדעה שהביא ב'סתם', היא שיפסיק, וכך כתב: "ואם התחיל לאכול קודם עלות השחר, צריך להפסיק, וי"א שא"צ להפסיק". ב. אך לגבי מי ששגג ולא התפלל ערבית, שדינו שמתפלל שחרית שתיים, כתב המגן אברהם (ק"ח סק"ג), שאם התחיל לאכול באיסור בין שתיהן, לא יפסיק. נשאלת השאלה: מה ההבדל, מדוע במקרה אחד נפסק שלא יפסיק ובשני נפסק שיפסיק, והרי לכאורה גדרי תפילת שחרית חלים על שתיהן? מיישב המגן אברהם שבמקרה הראשון יש איסור של "לא תאכלו על הדם", ולכן מפסיק, מה שאין כן במקרה השני, שכבר התפלל היום על דמו, ולכן הוא דומה בדינו לאכילה קודם מנחה [וזו לשונו: "ואף על גב דבתפלת המנחה א"צ להפסיק כמ"ש סימן רל"ב, הכא שאני כיון דאסמכוה אקרא דלא תאכלו על הדם צריך להפסיק"]. מכל הנ"ל, הסיק הפמ"ג (ק"ח אשל אברהם סק"א), שמי שלא התפלל שחרית, בגלל אונס וכדומה, אסור לו לאכול לפני שמתפלל מנחה, כי גם הוא כלול בהגדרה של 'לא התפלל על דמו' [וכך כתב: "ושכח ולא התפלל שחרית עד מנחה, אם התחיל לאכול, ליש אומרים בסימן פ"ט פוסק"]. לגבי תפילת תשלומין, הדין הוא שמחויב בה רק באופן שהיה אנוס או שוגג בכך שלא התפלל שחרית, ואז יתפלל תפילת תשלומין מיד בסיום תפילה מנחה. מי שקם ממיטתו אחרי חצות היום, לא יאכל קודם הנחת תפילין, אלא יברך ברכות השחר וברכות התורה שזמנן כל היום, יניח תפילין בברכה ויקבל על עצמו עול מלכות שמים באמירת קריאת שמע ("כקורא בתורה"), ויאמר סיום "פרשת ציצית" מהפסוק "אני ה' אלקיכם אשר הוצאתי..." ואילך, ואז יוכל לאכול "פת שחרית". כמו כן נראה שבתפילת מנחה ראוי שיניח שנית תפילין בברכה.

 

סיכום: ישנו איסור לאכול 'לפני שהתפלל על דמו', ויש אומרים שזה איסור תורה, יש שכתבו שגם טעימה אסורה. איסור זה קיים גם ביחס לאדם שהתעורר בחצות היום, והתפילה הסמוכה היא מנחה, יהיה אסור לו לאכול עד לאחר שיתפלל. מי שהרעב מציק לו, ואינו יכול לכוון כהוגן בגלל זה, מותר לאכול לפני תפילה. כאשר ישנה התלבטות האם לאכול על מנת לא להיות רעב עד שיגיע זמן של תפילה בציבור, או להתפלל ביחידות בלי להזדקק לאכילה, האפשרות השנייה עדיפה.