חייל וחשש לפגיעת שמיעה

שאלה

שלום הרב, כתוצאה מתאונה בעבר אני סובל מצפצופים קבועים באוזניים (טינטון), אחד מהסיכונים של תופעה זו היא החמרת עוצמת הצפצוף עקב חשיפה ממושכת לרעשים חזקים. כרגע אני מצליח לחיות בשלום עם הבעיה, אבל החמרה בעוצמת הצפצוץ כניראה תגרור שיבוש משמעותי באורח החיים הנורמאלי. עוד חודשיים בעז״ה צריך להתגייס לשירות קרבי, שם החשיפה לרעשים חזקים ומסכנים גדולה. בהמלצת הרופא המומחה אוכל לשרת שירות קרבי, תוך הקפדה על שימוש באטמים, אך חשוב לציין שהסיכון תמיד קיים ובמיוחד במציאות של מלחמה. שאלתי היא אם חובה עלי לצאת למלחמת מצווה ולהתגייס לשירות קרבי או שהסיכון המיוחד שאני לוקח, פוטר אותי ממצוות המלחמה. אשמח למקורות ע״מ לעיין ולהרחיב בעצמי. תודה רבה.

תשובה

בס"ד


שלום וברכה


שאלתך היא מורכבת, יש את חובת היחיד מול הציבור, ובזה בודאי שיש חובה  להסתכן בשעת מלחמה עיין משפט כהן קמב-קמד. ציץ אליעזר (חי"ג סי' ק). גם האור שמח (הל' רוצח פ"ז ה"ח) שמביא ראיה שאין לאדם להסתכן ולצאת מעיר מקלט לצורך כלל ישראל נראה שמסכים לכך בשעת קרב, עיין  הגרש"י זוין זצ"ל (לאור ההלכה, מלחמה). אבל כל זה הוא בשעת מלחמה וכאשר ההסתכנות ודאית (גואל הדם). אבל הסתכנות שאיננה ודאית ויש שיטות למנוע אותה (אטמים) נראה שאיננה טענה לפתור ממלחמת מצווה. ברור שכל מי שיוצא למלחמה סובל וקשה לו בעקיפין (לא חוזר לביתו וכד') ובכו"א מחוייב לצאת למלחמה מכאן שלמרות שיש סבל וצער יש חיוב לצאת, ובייחוד כאשר אין ודאות לנזק אלא שמא יקרה, סברא זו שייכת גם ברחוב, שמא יפעיל מי שהוא מוזיקה בקול גבוה (חתונה וכד')  או חלילה יתפוצץ גלגל וכדו', א"כ אין זה שייך למלחמה עצמה. על כן נראה שכל זמן שניתן להמנע ואין נזק ודאי, יש חיוב לצאת לעזרת ד' בגבורים. 


בברכת התורה והארץ 

יהודה הלוי עמיחי

מכון התורה והארץ  

הרב יהודה הלוי עמיחי | ד' שבט תשע"ט 16:03