פיטום אווזים

שאלה

רבי, שאלתי לדעתי לא צריכה להישאל כלל... אך לצערי אני
שואל אותה, אנו בתור נושאי דבר ה' בארץ צריכים להיות
הראשונים שזועקים על צער בעלי החיים הנורא שנעשה בהליך
פיטום האווזים , בהתליך גידול התרנגולות (בתנאי צפיפות
מחרידים, הזרקת אנטיביוטיקה וכו') אי השמעת זעקה מצידנו על
דבר זה יכלה לגרום חילול ה' עקב האדישות שלנו, אך המצב כ"כ
חמור שלא מצפים מאיתנו לזעוק על דבר שכזה כאילו הוא לא
מעניין אותנו כלל... כאילו לא קשור אלינו כלל, אנו מצטיירים
ככאלו שלא מעניין אותם המתרחש בכל הנוגע לזכויות האדם לאיכות
הסביבה לבעלי חיים...
לדעתי אנו צריכים שיהיו לנו תלמידי חכמים שעוסקים בכל תחום של
החברה והדבר יגרום ל: א. מודעות של הציבור הדתי ביחס לדברים
חשובים אלו
ב. הדבר יגרום לקידוש ה' גדול בכך שיראו אחינו שהקב"ה דואג גם
לטבע וגם לבע"ח ולא רק ללימוד תורה ללא ישום.
אם הפסקת צורת גידול והאכלת בע"ח בפורמט הנוכחי תאלץ
להיפסק ולחזור לצורת המשק הביתי והדבר יגרום להעלאת המחירים
אז לדעתי לא יקרה כלום אם נאכל בשר פעמיים בשבוע במקום
כל יום לפחות כך לא נגרום לחיות יסורים קשים ולא נראה את
התורה כקטנה.
לסיכום לענ"ד צריכים להתכנס הרבנים ולדון בהתייחסות לנושאים
אלו ואם הדבר מצריך חקירה יסודית לפני שיוצאים בהצהרות
פזיזות אז יש לבצע חקירה יסודית זאת אך אל לנו להתעלם מתחום
חברתי חשוב שכזה.

בתודה מראש

תשובה

המהדרין אכן אינם אוכלים אווזים פטומים. בגלל הפציעה הנגרמת לושט
ויש כאן בעצם מחאה גם נגד הצער הנעשה שלהם. עם זאת אין כאן
איסור מוחלט, כי ציעור בעלי חיים אשר נעשה לטובת האדם אינו
אסור מעיקר הדין. כל עוד אנשים להוטים אחרי כבד אווז הם רואים
בכך צורך. רק כשיצר הזלילה של האדם יתעדן הוא יבין מעצמו
שציעור זה מיותר.יש כאן מוסר השכל חשוב. צער בע"ח יתמעט בעולם
רק כשרמתו המוסרית של האדם תתעלה. לא ע"י השוואת צער בעלי
החיים לצער האדם ייעשה האדם מוסרי יותר. אלא להפך, מותר האדם
האדם מהבהמה הוא שיחייב אותו להיות מוסרי ואזי הוא יתחשב יותר
בבעלי החיים.
בעצם העובדה שהרבנות לא נותנת הכשר למהדרין על כבד אווז היא
מביעה את עמדת התורה בנושא. הרבנים עוסקים בהרבצת תורה
המעלה את רמתו המוסרית של האדם, בהפעלת הציבור לצדקה וחסד
בין בני אדם. דבר זה קודם לצער בעלי חיים.
אין קולם נשמע הוא לא בגלל שאינם עוסקים בבעיות הציבור וצרכיו,
אלא בגלל שישנן בעיות אנושיות דחופות יותר. אין להם אמצעי תקשורת
המשמיעים את קולם. וע"כ עיקר דבריהם ניתנים בשיעורים ישירים
ומיעוטם בספרים ומיעוט מיעוטם בתקשורת האלקטרונית לסוגיה.

הרב יעקב אריאל |