בשר בחלב

שאלה

שלום כבוד הרב אריאל, תיאורטית ניתן לשתות חלב ומיד אחר כך לאכול בשר והם יהיו ביחד במערכת עיכול שלנו ולכן ההמתנה לא קשור לעיכול והרבה תמימים טועים לחשוב שזה קשור לעיכול. למרות שמעיקר הדין לא היה צריך להמתין כלל (בתנאי של קינוח הפה, סעודה אחרת, ברכת המזון) התעורר שאלה בגלל "בשר בין השיניים" "וטעם בשר". המסקנה עולה כי המתנה של שש שעות נבע רק בגלל הרגלי אכילה של אנשים שונים וכמה היו ממתינים בין ארוחה לארוחה כשאכלו 2 ארוחות ביום. יורשים אכלו בשעה השלישית, רוב בני אדם בשעה הרביעית, פועלים בשעה החמישית ותלמידי חכמים בשעה השישית ואת סעודת הערב אחרי שעה השתים עשרה כך שעברו לכל הפחות שש שעות בין ארוחות למאחרים שזה תלמידי חכמים (מסכת שבת י, א). הרי לא המתינו שש שעות כדי שיעבור "זמן עיכול" זמן "בשר בין השיניים" או זמן "טעם בשר" אלא רק בגלל שזה מתי שהזדמן להם לאכול את הארוחה השנייה. "רוב בני אדם" בכלל אכלו אחרי "שעה רביעית". אצל אשכנזים בתקופת הראשונים ועד לפני כחמש מאות שנה נהגו שעה אחת, אולם יחד עם ההגירה למזרח אירופה והקמת קהילות חדשות בפולין החל להתפשט מנהג שש שעות. הרי מדובר בהחמרה שעם ישראל התחיל לשמור מסיבה לא ברורה או בגלל שזה היה תקופה של חומרות, למרות שהמקור הוא בסה"כ מהרגלי אכילה של זמן בין ארוחות. כיום אנשים אוכלים 3 סעודות בזמנים שונים. אילו חכמים ורוב בני אדם אז היו אוכלים 3 או 4 ארוחות ביום אז כמובן שהזמן ביניהם היה מתקצר וכיום היינו שומרים זמן המתנה אחרת. (בכלל על עוף זה גזירה על גזירה). בסופו של דבר, הטעם היחיד שנותר בדבר זה מנהג (בין אם מוצדק או לא) שהשתרש בעם ישראל. אני נמצא בסיטואציה שקשה לי להמתין שש שעות. אני אוכל ארוחה בשרית בסביבות 12 וזקוק לקפה עם חלב (לא אוהב קפה שחור או חלב סויה) כמה שעות לאחר מכן וקשה לי עם ההמתנה של חמש שעות וקצת/שש שעות. אני יודע על רבים שמרגישים כמוני. משפחתי היה מאוד שמח לשנות לשלוש שעות ביחד איתי (למרות שמנהג זה פחות מושרש משעה אחת אבל הייתי אומר בכל זאת המתנה של 3 כדי לא לעבור את המינימום של שעה). סבא מצד אבא מגיע מפולין (ויותר אחורה בדורות מאוקראינה) ולא היה דתי כמו כן גם אבא שלי. אומנם פרק של 12 שנה מחייו הוא גדל בשוויץ ושם השתדל לשמור 3 שעות כפי מנהג המקום וכך גם עשה כשעלה לארץ. יותר מאוחר בחייו שגם התחזק בדת אמרו לו לשמור 6 שעות אז כך עושה עד היום. לאבא שלי אין שום בעיה אם הייתי משנה ל-3 שעות. אני מבין היטב את העניין של שמירת מנהגים אבל אני חושב במקרה זה כשמאוד קשה לי אם זה גם בגלל הסיטואציה היום יומית וגם בגלל שאני יודע שזה מנהג שהתפשט כסתם רצון להחמיר כי כך הייתה התקופות באירופה אז ולא בגלל סיבה מוצדקת להחמיר (כמו קטניות להבדיל), ויש על מי לסמוך לשמירת שעה או שלוש שעות (דרכי תשובה פט, ו') אז היית מאוד רוצה לעשות התרת נדרים ולשנות לשלוש שעות. אני חושב שרבים בעם ישראל היו בכלל ממתינים בין בשר וחלב אם היו יודיעם שהיו יכולים להמתין שעה או 3 שעות. אני יודע את זה משיחה עם מסורתיים שלא מקפידים כל כך. האם יש מקום להקל ולעשות התרת נדרים עבורי? בברכה וכבוד רב,

תשובה

בס"ד


שלום וברכה


שאלה זו איננה רק שאלת מנהגים, אלא שאלה של פסיקת הלכה. ברור שהספרדים הסכימו כולם על שש שעות כמובאר בשו"ע, והרמ"א הביא את המנהג של שעה וסיים שהמדקדקים ממתינים שש שעות אחר אכילת בשר, "וכן נכון לנהוג". על כן זהו מנהג שקבלו עליהם רוב קהלות ישראל, מלבד קהלות מסוימות שבהם נהגו בשעה ויש שנהגו ג' שעות (מזמור לדוד סי' פט, שיטה ו). לכן כל מי שיש לו מנהג מסודר ומקובל יכול להמשיך במנהג אבותיו. כמו כן כל מי שחולה או קטן הנזקק יכול להקל לאחר שעה מאכילת הבשר. אולם אנשים בריאים ברוב קהלות אשכנז נהגו כדברי האחרונים והחמירו שש שעות, וכפי שמשמע גם בזוהר (עיין גר"א ס"ק יא). 

מכיוון שקהילות אשכנז ברובן נהגו לשמור שש שעות, א"כ יש בזה גדר של נדר שהודר על דעת רבים, שהרי כל הקהילה או העיר נהגו כן, והשו"ע סי' ריד דן על קבלת רבים שאין להתירה. ואפילו שהיו יחידים שלא קבלו, אבל הצבור האשכנזי ברובו קבל על עצמו חומרה זו (כפי מנהגי קהילות, יש שאסרו שעות זמניות או מוחלטות, ויש שאסור בעוף 5 ובבקר שש, ועוד שינויי מנהגים שונים), ואין אפשרות להתיר למי שנהג כך, ובייחוד שנהגו כך לא מתוך טעות, אלא מכיוון שהרמ"א אמר שכן נכון לעשות.

כל המקורות שהזכרת היו ידועים לפני הפוסקים, לא התחדש איזה חידוש שלא היה ידוע, אבל החמירו ונהגו כדין שש שעות שהוזכר ברמב"ם, ר"ח, עיטור, רא"ש רש"ב"א (חולין קה ע"א), שערי דורא (סו"ס עו), והב"י הביא את דברי הזוה"ק ועוד מקורות , על כן תמוהה מאד הגדרתך שזה "מנהג שהתפשט כסתם רצון להחמיר", אין רצון ביהדות להחמיר, ההלכה רוצה לנהוג כדין ולא כרצון איש ואיש. אולי לא ראית שיטות הראשונים הללו, ואולי לא התבוננת בגר"א ועוד מפרשים. אבל זה לא רצון להחמיר, אלא כך נהגו כדינה של תורה והדרכתה. רוב קהילות ישראל שקיבלו עליהם את המנהג הזה הרי זה כנדר שהודר על דעת רבים, ואין לו התרה, אלא א"כ אדם חולה, ואז נשאלת השאלה האם חולה צריך התרה חד פעמית, אבל בודאי שאין להתיר באופן קבוע. 


שנזכה לקבל את התורה באהבה רבה


יהודה הלוי עמיחי

מכון התורה והארץ  

הרב יהודה הלוי עמיחי | כ"ו אייר תש"פ 18:52