ברכה על טבילת כלים של חברה בע"מ

שאלה

האם יש להטביל את כל הכלים של חברה בע"מ? האם להטביל עם ברכה או בלי ברכה? 

 

תשובה

משפטי ארץ |

א. חברה בע"מ של ישראל

טבילת כלים נצרכת רק בכלי שהגיע מגויים ולא מאישיות משפטית ערטילאית, כי אישיות משפטית אינה גוי, ועניין טבילת כלים הוא הוצאה מטומאת גויים לקדושת ישראל. ניתן ללמוד דין זה ק"ו מדין כלים שהפקיר גוי וזכה בהם ישראל, שנחלקו האחרונים[1] אם צריך להטביל אותם. במקרה שלנו אין ספק כלל שהכלי פטור מטבילה, כיוון שגוי שהפקיר – הכלי היה חייב בטבילה ואז הפקירו אותו, ואילו בחברה בע"מ בבעלות ישראל – מעולם לא היה חייב.

ב. חברה בע"מ של נכרים

הפוסקים דנו בחברה בע"מ אם יש בה כדי לפטור מטבילת כלים. יש להקדים ולומר שהראשונים נחלקו אם חיוב טבילת כלים הוא מן התורה או מדרבנן. רובם המוחלט של הראשונים סוברים שחיוב טבילת כלים הינו מן התורה, אולם הרמב"ם[2] כתב שדין טבילת כלים הוא מדברי סופרים. ה'שלחן ערוך'[3] פסק כרוב הראשונים שזהו חיוב מן התורה, ולכן בספק כמו בנידון שלפנינו, יש להחמיר ולטבול כלים שנקנו מחברה בע"מ. מצד שני, כיוון שישנו ספק אם כלים אלו חייבים בטבילה, מפני שנחלקו פוסקי זמנינו אם אישיות משפטית יש בה כדי לחייב בטבילת כלים, אין לברך על הטבילה. וכן כתבו בשם הגר"פ שיינברג[4] שאין לברך על טבילת כלים שנקנו מחברה בע"מ. לעומת זאת בספר 'תשובות והנהגות'[5] כתב שנהגו להטביל בברכה, למרות הספק בגדר חברה בע"מ, וכן בספר 'טבילת כלים'[6] הביא בשם הגרש"ז אויערבאך שצריך להטביל בברכה.[7]

אולם ספק נוסף שיש בכל ברכה על טבילת כלים הוא מי הם בעלי המניות, שמא חלקם יהודים.[8] נמצא שיש לנו ספק אם חברה בע"מ כמוה ככל האדם וכליה חייבים טבילה, ועוד ספק שמא החברה בבעלות יהודית ואין כליה חייבים טבילה בכלל.

לכן למעשה נראה שאין לברך על כלים של חברה בע"מ מפני שני הספקות: גם אילו היינו יודעים שכל בעלי המניות הם גויים, ישנו ספק לגבי חברה בע"מ אם גוף זה נחשב בעלות; ואפילו אם נאמר שנחשב בעלות, אין אנו יודעים בוודאות אם יש יהודים מבין בעלי המניות. אם ישנם יהודים, הרי שיש אומרים שבעלותם פוטרת, אך נראה כי מנהג העולם לברך.

 

[1].   שו"ת חדות יעקב, סי' מב; שו"ת הר צבי, יו"ד סי' קט.

[2].   רמב"ם, הל' מאכלות אסורות פי"ז ה"ה.

[3].   כן נראה משו"ע, יו"ד סי' קכ סעי' ט.

[4].   שיעורי הלכה, טבילת כלים שיעור טז.

[5].   תשובות והנהגות, ח"ב סי' תח.

[6].   ספר טבילת כלים, פרק ב הערה א.

[7].   ועי' עוד בשו"ת אגרות משה, יו"ד ח"ב סי' לט, שכתב על כלים שיוצרו בבתי חרושת שבבעלות מדינה של נכרים שכיוון ששם נכרים עליהם, יש להטביל בברכה.

[8].   עיין ערוך השלחן, יו"ד סי' קכ סעי' נח.