הסעה פרטית

שאלה

אני נוסע ברכבי למקום לימודי בכולל, ולוקח איתי ברכב אברכים שמשלמים תשלום חודשי קבוע, אפילו אם אינם באים. א. כאשר הם אינם באים ואני לוקח מישהו אחר בתשלום, האם עליי להחזיר להם את דמי הנסיעה? ב. האם הם יכולים לשלוח מישהו אחר במקומם בעל כורחי ולגבות ממנו כסף, והאם מותר להם לגבות כסף רב יותר ממה שהם משלמים לי? 

תשובה

א. בשכירות נהג רכב יש שני חלקים: שכירות הרכב ושכירות הנהג. ראשית נבחן מה דין כל אחד מהם בנפרד, ואז נבחן מה הדין כששניהם מצטרפים יחדיו[1]. לגבי שכירות בית, רמ"א[2] מכריע שאם המשכיר השכיר לאחר את הבית בזמן שהשוכר לא היה בו, עליו לנכות את הכסף מדמי השכירות. סמ"ע[3] מחלק שאם השוכר הקדים לשלם לו מראש, אינו מנכה לו, ויש שחלקו עליו[4]. יש לציין שבבית יש סברה מיוחדת להתיר למשכיר להשכירו לאחר, שכן הבית מתקלקל בלא דיורין. במקרה של מיטלטלין, לא ברור שלמשכיר יש היתר כלל להשכיר לאחרים. לגבי שכירות פועל – מי ששכר פועל לזמן, ובזמן הפנוי שלו הפועל עבד עבור מישהו אחר, במקרים שהדבר מותר, השכר של הפועל, ויש לנכות הוצאות שנדרשו לכך ממה ששילם המעסיק הראשון ולהשיבן לו.[5] נמצא שיש הבדל בין שכירות פועל – שהשכר לפועל, לבין שכירות בית – שהשכר לשוכר, אלא אם כן הקדים שכרו. שכירות נהג ושכירות רכב יחדיו - יש לבחון האם להפריד בין שכירות הפועל לשכירות הרכב, והפוסקים נחלקו בכך לעניין השוכר עגלון עם סוס. לדעת 'תרומת הדשן'[6] המובאת ברמ"א,[7] יש להעריך בנפרד את שני החלקים. לדעת 'מחנה אפרים'[8] ו'קצות החושן'[9] שכירות הפועל – הנהג – היא העיקרית, והחפץ - הרכב - נמשך אחריה, ומחילים את דין שכירות פועל גם על הרכב.

בשו"ת 'אגרות משה'[10] נכתב בנוגע למקרה של רכב שכור, שהעלו נוסע אחר בתשלום במקום נוסעים שכבר שילמו וירדו. הוא מסתפק למי שייכים דמי השכירות, ומכריע לפשר ולחלק בין המשכיר לשוכר. אמנם במקרה שבו הוא עוסק, היה מדובר ברכב שכור שלא היה נהג מטעם החברה ברכב. במקרה דנן מדובר ברכב שיש בו גם נהג שעובד. למעשה, נראה להוסיף את המחלוקת בנושא זה בתור שיקול לפשר ולחלק את התשלום, ויש מקום להפחית חלק נוסף מחלקו של השוכר עקב המחלוקת הזו, ולתת רק שליש לשוכר. אמנם היות והדבר שנוי במחלוקת, אין חובה לפצות את השוכר, שכן 'המוציא מחברו עליו הראיה'.

ב. במקרה שהשוכר רוצה להשכיר את החפץ השכור, הכלל הוא שאין השוכר רשאי להשכיר מיטלטלין,[11] ובפרט שכאן גם יש שכירות פועל. על כן לכאורה נראה שאין מקום לכך כלל. אמנם בדבר שעומד לשכירות ודרך להסיע בו כל מי שמוכן לנסוע, כותב הרשב"א[12] שהשוכר רשאי להשכיר. לפי זה, אם אין טענה מיוחדת כנגד הנוסע החדש, נראה שמצד השימוש ברכב היו הנוסעים רשאים להשכיר לאחרים במקומם. אמנם לגבי הנהג, בוודאי שהנוסעים אינם יכולים להשכירו לאחר, וכפי שכבר ציינו, יש שיגדירו את הרכב כחלק משכירות הפועל. לאחר כתיבת התשובה התייעצנו עם אחד מגדולי הדיינים, והוא השיב שלדעתו הרווח הולך לאברכים השוכרים, וכן הם יכולים להעמיד נוסע אחר במקומם. ואיננו יודעים להלום את דבריו עם המקורות דלעיל.



[1]. מובן שבמקרה שיש חוזה, ובחוזה יש סעיפים הדנים במקרים כאלה, החוזה הוא הקובע.

[2]. רמ"א, חו"מ סי' שטז סעי' א.

[3].     סמ"ע, לשו"ע שם ס"ק ג; ועיין פתחי תשובה, לשו"ע שם ס"ק ב.

[4].     קצות החושן, ס"ק ב; ונתיבות המשפט, ס"ק ב.

[5].     ראה פתחי חושן, שכירות פרק ז סעי' יג ובהערה.

[6].     שו"ת תרומת הדשן, ח"א סי' שיח.

[7].     שו"ע, חו"מ סי' רכז סעי' לג.

[8].     מחנה אפרים, הל' גזילה סי' יא.

[9].     קצות החושן, סי' שלג ס"ק ב.

[10].   שו"ת אגרות משה, חו"מ חלק א סי' עד.

[11].   שו"ע, חו"מ סי' שז סעי' ד.

[12].   שו"ת הרשב"א, ח"א סי' אלף קמה.

מכון משפטי ארץ | שבט תשע"ה