שמיטת כספים

שאלה

"המחזיר חוב בשביעית רוח חכמים נוחה הימנו" (משנה שביעית י' ט') פרשת ראה, עוסקת בין היתר במצוות שמיטת כספים. לפי מצווה זאת בסוף כל שנה שביעית שומט יהודי את כל חובותיו. לכאורה במצב זה לא ינתנו הלוואות והכלכלה תשותק, לאנשים לא יהיה כל רצון להלוות ביודעם שהכסף שלהם יילך לטמיון. פתחתי בציטוט: המחזיר חוב בשביעית רוח חכמים נוחה הימנו. שכן יש לו חשיבות רבה בהבנת המצווה. לכאורה יגיד אדם בן זמננו אז רוח חכמים נוחה הימנו, האם בגלל זה אחזיר חוב שאני פטור מלהחזירו? אולם יש להבין שלמשמעות רוח חכמים היתה בתקופות קדומות משמעות שונה מזו שאנו חשים כלפי רוח חכמים היום. היום ובצדק איננו סומכים על אף איש גדול בעיניים עצומות, לא על ראש הממשלה , לא על הנשיא, לא על חברי הכנסת והשרים, לא על מערכת המשפט, לא על ראשי הצבא, לא על אנשי הרוח , העיתונאים והמדענים ואפילו לא על הרבנים והמקובלים למיניהם. כולנו חשים שהם נגועים באינטרסים. או שאינם ראויים או שהם תלויים באנשים מושחתים. בזמנים עברו עדיין הייתה בעם ישראל תחושה שרוב הגדולים עניינם טובת הציבור ולא טובתם הם, התחושה הייתה שהם באמת היו חכמים. כאשר אומרים שהמחזיר חוב בשביעית רוח חכמים נוחה הימנו פירוש הדבר בתקופות קדומות היה שטוב לו לאדם שיחזיר את חובו מאשר שלא יחזיר למרות שפטור הוא מכך. הכיצד? ברגע שרוח חכמים נוחה הימנו האדם הוא בחזקת אדם ישר וכדאי לעשות עמו עסקים וגם בשמיטה הבאה ובין השמיטות ילוו לו כספים למרות שהחובה להלוות היא רק לעניים. המצב היום הוא שאנשי עסקים גדולים נמנעים מתשלום חובם בטענה שמערכת המשפט מתירה להם לעשות כן. לא הכל שפיט, יש טוב ורע ואדם הגון יכול לקלוט זאת. אם הייתה הנהגה ראויה למדינה אנשי עסקים שלא משלמים את חובם היו מנודים, לא הייתה להם אפשרות להופיע בקהל ובוודאי לא לקבל כבוד מלכים. המטרה במצוות שמיטת כספים הייתה לאפשר לאביונים שבאמת לא יכלו להחזיר את חובותיהם לפתוח דף חדש ולא לחיות כחייבים כל חייהם. השאלה היא האם יש שמץ של אמת בדברי אלה?

תשובה

מכון משפט לעם | א' כסלו תשע"ט 0:16

אני חושב שאתה צודק, להלן קטע מתוך מאמר בתחומין לח שכתבתי והאמירה שלו בכיוון זה: " בתחומים מסוימים ישנה הדרכה של חז"ל לחתור לתוצאה מסוימת כנגד הדין. ניתן לכנות זאת 'מדיניות הלכתית' אשר פירושה מגמה ומטרה אשר עומדת לנגד עיניו של הדיין. ניתן להביא לכך דוגמא מדין שמיטת כספים: חז"ל קבעו כי המחזיר חוב שעברה עליו שביעית רוח חכמים נוחה מימנו. ובהמשך לכך (לפי פירושו של רש"י גיטין לז,ב ד"ה תלי) המלווה אף יכול לדחוק את הלווה בצורה פיזית עד שיחזיר את חובו על אף שהדין ברור שהחוב נשמט. זו דוגמא לדין מפורש בתורה 'שמיטת כספים' אשר לכאורה גורם עוול למלווה (המצווה להלוות למרות שהשמיטה בפתח) ובאים חז"ל ונותנים דעתם לכך ומחזירים  למלווה את הזכות לדחוק את הלווה עד שישלם חובו, זו היא 'מדיניות הלכתית' להחזר חובות."