מסחר באופציות בינארי

שאלה

מה צריך לבדוק לפני כניסה למסחר באופציות בינאריות? האם יש לשאול את etrader אם יש להם 'היתר עסקא'? האם המסחר ב- etrader הינו מותר או אף כשר למהדרין לכתחילה?

תשובה

עקרונית, אין במסחר באופציות איסור ריבית, ולכן מבחינה זאת אין צורך שיהיה לחברה 'היתר עסקא'; אם כי כדאי שיהיה לה 'היתר עסקא' עבור פעולות פיננסיות אחרות שהיא מבצעת. אולם יש בעייתיות גדולה במסחר באופציות בינאריות, לא מבחינת איסור ריבית אלא משום שיש בזה חשש גזל, משום שהדבר נחשב כ'אסמכתא'.[1] גביית הכסף מהמתחייב בהתחייבות המוגדרת 'אסמכתא' - אסורה על פי ההלכה.

מדוע נחשב המסחר באופציות בינאריות כ'אסמכתא'?

אין בעצם המבנה של אופציות בינאריות מִרמה או דבר פסול יותר מכל נגזרים פיננסיים אחרים, כמו אופציות רגילות על מדדים וסחורות. בכל נגזרים אלו יש אלמנט של מינוף ומורכבות, שמגדילים את הסיכון הכרוך בהם. יש גם תועלת כלכלית בקיום מוצרים פיננסים אלו, כמו לצורך גידור סיכונים, או מינוף לקרנות גידור מקצועיות. ולכן שוק מסחר בהם לגיטימי ונצרך, כמו הצורך בשוק המניות לגייס הון לחברות. בכל שוק כזה יש מתווכים, משווקים וכדומה, שמרוויחים מהמסחר בהם, למרות שאין להם שום צורך עצמי במוצרים אלו. אין בעסקת קנייה של מוצרים אלו בעיה של 'אסמכתא', למרות שקנו רק חוזה שאפשר להרוויח ואפשר להפסיד, גם אם לפי הסטטיסטיקה התוצאות הם רנדומיליות. לעומת זאת, יש שוק הקזינו, שבו מציעים לאנשים את היכולת להמר. זה מה שנקרא בלשון המשנה 'משחק בקוביא', סוג של משחק המלווה בהימור. זה לא נחשב סוג של השתדלות להשיג פרנסה אלא משחק לבידור. ואכן, מי שפרנסתו בזה, לאמור הנכנס לקזינו וכן בעל הקזינו, אינו עוסק ב'יישובו של עולם', והחכמים פסלו אותו לעדות. מי שעושה זאת באקראי מבין שאין כאן השתדלות לפרנסה, והוא מוכן להפסיד סכום מסוים לחשבון הבית לצורך בידור, לצורך התקווה וההתרגשות שבקבלת פרס בהפתעה.

 חברות פורקס ואחרים שמציעים זירת מסחר לציבור הרחב באופציות בינאריות, משתמשים בכפל לשון שיש בו פסול וסיכון. מצד אחד, הם מדברים על השקעה, ומציעים אופציות על נכסים סחירים אשר נהוגים בהם השקעה ומסחר מקצועי. הם גם מציעים שיטות, נתונים וקורסים, כאילו יש כאן איזה מקצוע והגיון. אם היו משווקים את אותם מוצרים כמשחקים, בילוי והימורים, רובם ככולם של קהל יעד שלהם לא היה מגלה שום עניין בכך. מצד שני, המודל העסקי של זירות מסחר הוא מודל של קזינו, ומעודדים את האנשים לבוא לקזינו עם כמה שיותר כסף ועם חלומות כמה שיותר גדולים, כדי שיפסידו הכול לחשבון הבית. אם הלקוחות שלהם היו יודעים על הסטטיסטיקה ושיטת הקזינו שלהם, לא היו משקיעים כלל – או בגלל שאין להם עניין בהימורים או שעדיף להם להמר בצורת בידור עם משחקים וכו'. לפני כשנה, הוגשה תביעה ייצוגית מטעם לקוחות שנפלו קורבן לזירות מסחר אלו והפסידו הרבה כסף מהר מאוד. הם גילו רק אחר כך שלא טעו רק בבחירת ההימורים שביצעו, אלא שטעו בעצם ההחלטה להשקיע במשחק הימורים אשר תוצאותיו היו ידועות מראש למציעי המסחר. גם הכנסת מצויה בעיצומו של תהליך חקיקת חוק שנועד להגביל את זירות המסחר, בגלל הדאגה לקורבנות הרבים שהתמוטטו כלכלית בגלל מזימות אלו.

 בסוגיית 'משחק בקוביא' (סנהדרין כה ע"ב), פסלו חכמים את המשחקים בקוביא לעדות, משום שהמפסידים אין להם גמירות דעת אמיתית להפסיד את כספם, ולכן נחשבים הזוכים באמצעות משחק זה כגזלנים. לדעת רב ששת, דבר זה אינו נחשב 'אסמכתא', וכך אמנם פסק הרמ"א[2] משום שאנשים מוכנים להקנות את כספם למנצח במשחק מעצם ההנאה של משחק ההימור עצמו; וכפי שכתב רבנו תם (תוס', סנהדרין שם, ד"ה כל):

משום דכיוון דשנים הם כל אחד מקני לחבריה מגו דאי מרווח בעי איהו למקני בההיא הנאה גמר ומקני לחבריה.

לפי זה מותר להמר אם ברור שבכל הימור מוכנים להסתכן בהפסד כדי להרוויח על חשבון השני. מהמשך הגמרא רואים שכאשר הצדדים יודעים שאין כאן הימור מוחלט, למשל כאשר צד אחד חושב שיש לו שיטה מדעית לנצח ועל סמך זה הוא משחק, זה נחשב 'אסמכתא', משום ש'לא היתה ספיקא בידו' (רש"י). הוא לא עשה את זה בתורת הימור, השיטה שלו התגלתה כשגויה והוא לא היה מוכן להפסיד משום כך. גם במקרה של מסחר באופציות בינאריות, הלקוח לא חשב כלל להמר על כספו כמהמר רגיל, אלא להשקיע אותו באופן מחושב. בעלי זירת המסחר הטעו אותו לחשוב שיש כאן השקעה ממש ולא הימור, ועל פי שכל וידע - אפשר לנצח ולהרוויח בהשקעתו, ככל השקעה אחרת. אך למעשה אין מדובר כלל בהשקעה אלא בהימור, ולכן ברור שבמקרה זה הדבר ייחשב 'אסמכתא' גם לדעת הרמ"א.



[1].     'אסמכתא' הוא מושג הלכתי שמשמעותו התחייבות מותנית שאדם מקבל על עצמו - כאשר קיימת הנחה שהמתחייב לא גמר בדעתו לבצע את ההתחייבות.

[2].     רמ"א, חו"מ סי' רז סעי' ב.

הרב יואל דומב והרב ארי דבנר | שבט תשע"ה