חלוקת הרכוש במקרה של פרישת מתפללים מבית הכנסת

שאלה

במהלך החודשים האחרונים התנהל ויכוח בין מתפללי המניין שלנו, עקב רצונם של חלק מהמתפללים לעבור להתפלל בבית כנסת אחר. לאחר דיונים רבים, החליטה קבוצת המתפללים שרצתה במעבר, ללכת להתפלל בבית כנסת אחר, בלא לקבל החלטה באספה כללית של מתפללי המניין. את חשבון הבנק של המניין ניהלו שלושה מתפללים שהם בין העוזבים. בחשבון ישנו סכום כסף, שעיקרו מדמי החברים ששולמו על השנה החולפת (שבה התפללו כולם יחד), וקצתו ממגבית שנערכה לצורך החלפת וילונות בבית הכנסת. לצורך הבנת המצב, נציין את הפרטים הבאים:

א. בית הכנסת איננו עמותה.

ב. כל הרכוש (סידורים, ריהוט וכדומה) הושאר במניין הישן.

השאלה הנשאלת היא למי שייך הכסף הנמצא בחשבון הבנק של המניין, וכיצד יש לנהוג בו?

תשובה

דיון לגופו של עניין צריך להיעשות אך ורק בבית דין. נדון כאן רק בשאלה העקרונית[1].
שו''ת מהרש''ך[2] כותב שאם מיעוט מהקהל פרשו מהרוב, כל מעות ההקדש נשארים בידי הרוב; שכך היא האומדנא, שכוונת המקדישים הייתה לתת לרוב הקהל.
במקרה שרוב הקהל פרשו, מציין ספר 'מקדש מעט'[3] בשם האחרונים[4], שהנכסים שייכים למקום שבו מצוי הרוב. יש אחרונים החולקים על כך[5] ופוסקים שהנכסים נשארים בבית הכנסת הקודם. ומוסיף 'מקדש מעט' וכותב, שגם החולקים מודים שאם היה הכרח להיפרד, כל אחד נוטל לפי חלקו[6].

נמצא שבמקרה של חשבון בנק משותף של בית הכנסת, אם הפילוג הוא על רקע מוצדק, צריך לחלק את החשבון לפי חלקי הקהילה אם הפילוג אינו על רקע מוצדק, אם הרוב נשארו בבית הכנסת המקורי, הכסף שייך להם. אם רוב המתפללים עזבו את בית הכנסת, הדבר שנוי במחלוקת הפוסקים, וצריך לבדוק מי הוא המוחזק[7].



[1].לגבי חפצים מסוימים, ראה בדברי המג"א, או"ח סי' קנד ס"ק כג.

[2].שו"ת מהרש"ך ח"ב, סי' כח, צוין במגן אברהם.

[3].מקדש מעט, סי' לא.

[4].שו"ת אבקת רוכל, סי' קכב ועוד.

[5].שו"ת מהרשד''ם, יו''ד סי' קפב ועוד.

[6].שו"ת אמרי יושר ח"ב, סי' צג ועוד.

[7].במקרה שבית הכנסת הוא עמותה, ייתכן שחוקי העמותות יכולים להשפיע על חלוקת הכספים, שכן היסוד הגדול בעניין זה הוא האומדנא (ראה שו"ת הרא''מ סי' נג), כלומר אומדן דעת הנותנים, למה הייתה כוונתם. מסתבר שהנותן היום לבית כנסת שהוא עמותה, מכוון לכך שהמקום יתנהל לפי חוקי המדינה בנושא ניהול עמותות.

מכון משפטי ארץ | תמוז תשע"ג