סטומה (Stoma) בשבת

שאלה

יש לי כמה שאלות בנושא סטומה בשבת. [1] האם מותר לכתחילה להדביק מגן עור או/ו כיס? [2] אם לא גזרתי לפני שבת את המגן לפי מידת הסטומה, מותר לגזור רגיל בשבת או חייבים בשינוי?

 

תשובה

א. חולה בעל סטומה

יש לדעת שאדם שחי עם סטומה, אע"פ שבחלק גדול מהמקרים הוא נראה ומתנהג כבריא, יש לו הגדרה של חולה שיש בו סכנה, בשל החשש מפני זיהומים אפשריים דרך הפיון (יש לציין שאומנם אין המדובר בסכנה מיידית אלא סכנה אפשרית עתידית, ויש לזה השלכות הלכתיות). עפ"י ההמלצות הרפואיות יש להחליף את שקית הסטומה ואת המגן ויתר העזרים הנלווים, כל 2–3 ימים, וממילא ההמלצה הבסיסית היא לתכנן החלפה לפני שבת או לאחר השבת, כדי לא להיכנס לשאלות כלל. במקרה שלא החליפו או הכינו מראש, ויש צורך להחליף בשבת, יש לדון מהי הדרך הנכונה לעשות זאת.

ראשית יש לדון בקצרה בהגדרות המלאכות, ולאחר מכן בסדרי העדיפויות.

ב. הגדרות המלאכות האסורות

  1. בחיתוך מגן העור והבסיס כדי להתאימו לפתח השקית, לכאורה יש איסור דאורייתא, שהרי אדם חותך ומתכוון למידה מדויקת ומותאמת בדווקא כפי הצורך הספציפי שלו.[1]
  2. ביחס להדבקת מגן העור על הגוף, ובייחוד הסרת הנייר מהדבק לפני השימוש במגן, כתבו הפוסקים שראוי להסיר לפני שבת את הנייר מהדבק ולהשיבו למקומו מיד, ובדיעבד אם לא עשה כן אפשר להשתמש כדרכו ולפתוח בשבת.[2] יש לציין שאם יש חשש שפתיחה מוקדמת יכולה לגרום לזיהום ו/או לחוסר סטריליות, אין צורך לעשות זאת קודם השבת.
  3. בנוגע להדבקת המגן לעור על העור, דינו כדין פלסטר, כאשר יש הדבקה חזקה לעור אולם הוא אינו מחזיק מעמד לאורך זמן ואינו מתקיים, וכאמור יש להסירו אחת לכמה ימים, וממילא אינו של קיימא, ולצורך חולה יש להתיר, קל וחומר חולה שיש בו סכנה כמו חולה בעל סטומה וכדלעיל. ביחס לפלסטר כתבו האחרונים להקל מדין תפירה שאינה של קיימא בשבת,[3] שאין איסור תורה של תפירה בגוף האדם, וכיוון שזה גם מעשה זמני, נחשבת כאינה של קיימא, וממילא האיסור הוא מדרבנן. וכעין זה כתב ה'אור לציון'.[4] ב'נשמת אברהם'[5] כתב בשם הגרי"ש אלישיב זצ"ל שהסתפק בכך.[6]

ג. סדרי העדיפויות בשבת

נחלקו ה'שלחן ערוך' והרמ"א[7] בדין חולה שיש בו סכנה, במקרים שהסכנה היא לא מיידית ולא בהולה – אם יש לעשות מלאכות דאורייתא ע"י נכרי או על ידי קטנים, ואולי לעשות את המלאכות בשינוי, או שמא יש לעשותן דווקא ע"י גדולים, ואפילו ע"י גדולי ישראל. ה'שלחן ערוך' והט"ז[8] כותבים שיש לעשות את המלאכות ע"י גדולי ישראל בדווקא, ואין להעדיף נכרי או קטן, שמא יבוא להכשילם לעתיד לבוא. הם חוששים שמא בסיטואציה אחרת יצטרכו טיפול רפואי מציל חיים ויחפשו נכרי ולא ימצאו, והחולה יסתכן כשיחפשו גוי להצלתו.[9] אולם מאידך גיסא כתב הרמ"א שאם הסכנה אינה מיידית ואפשר ע"י גוי או בשינוי, יש בכך עדיפות.[10] נחלקו הפוסקים איך לנהוג למעשה: כדעת ה'שלחן ערוך' והט"ז או שמא כרמ"א.

הפוסקים שנקטו כרמ"א הם: 'אשל אברהם' (בוטשאטש);[11] 'תורת שבת';[12] 'ויען יוסף';[13] 'שבט הלוי'[14] ועוד.

אולם רוב הפוסקים נקטו כשיטת ה'שלחן ערוך' והט"ז, ובהם: ה'אליה רבה';[15] ה'תוספת שבת'[16] ו'שלחן ערוך הרב'[17] שכותב בסוף דבריו שבמדינותיו נהגו כרמ"א אבל טוב שלא לנהוג כך. ה'באר היטב'[18] פסק כ'שלחן ערוך'; וכך בשו"ת 'עטרת חכמים';[19] וגם 'ערוך השלחן' תמה על פסק הרמ"א וכתב: 'זהו נגד רוב הפוסקים, ולכן למעשה ודאי נכון לעשות דווקא ע"י ישראל גדול'. וכך מובא בשו"ת 'ציץ אליעזר';[20] 'אגרות משה';[21] וכן ב'שמירת שבת כהלכתה'.[22]

למעשה:

א. ב'שמירת שבת כהלכתה' כתב שאם זה לא בהול ויש נכרי במקום, טוב לעשות על ידו.[23] אך אם צריך לחפש נכרי, אזי נכנסים למחלוקת הט"ז והרמ"א וכדלהלן.

ב. ה'שלחן ערוך' והט"ז ורוב הפוסקים נקטו שיש לעשות את כל המלאכות, כולל אלו שאסורות מדאורייתא, ע"י ישראלים דווקא.

ג. לשיטת רמ"א ודעימיה – יש עדיפות למצוא גוי. אם זה מורכב, ינסה בשינוי, ואם זה לא ייצא מדויק וכד', יש לעשותו ע"י ישראל.

הדרכות מעשיות:

  1. ראוי להחליף את הסטומה ואת כל האביזרים לפני שבת או אחריה, עפ"י ההדרכה הרפואית.
  2. אם לא החליף לפני שבת, ראוי שיהיה לו בנמצא חלקים בגדלים הנצרכים, כדי שלא יצטרך לחתוך בשבת וכו'.
  3. אם אין חשש לזיהומים, ראוי להסיר את המדבקה שמודבקת ע"ג הדבק, ולהחזירה מבעוד יום.
  4. כאשר לא הייתה הכנה מראש, ויש צורך רפואי להחליף את הסטומה, אם יש גוי במקום יעשו ע"י גוי, אך לא יחפשו גוי במיוחד, וממילא, אם אין נכרי, יעשה הוא בעצמו את הפעולות כדי לשמור על בריאות החולה.

'שבת היא מלזעוק ורפואה קרובה לבוא'.

 

[1].    רמב"ם, הל' שבת פי"א ה"ז; וראה עוד בשש"כ פרק לה, סעי' כד, כז.

[2].    שו"ע, או"ח סי' שיז סעי' ג; משנ"ב לשו"ע שם, ס"ק כא; ראה שש"כ פרק לה הע' סז בשם הגרש"ז אויערבאך.

[3].    ראה בשו"ת ציץ אליעזר, ח"ח סי' טו; שם חי"ד סי' ו; שם, ח"כ סי' יח.

[4].    אור לציון, ח"ב סי' לו סעי' טו, ובהערה שם.

[5].    נשמת אברהם, מהד"ב ח"א עמ' תקפד.

[6].    וראה עוד בשו"ת שבט הלוי, חט סי' עד. ביחס לשיטת הגרש"ז אויערבאך, ראה עוד בשש"כ, פרק לה הע' סז-סח וכן בנשמת אברהם, או"ח סי' שמ סעי' יב.

[7].    שו"ע, או"ח סי' שכח סעי' יב.

[8].    ט"ז, לשו"ע שם, ס"ק ה.

[9].    ראה עוד משנ"ב, לשו"ע שם, ס"ק לז.

[10].   ראה עוד חיי אדם, סי' סח בעי' ב.

[11].   אשל אברהם, לשו"ע, שם.

[12].   תורת שבת, או"ח סי' שכח ס"ק טו.

[13].   ויען יוסף, סי' קעט.

[14].   שבט הלוי, ח"ח סי' עג.

[15].   אליה רבה, סי' שכח ס"ק יב.

[16].   תוספת שבת, סי' שכח ס"ק טו.

[17].   שו"ע הרב, או"ח סי' שכח סעי' יג.

[18].   באר היטב, או"ח סי' שכח ס"ק ה.

[19].   עטרת חכמים, סי' ד.

[20].   ציץ אליעזר, ח"ח סי' טו אות ב.

[21].   אג"מ ח"ה סי' כה.

[22].   שש"כ פרק לב סעי' ו.

[23].   שש"כ, פרק לח סעי' ב.

הרב יהושע וייסינגר |