שתילת פרחים בכרם

שאלה

 ברשותי כרם אורגני ואיני מרססו נגד עשבייה. ברצוני לשתול פרחים מתחת לגפנים, שגידולם יגרום לדחיית גדילתם של קוצים וייטיב עם הדבורים בצוף. האם מותר לשתול פרחים מתחת לגפן, ואם כן האם יכולה הגפן לטפס ולסוכך על הצמחים?

תשובה

הרמב"ם כתב[1]:   

הרואה בכרם עשב שאין דרך בני אדם לזורעו אף על פי שהוא רוצה בקיומו לבהמה או לרפואה הרי זה לא קדש, עד שיקיים דבר שכמוהו מקיימין רוב העם באותו מקום, כיצד המקיים קוצים בכרם בערב שרוצים בקוצים לגמליהם הרי זה קדש.

מלשון הרמב"ם נראה שמאכל בהמה שמקיימים באותו מקום נאסר בכלאי הכרם, אולם הרמב"ם דן במאכל בהמה, אבל לא דן בדבר שמקיימים באותו המקום אבל איננו מאכל בהמה כלל, אלא נועד לנוי או לשמירת האדמה וכדומה. ואכן מדברי הרדב"ז עולה שכל שלא נזרע לצורך אכילה אלא לנוי, איננו נחשב לכלאי זרעים. ועיין ב'חוקות הארץ'[2], שהסתפק בדין עשבים מרים המיועדים לרפואה בכרם.

בדין דשאים בכרם כתב הרמב"ם[3] שיש בשתילתם כלאי הכרם. וכבר העיר על כך הגר"א[4] שעל פי התוספתא אין בשתילת מיני דשאים כלאיים בכרם, וכתבו המפרשים[5] שאם יש מקום לאסור - היינו במקום שמקיימים מינים אלו, אבל אם אין מקיימים אותם, אין איסור במיני דשאים. עולה שמיני דשאים שאין מקיימים אותם במקומם, אין בהם איסורי כלאי הכרם. כמו כן לעניין הארוס והקיסוס ושושנת המלך, הרמב"ם כתב שאין בהם כלאי הכרם. הסבירו המפרשים[6] שאין בהם איסור, כיוון שאין מקיימים כמותם באותו המקום, אף על פי שהם נצרכים לרפואה. ועיין ביאור הגר"א[7], שהוסיף שאפילו לדעות המחמירות – הדבר אסור כאשר הוא נעשה במפולת יד, אבל בלא מפולת יד לכולי עלמא מותר לזרוע אירוס וקיסוס, כיוון שאין מקיימים כמותם באותו מקום. ועיין עוד בשאלה לגאון הרצ"פ פרנק זצ"ל[8], ששאלוהו חקלאים מקיבוץ שלוחות אם מותר לזרוע בכרם זבל חורפי וקיצי, להגן על הקרקע שמסביב לגפנים. והשיב הגרצ"פ שאם הזרעים אינם מאכל אדם ובהמה - יש להקל בזריעתם בכרם, וכאשר אין הדבר נעשה במפולת יד בוודאי יש להקל בכך.

לסיכום, כל דבר שאיננו מאכל אדם או מאכל בהמה ונזרע לצורך של רפואה וכדומה, אם אין בני אותו מקום מקיימים כמוהו (אף על פי שהזורע עצמו מקיימם), אין בו איסור כלאי הכרם. מכאן שכל הגדל לצורך מלחמה במזיקים (כגון בכרם אורגני וכדומה) אפשר לגדלו אם אינו מאכל אדם או בהמה בכרם (בלא מפולת יד). ומכיוון שהפרחים ששאלת אודותם אינם מאכל אדם או בהמה ואינם נזרעים במפולת יד, והם נשתלים לצורך מלחמה ביולוגית במזיקים או לצורך מניעת ריסוס, אפשר להקל בזריעתם, ואפילו שהגפן תסוכך על הפרחים הללו.



[1].     רמב"ם, הל' כלאים פ"ה הי"ח.

[2].     חוקות הארץ, חידושי הרב קוק, כלאים פ"א הל' ד, עמ' 58.

[3].     רמב"ם, הל' כלאים פ"ה הי"ט.

[4].     ביאור הגר"א, יו"ד סי' רצו ס"ק לב.

[5].     עיין חוקות הארץ ח"ב, פ"ה הי"ט הערה 20.

[6].     ראב"ד, רש"ס פ"ה ה"ז, ד"ה וכל מין זרעים.

[7].     ביאור הגר"א, יו"ד סי' רצו ס"ק ז.

[8].     הר צבי – רשמי שאלה, יו"ד עמ' רכג.

הרב יהודה הלוי עמיחי | תשרי תשע"ד