הדלקת נר חנוכה משמן תרומה טמאה

שאלה

נהגו בירושלים, שכאשר מפרישים תרו"מ משמן שהוא טבל - מפרישים את השיעור שחייבים מעיקר הדין, דהיינו 1/50 לתרומה גדולה ועוד 1/100 לתרומת מעשר. ואת התרומה ותרומת המעשר - נותנים לכהן[1]. השאלה היא, מהו השימוש המותר בשמן תרומה?

 


[1] ארץ חפץ (נתיב ד ס"ק לז), עיר הקודש והמקדש (ח"ג עמ' ע סעי' ג), ועי' מקראי קודש (לגרצ"פ פרנק חנוכה סי' יט), ועי' חוברת הפרשת תרו"מ במערכת הצבורית (הוצאת המכון, עמ' 97-98).

 

 

תשובה

א. יש להבחין בין שמן תרומה טהורה, שבזמן הזה הוא אסור בשימוש, לבין שמן תרומה טמאה, שמותר לכוהן ליהנות משרפתו (רמב"ם הל' תרומות פ"ב הי"ד, פי"א ה"א).

הגמרא (שבת כא ע"ב) הביאה את דברי רב:

פתילות ושמנים שאמרו חכמים - אין מדליקין בהן בשבת - מדליקין בהן בחנוכה, בין בחול בין בשבת... קסבר: כבתה אין זקוק לה ואסור להשתמש לאורה.  

כדעת רב נפסק להלכה ברמב"ם (הל' חנוכה פ"ד ה"ו) ובשו"ע (או"ח סי' תרעג סעי' א). מכאן יוצא לכאורה, שמותר להדליק נר חנוכה בשמן תרומה טמאה (להלן: שמן שרפה), כי הוא אחד מהשמנים המנויים במשנה שנאסרו בשבת.

בשו"ת 'שער אפרים' (סי' לח) נכתב שאין להדליק בשמן שרפה נר חנוכה. וטעמו - מכיוון שהשמן מיועד רק לשרפה, נמצא ש'כתותי מיכתת שיעוריה', כדין איסורי הנאה, ואין כאן שיעור ההדלקה של 'עד שתכלה רגל מן השוק'. אך רוב הפוסקים אמרו שלא אמרינן בכהאי גוונא 'כתותי מיכתת שיעוריה', מכמה טעמים.

ב. שאלת ההדלקה של שמן שרפה בחנוכה, נידונה בירושלמי (סוף מס' תרומות): 'א"ר ניסא... מי שאין לו שמן של חולין - מדליק שמן שריפה בחנוכה'.

רוב הפרשנים והפוסקים מבארים שהירושלמי דן בשאלה אם מותר לישראל להדליק שמן שרפה (עי' רמב"ם הל' תרומות פי"א הי"ח). לשיטה זו יש לפרש את הירושלמי בשני אופנים:

א. אף על פי שאסור לישראל ליהנות מהתרומה הנאה של כילוי - הוא אינו נהנה ממנה הנאה אישית, כי אסור להשתמש לאור נרות החנוכה. הוא גם אינו נהנה מהמצווה, כי מצוות לאו ליהנות ניתנו.

ב. ה'משנה למלך' (הל' תרומות פ"ב הי"ד) כתב בדעת הר"ש והרמב"ם, שהאיסור של ישראל ליהנות הנאה של כילוי מתרומה הוא רק איסור דרבנן. לפי זה הוא מבאר שכאשר אין לו שמן אחר, התירו לו חכמים הנאה של כילוי במקום מצוות נר חנוכה.

לסיכום:

מותר לכוהן להדליק נר חנוכה בשמן שרפה. ואילו לישראל - הדבר אסור, כי בימינו לכולם יש די שמן, ורק במקרה שאין לו שמן אחר – מותר.

הרב יואל פרידמן |