גאווה

שאלה

בס"ד
לכבוד הרב שלום!
לפני מספר שנים חברתי העניקה לי שי מיוחד ליום הולדתי.
על בריסטול ענק היא ציירה פרח שהושקע בו מאמץ והרבה
יצירתיות שהיווה כרקע למילים :"יום הולדתך הוא היום שבו החליט
הקב"ה שאין העולם יכול להסתדר בלעדיך..."את המתנה החביבה
הזו החלטתי למסגר (במקום שזה יזרק איפשהוא כאבן שאין לה
הופכין) ותליתי זאת בחדרי..שאלתי היא: האם זה חוסר ענווה?לכל
אדם הרי יש יום הולדת ועל כל אדם התקבלה ההחלטה אצל
הבורא כי העולם לא יוכל להסתדר בלעדיו-לכן הוא חי כאן
עימנו..אז האם זו גאוה לשמה?
לפעמים לפני שאני מציגה את שאלותיי אני מנסה לחשוב מה היו
עושים גדולים ממני..ודי ברור לי שאף גדול דור לא היה תולה זאת
בחדרו...אם כן מה דעת הרב בנושא?

תשובה

אכן הניסוח נראה על פניו כגאוה. אין אדם שאין לו תחליף. מאידך כל
אדם הוא תופעה יחידאית שכמותה לא הייתה וכמותה לא תהיה.
וזוהשמינית שבמינית של גאוה המותרתלאדם והיא מחייבת אותו למלא את
שליחותו הייחודית
עייני בביאור הרב קוק זצ"ל בסידור עולת ראיה לסוף תפילת יום
כיפור למילים: "אלקי עד שלא נוצרתי איני כדאי" ותראי שהרעיון
טמון שם, אולם לא בכוונה כזו אלא בכוונה שהגיע זמן פעולתך בעולם
ביום ובשעה בו נולדת, כלומר לא העולם זקוק לך אלא את זקוקה
לתת ולפעול בעולם. ולכן אם האיור הזה מזכיר לך את חובותיך הוא
טוב וחיובי, אולם אם האיור מזכיר לך כמה העולם נצרך לך או שלא
כל אורח יבין את משמעותו העמוקה של הרעיון הייתי שם אותו במקום
אחר.

 

 

 

הרב יעקב אריאל |