ברכה שמברכים על תפוז סחוט - האם היא פוטרת את המיץ

שאלה

אודות שתי ברכות אם שייך לכלול אותם בברכה אחת? הכוונה על אכילת תפוז בעת הסחיטה, והמשך לשתות המיץ. האם נכון יותר שהתפוז יוציא ידי חובה המיץ, או אם יש חיוב לשתי ברכות, גם העץ וגם שהכול? וכן כשסוחטים עגבניות וטועמים מהפרי ואחר כך שותים מהמיץ? ואותה שאלה כשאוכלים חסה, ועוברים לאכול לב החסה שברכתו שהכול, האם ברכת החסה (האדמה) פוטרת את לב החסה?

תשובה

ב"ה

לרב מאיר


שלום וברכה

לכתחילה כשאוכלים תפוז לאחר הסחיטה ומתכוונים גם לשתות מהמיץ נכנסים למחלוקת פוסקים האם ברכת "בורא פרי העץ" שמברכים על התפוז פוטרת את המיץ שנותרים בו שאריות פרי בדרך כלל או שאינה פוטרת. לכן הלכה למעשה כתבו הפוסקים שבשעת הברכה על אכילת התפוז שיכוון שלא לפטור את המיץ. ואז יוכל לברך על המיץ ברכת "שהכל" נהיה בדברו.

ב"ה י"ג אייר ה'תשע"ז – כ"ח למטמוני"ם

 

תפוז סחוט שברכו עליו ברכת "העץ" – האם יברכו גם על המיץ

 

לרב מאיר רודריגז שליט"א

שלום וברכה

 

בתשובה לשאלתך, כיצד לנהוג כאשר אוכלים פרי אחר הסחיטה האם ניתן לברך על עצמו ברכת "שהכל נהיה בדברו"?

הנה שאלת ברכת מיץ תפוזים בפני עצמו נתונה במחלוקת ראשונים האם ברכתו "העץ". ההבנה בדעת הרשב"א (ברכות לח) שמשמע מדבריו שאין הבדל בין משקה שיוצא ע"י בישול ליוצא ע"י סחיטה. ונראה שלדעתו אף מיץ של פירות ברכתו "העץ" אם רובו מיועד לסחיטה. לעומת זאת דעת הרא"ש (ברכות פ"ו סי' יב, וסי' יח) שרק מיץ שיוצא תוך כדי בישול אומרים בו "טעם כעיקר", אך אם הוא יצא ע"י סחיטה הוא נחשב "זיעה בעלמא" וברכתו "שהכל".  

וכך פסק השו"ע (או"ח סי' רב סעי' ח) פסק שברכתו "שהכל" כלשונו:

" וכן על משקין היוצאין מכל מיני פירות, חוץ מזיתים וענבים, מברך: שהכל".

וכתבו המגן אברהם (שם ס"ק יט) והמשנ"ב (שם ס"ק מו וס"ק מז) שדין זה הוא אפילו אם סחטו את המיץ בכוונה תחילה שברכתו "שהכל", זאת כיוון שכל מיצי הפירות הם נחשבים "זיעה בעלמא" ורק משקים היוצאים מזיתים וענבים נחשבים כפרי.

למרות זאת הנה המשנ"ב בהערותיו בשער הציון (שם אות נד) עדיין הסתפק האם זאת הכרעה מוחלטת של שו"ע שברכת המיץ היא "שהכל" באופן ודאי, מחמת שהוא נוקט בוודאות שמיצי הפירות הם "זיעה בעלמא" ואף בדיעבד בירך "העץ" לא יצא ידי חובה. או שיתכן שמרן לא הכריע, ופסק לברך "שהכל" מחמת הספק, משום שבדבר השנוי במחלוקת פוסקים אם מברכים "שהכל" לכו"ע יוצאים בה ידי חובה, ולפי זה אם בירך "העץ" על המיץ יצא ידי חובה, והוא נשאר שם בצריך עיון.

אלא שבמשנ"ב (סי' רה ס"ק יד) כאשר בשער הציון הוא דן בהבחנה בדעת מרן השו"ע (שם) בין מרק ירקות לבין מיץ מפירות סחוטים שפסק שפירות סחוטים ברכתם שהכל. הוא כותב בשער הציון (או"ח סי' רה ס"ק כא) בצורה ברורה יותר שכפי הנראה מרן פסק כן רק מחמת הספק, ואם בירך ברכת "העץ" על המיץ הוא יצא ידי חובה בדיעבד, וזאת כפי הנראה דעתו של המשנ"ב.

הנפק"מ בהתלבטות זו היא המקרה שלך. כי כאשר ברכת "בורא פרי העץ" על הפרי שנשאר לאחר סחיטת התפוז יצאת ידי חובה בדיעבד גם לדעת מרן השו"ע, ואינך צריך לחזור ולברך שהכל. אולם אם ההכרעה היא שמיץ הוא בהגדרתו "זיעה בעלמא" לא ניתן לפטור את המיץ בברכת "בורא פרי העץ" אף לא בדיעבד כי ברכתו היא ברכת "שהכל.

אולם כיוון שהחזו"א (או"ח סי' לג ס"ק ה) האריך בנידון ומדבריו משמע שיצא ידי חובה בדיעבד, וכן פסק הגר"ש וואזנר זצ"ל בשו"ת שבט הלוי (ח"ד סי' יט) כתב שיצא ידי חובה אם בירך בורא פרי העץ על המיץ, ולפי זה נראה שאם אתה רוצה לברך על הפרי ולשתות גם את המיץ אינך צריך לברך "שהכל".

אמנם ראיתי עצה שכתב הרב משה שטרנבוך שליט"א (שו"ת תשובות והנהגות ח"א סי' קפ) שבשעה שמברך על התפוז יתכוון שאינו רוצה לפטור בכך את המיץ ואז יוכל לברך לאחר מכן על המיץ "שהכל".

ונראה לי שכל הכרעה כאן אינה מוחלטת ואתה יכול ורשאי לנהוג כאחת האפשרויות. בעיקר שבמיץ התפוזים מעורבים בו כיום שיירי פירות בכוונה מטעמי בריאות ולעתים בכמויות גדולות, אם כן אם רצונך להסתמך על הפוטרים את המיץ בברכת העץ כדעת שבט הלוי אתה רשאי. מאידך, אתה יכול גם להתכוון לא לפטור את המיץ בברכת הפרי, ולברך לפני שתיית המיץ שהכל נהיה בדברו.

לסיום מה שכתבת שברכת "לב" של חסה היא שהכל, באופן פשוט זה חלק שיכול להיאכל עם החסה וגם הרבה אוכלים אותו וברכתו בורא פרי האדמה.

 

בברכת התורה והארץ

אהוד אחיטוב

הרב אהוד אחיטוב | י"ג אייר תשע"ז 14:40