עיבוד מזון שחייב בבדיקה

עיבוד מזון שחייב בבדיקה

בפרק זה יתבאר בעז"ה באלו אופנים ניתן לעבד מזון בדרך של טחינה , ריסוק, סחיטה או בישול גם ללא בדיקה קודמת, ומתי יש לבדוק את המזון קודם לכן

הרב יגאל הדאיה | אלול תש"ס-תשרי תשס"א

 

הקדמה

בפרקים הקודמים התבאר שכל מזון שרגילים להיות בו חרקים או שראינו בו חרקים חייב בבדיקה וניקוי 1. כמו כן למדנו שחרקים שלימים שנמצאים במזון אינם בטלים משום שדינם כ"בריה" שאינה בטלה. לעומת זאת אם המזון התרסק או נטחן, והתברר לנו שהחרקים התרסקו או נימוחו וכבר אינם "בריה" הרי הם בטלים במזון 2. בפרק זה יתבאר בעז"ה באלו אופנים ניתן לעבד מזון בדרך של טחינה , ריסוק, סחיטה או בישול גם ללא בדיקה קודמת, ומתי יש לבדוק את המזון קודם לכן.

 

א. הלכה היא ש"אין מבטלים איסור לכתחילה"3. דהיינו אין לערבב איסור בתוך כמות גדולה של היתר ע"מ לאוכלו לאחר ביטולו. ומאותה סיבה אם נתערב מאליו דבר איסור "חשוב" בהיתר באופן שאינו בטל, כגון שנתערבה "בריה" או "חתיכה הראויה להתכבד" או "דבר שבמנין" אסור לחתוך או לרסק  את האיסור בעודו בתערובת  כדי להתיר את התערובת4, ואם עשה כן במזיד נשאר באיסורו5.

ב. לפיכך מזון שראינו בתוכו חרקים, אסור לרסקו או לטוחנו במטרה ל"חסוך"  את בדיקתו, אלא יש לברור ולהסיר מתוכו את החרקים ורק לאחר מכן להשתמש בו. לדוגמא:  אסור לטחון קמח טחון שהתליע או לכתוש אבקה שהתליעה  במכתשת במטרה להתיר אותם, אלא יש לנפותם בנפה ניפוי חוזר באופן שלא ישארו בהם חרקים6.

ג. לעומת זאת מזון שלא ראינו בו חרקים כעת, אלא שהוא מהמינים שחייבים בדיקה משום שפעמים מצויים בהם חרקים7,  )והם נחשבים ל"ספק איסור" ולא "איסור וודאי"); מותר לרסקו ולטוחנו היטב גם ללא בדיקה, ובתנאי שמקובל לאכול מזון כזה כשהוא טחון או מרוסק8. לדוגמא: מותר לטחון אורז בטחינה דקה, ללא בדיקה, כדי שיהא ראוי לאכילת תינוקות וכדו'. כמו כן, מותר לטחון תבלינים כדי לתבל בהם המאכל. אבל אורז ותבלינים שראינו בהם חרקים, אין לטוחנם  עד שיבררו אותם היטב9.

ד. במה דברים אמורים במזון שניתן לטוחנו הדק היטב באופן שיבטיח ריסוק כל החרקים. במקרה כזה אם יש חשש שנשארו תולעים שלמות או חלקי תולעים שניכרים לאחר הטחינה, ניתן וצריך לנפות את החומר הטחון10.

ה. לעומת זאת מעיכה או גריסה של מזון בדרך כלל אינה מבטיחה שלא נשארו חרקים שלימים בתוך המזון, ולכן יש לברור את המזון לפני כן11.

ו. מותר לסחוט פירות שדרכם להתליע כגון: תותים לשם הכנת מיץ, או להכין יין מענבים או שמן מזיתים שיתכן שנגועים בתולעים, גם ללא בדיקה, ובתנאי שיסנן את המשקה לפני השימוש במסננת צפופה12.

ז. אין לבשל או לטגן מזון ללא בדיקה, גם אם הכוונה לבודקו לאחר הבישול , וזאת מכמה סיבות:

1. בדרך כלל בדיקת מזון לאחר הבישול קשה יותר ופעמים אינה אפשרית.

2. יש למנוע מצב בו המזון ייאכל ללא בדיקה מחמת שכחה 13.

3. ישנם מקרים שבהם המזון פטור מבדיקה לאחר הבישול, )ראה בסעיף הבא) אולם לגרום לכך אסור משום "שאין לבטל  איסור לכתחילה"14.

ח. עבר ובישל מזון ללא בדיקה, אם ניתן לבודקו כעת יש לבודקו. ואם א"א לבודקו לאחר הבישול, אם ידענו שהיו בו חרקים הרי הוא אסור באכילה. ואם הוא מזון סתמי מהמינים שפעמים מצויה  בהם נגיעות )אך לא ברוב הפעמים), מותר באכילה בדיעבד ללא בדיקה15.

ט. אדם הרוצה לבשל מזון ולהסתמך על כך שכל אחד מהסועדים יבדוק את את המנה שלו - רשאי לעשות כן רק בתנאים הבאים:

1. שהבדיקה אפשרית לאחר הבישול, דהיינו: שאין המזון נדבק או נימוח עד שאין אפשרות לזהות את החרקים ולהוציא אותם16.

2. יודיעו לכל הסועדים לפני האכילה שהמזון לא נבדק, או כשמפורסם שסוג מאכל כזה אינו נבדק קודם הבישול17.

לפיכך יכול אדם לבשל ארטישוק שלם על דעת שהסועדים יבדקו כל עלה לפני אכילתו18. מותר לקלות פיצוחים שבשעת אכילתם ייבדקו ע"י הסועדים. וכן מותר לבשל פולים יבשים אם כל אחד מהם נאכל בפני עצמו ובתנאי שייבדקו ע"י הסועדים.

י. מותר לזקק משקאות חריפים או תמציות מאכל מפירות, דגנים או צמחי מרפא  שדרכם להתליע אף ללא בדיקה קודם לכן19.

יא. תבלינים שדרכם להתליע ולא נבדקו - מותר לתנם בתבשיל כשהם סגורים בתוך שקית בד וכדו', כך שרק טעמם יגיע לתבשיל20. מסיבה זו מותר לערות מים חמים על עלי נענע כשהם נתונים במסננת צפופה, אף קודם שנבדקו מחרקים.  וכן שקיקי תה וחליטות צמחים - אינם צריכים בדיקה, כיון שהעלים נתונים בתוך שקיות נייר.

 

* מתוך ס' בהל' תולעים שנערך ע"י צוות המכון, הנמצא עדיין בכת"י.

1. חוברת 35 עמ' 37.

2. חוברת 34 עמ' 34

3. שו"ע )סי' צט סעי' ה(. יש אומרים שהאיסור לבטל איסור לכתחילה הוא מהתורה: ראב"ד )איסור משהו להראב"ד פרק ב עמ' קכ, שו"ת הראב"ד סי' קח ד"ה והא דאמרינן). ויש אומרים שהאיסור לבטל הוא מדרבנן: תוס' )חולין צח ע"ב ד"ה לאו(. ועי' תורת הבית )בית ד שער ג עמ' 62(; שו"ת הרשב"א )ח"א סי' תקד(.

4. שו"ע )יו"ד סי' קא סעי' ו).

5. בשו"ע )יו"ד סי' צט סעי' ה; סי' קא סעי' ו) כתב שאסור למבטל ולמי שבטלו עבורו.  וה"ה שאסור לבני ביתו: ט"ז )שם ס"ק י) בשם מהרש"ל, ושאר אחרונים. ועי' חידושי רע"א )יו"ד סי' צט סעי' ה) שאם בטל בסתם למי שירצה לקנות אסור לכולם. ומ"מ יש סוברים שכל מי שלא ידע שנתבטל וגם לא ניחא לו במה שעשו אינו אסור בעבורו, שהרי הוא שוגג: ט"ז )שם) בשם מהרש"ל  וכן פסק הזב"צ )אות כט).

6. זב"צ )סי' פד ס"ק קי) וכל שכן לפי מה שיתבאר שיש לברור כל התולעים הנראות, שוודאי יצטרכו לנפות הקמח בנפה: פמ"ג )סי' פד שפ"ד ס"ק לט, מש"ז ס"ק יח( . ועי' דרכ"ת )סי' פד סס"ק קסה( שאסר לטחון גרוייפין )מין דגן( מתולע כיון שבדרך כלל משתמשים בו ללא טחינה וא"כ כל כוונת הטחינה להתיר את האיסור. ומ"מ בשו"ת מחזה אליהו )סי' צד( כתב שירקות שכבר נבדקו מחרקים מותר לטוחנם כדי להבטיח כשרותם.

7.  ראה חוברת 35 (עמ' 37 סעי' ג). אבל אם רוב אותו המין מתליע  דינו כ"וודאי איסור" וכמ"ש בסעי' הקודם. ומקור החילוק בין וודאי איסור לספק איסור הוא בתה"ד )סי' קעא) ופסקו בשו"ע )סי' פד סעי' יד). ועי' ש"ך )סי' פד ס"ק כט ובנקה"כ, לט"ז ס"ק יז( ממנומשמע שכל ש"דרכו להתליע" וכן מינים "פרטיים במדינה שהוחזקו בכך" אין להחשיבו כספק איסור. ואפשר שכוונתו גם למה שאנו מכנים "מיעוט המצוי" שאין להחשיבו כספק, ומ"מ בזה נקטנו לקולא בצירוף התנאי השני "שאינו מתכוון לבטל" שלדעת כמה פוסקים עומד בפני עצמו. ועי' מחב"ר )ס"ק יג( שהתיר לטחון עדשים ופולין לכתחילה אף בלא בדיקה אע"פ שדרכן להתליע. וכיוצ"ב בפת"ש )סי' צט ס"ק ד) שמותר לבשל פירות שדרכן להתליע ואח"כ לסוחטן ולסנן את המיץ בלי בדיקה קודם לכן.

8. שכיון שבלא"ה מקובל לטוחנו כדי להשתמש בו נמצא שסיבת הטחינה אינה בכדי להתיר את האיסור אלא משום שכך מקובל, לכן  אין בזה משום מבטל איסור לכתחילה. וכיוצ"ב התירו בשו"ת תה"ד )סי' קעא), שו"ת הריב"ש )סי' שמט), טור )או"ח סי' תנג), שו"ע )יו"ד סי' פד סעי' יג(. שו"ת נודע ביהודה )יו"ד סי' כו), שו"ת משיב דבר )ח"ב סי' כו). ועי' ביאור הגר"א )סי' פד ס"ק מ  שהביא מקור לדין זה מירושלמי תרומות )סוף פ"ה)  ובדרכ"ת )סי' צט ס"ק לו) שהאריך בזה.

ועי' ט"ז )סי' צט ס"ק ז, סי' קלז ס"ק ד( שס"ל דהיינו דוקא כשאי אפשר בענין אחר. ולפ"ז כיון שאפשר לבדוק יש לאסור בלא בדיקה, מ"מ בפת"ש )יו"ד סי' צט ס"ק ד) מבואר שכל שיש בו טרחה חשיב כאי אפשר ושכן דעת הפמ"ג, ושכן פסק למעשה בספר בית יהודה.

9. כן משמע בתה"ד )סי' קעא) שלא התיר כשוודאי איסור לפנינו, וכן מסקנת הש"ך )סי' פד ס"ק לט) שחיטים שהתליעו ברובן וא"א לנקותם אסורים בטחינה. וכ"כ פר"ח )ס"ק לט(; חכ"א )סעי' כד(; וכתב הזב"צ )אות קז( שיש להחמיר כדעה זו.

ומ"מ כשמדובר בכמויות גדולות שלא ניתן לברור היטב המיקל לטחון לאחר ניקוי שטחי של המזון יש לו על מה שיסמוך. שהרי מהשו"ע )סעי' יד( הביא את דברי תרוה"ד )סי' קעא(, אך השמיט את החובה לברור את החיטים, וכמו שהעיר בס' בן אברהם )סי' נ ס"ק כב, כד( דבלא"ה יש כמה צדדי היתר, ומטעם זה התיר ה"בן אברהם" לטחון גם כשא"א לברור רק שיסיר את התולעים הנראות בין החיטים. וכ"כ בהגהות חכמת שלמה )סי' פד סעי' יד(; חינוך בית יהודה )סי' נח בסופו) מובא בגליון מהרש"א )סי' פד סעי' יד).   וכיוצ"ב כתב בשו"ת רעק"א )סי' עז( להקל לטחון חיטים מתולעות גם בלי לברור אם וודאי לנו שיש שישים כנגד התולעים.

10. שו"ע )סי' פד סעי' יד(: חכ"א )כלל לח סעי' כד(, ערוה"ש )סי' פד סעי' פו(.

11. כך מבואר בפרי תואר (סי' פד סעי' יד) שאם אינו טוחן עד אשר נעשה דק כקמח רק חלקו החיטים ברחיים ונעשה כגרש אסור לבשלם בקדרה אחר כך. וכ"כ זב"צ (אות קיא). וכ"כ הדרכי תשובה (ס"ק קסו) בשם מהר"י אסאד.

12. בשו"ת אדמת קודש )יו"ד סי' ד( התיר לסחוט תותים שדרכם להתליע כשהם נתונים בתוך בד והמשקה יוצא מסונן. והטעם לפי שאין כאן ממשות חרקים ואילו טעמם בטל בשישים. וכיוצ"ב הביא הפת"ש )סי' צט ס"ק ד) בשם ספר בית יהודה.

13. ועי' חכמת שלמה )לסעי' ט( שכתב לחלק בין מה שאין דרכו להתליע באופן קבוע וחיישינן שמא ישכח, לבין מה שבאופן קבוע מתליע, ומצדד להתיר לבשלם לפני בדיקה אם יבדוק תחילה מקצתם ויראה שהם נקיים. ועי' דרכ"ת )ס"ק קיט(.

14. כ"כ הפמ"ג )שפ"ד ס"ק כו( עפ"י דברי הרשב"א )תורת הבית בית ג שער ג, דף פד ע"א( והשו"ע )סעי' ט( שכתבו "עבר ובישל" משמע דלכתחילה אסור. ומוסיף הפמ"ג )שם( שאם יבשל פירות קטנים כשחרקים בתוכם, אפשר שיעשה כל הפרי נבלה, וצריך שישים בתבשיל כנגד כל הפרי.  ועי' מ"ש  בענין זה בחוברת 34 (עמ' 37 סעי' ח).

15. התבאר בחוברת 34  (עמ' 35 סעי' ג-ד), שבדיקת תולעים  (כשאין אלא מיעוט מצוי ולא רוב) דומה לחובת בדיקת הריאה שאם אבדה הריאה, הבהמה מותרת, וכן משום שיש בזה ספק ספקא, שמא היה המזון נקי, ואפילו תמצא לומר שהיו בו תולעים שמא נימוחו בבישול. ואם נמצאו לאחר הבישול שלשה חרקים אסור כמו שנתבאר בחוברת 36 (עמ' 58 סעי' ח).

16. אעפ"י שאם יש חרקים הרי הם נותנים טעם בתבשיל בגלל הבישול, כבר נתבאר לעיל )סעי' ג( שבמקום שאינו מכוון לבטל איסור וגם אינו איסור ודאי - אין כאן מבטל איסור לכתחילה. ולכן במקום צורך יש להתיר, ובתנאים האמורים בסעיף זה.

17. ואף אם יש בין הסועדים מי שחשוד שלא לבדוק, אין בהגשת המאכל לפניו משום לפני עיור לת"מ, שהרי יש לו אפשרות לבדוק ואם אינו בודק הרי הוא מכשיל את עצמו. אבל כשאינם יודעים על דבר מציאות חרקים במזון כזה צריך להודיעם, לאפרושי מאיסורא.

18. יש לשים לב לחרקים שעלולים להיות על גבי לב הארטישוק.

19. פר"ח (יו"ד סי' פד) , פמ"ג )מש"ז ס"ק ח(, ערוה"ש )סעי' נ(, שו"ת צמח צדק )סי' נא(, זב"צ )ס"ק סג(, כה"ח )ס"ק עז(. וטעמם, הואיל והמשקה המזוקק אינו מכיל ממשות כלל. ואי משום טעם שנותנים החרקים חשיב טעם לפגם וגם בטל בשישים כמ"ש בחוברת 34 (עמ' 36 סעי' ז). וראה תשובה הלכתית בענין זה בחוברת 1 (עמ' 26). ויש מתירים לעשות כן אף בפירות שוודאי התליעו כגון לעשות יי"ש מדגנים מתולעים או שיכר משזיפים שראינו שהתליעו: ספר בן אברהם (סי' נ אות יח), דרכ"ת (ס"ק סו וס"ק קמ).

20. זב"צ )ס"ק סג(; כה"ח )ס"ק עז(. וכיוצ"ב התיר בשו"ת אדמת קדש )יו"ד סי' ד( לסחוט תותים שדרכם להתליע כשהם נתונים בתוך בד, ע"מ לשתות מימיהם. והטעם לכל זה משום שאין כאן ממשם של החרקים ואילו טעמם בטל.  ומ"מ תבלינים שראינו שהתליעו יש מחמירים שלא להכניסם לתבשיל בתוך בד משום חשש מבטל איסור לכתחילה כמ"ש הפמ"ג )שפ"ד ס"ק לב( וסיים שאין למחות ביד מי שעושה כן ובלבד שיהיה בגד עבה, ע"כ.