מזון נקי שנמצאו בו חרקים

מזון נקי שנמצאו בו חרקים

בפרק הקודם נתבאר שמיני מזון שבדרך כלל אינם נגועים - פטורים מבדיקה מפני שהם מוחזקים כנקיים. אולם פעמים שגם במזון נקי או במזון שכבר נבדק, מגלים נגיעות לפני הבישול או אחריו

הרב יגאל הדאיה | תמוז-אב תש"ס גליון 36

 

הקדמה:

בפרק הקודם נתבאר שמיני מזון שבדרך כלל אינם נגועים - פטורים מבדיקה מפני שהם מוחזקים כנקיים1. כמו כן, מזון שחייב בבדיקה ונבדק כראוי – אם נשמר בתנאים טובים אינו חייב בדיקה נוספת2. אולם פעמים שגם במזון נקי או במזון שכבר נבדק, מגלים נגיעות לפני הבישול או אחריו, ודינו כדלהלן:

א. מזון  שנבדק ונוקה, ולאחר מכן נמצאו בו שלושה חרקים או יותר – חייבים לבודקו שוב, מפני שהוחזק לפנינו שנשארו בו חרקים ויש לחוש לחרקים נוספים3. ואין הבדל בין נמצאו בו בבת אחת או בזה אחר זה4 . אולם אם נמצאו בו חרק אחד או שנים, יש להסיר ממנו את אותם חרקים, והוא מותר באכילה ללא בדיקה נוספת5.

ב. וכן מינים שבדרך כלל נקי ואינם חייבים בדיקה, כגון: תפוחים או תפוזים,  וכעת נמצאו בהם חרקים דינם כמבואר לעיל, שאם נמצאו שלשה חרקים חייבים לבודקם, שאעפ"י שבדרך כלל מזון כזה נקי, מ"מ  אלו שלפנינו אפשר שהם  מן המיעוט הנדיר שמתליע6.

ג. ומ"מ אין הדברים אמורים אלא במזון שמצאנו בו חרקי שדה או חרקי מחסן האופיניים לו (הנקראים בלשון העממית "תולעים"), שבזה נראה שהתליע מתוכו מצד טבעו (בגלל הטלה של ביצים בתוכו)7, אבל אם מצאנו בו זבובים או נמלים בודדים (אפילו יותר משלשה), שידוע שאפשר שהגיעו למזון גם באופן אקראי, יש להסיר את אותם חרקים שנמצאו והשאר מותר באכילה ללא בדיקה8.

ד. כלל נקוט בידינו ש"אין מחזיקין איסור ממקום למקום". ואם נמצא איסור במקום אחד אין לאסור על פיו במקום שלא נמצא, אא"כ יש יסוד סביר להניח שפשט האיסור בכל9.

לפיכך אם נמצאו חרקים בשקית קטניות או בקדרת תבשיל וכד' באופן המחייב בדיקה חוזרת כאמור לעיל, אזי יש לבדוק את כל השקית ואת כל התבשיל, מחשש שמא פשטה הנגיעות בכל. אבל אין חובה לבדוק שקיות נוספות הנמצאות בבית או בחנות.

ה. ארגז פירות טריים שנמצאו בו שלשה חרקים בין בפרי אחד ובין בשלשה פירות, אין חובה לבדוק את שאר הפירות שבארגז, אבל שקית פירות יבשים שנמצאו שלשה חרקים בשלשה פירות יש לבדוק את כולם10.

ו. עץ פרי (ממין שבדרך כלל פטור מבדיקה) שנמצאו חרקים בשלושה פירות שנקטפו ממנו משלשה מקומות שונים בעץ - כל שאר הפירות חייבים בדיקה לפני האכילה11.

ז. אם נמצאו חרקים על צידה החיצוני של אריזת מזון וניכר שהאריזה נותרה שלימה ואטומה - המזון מותר ללא בדיקה12. וכן אם ראינו שהנגיעות נמצאת רק בשכבה העליונה של מזון מוצק, כגון: ע"ג ריבה מוצקה, יש להסיר את אותה השכבה וכל השאר אינו חייב בדיקה13.

ח. אם נמצאו שלשה חרקים במזון מבושל שלא ניתן  לבודקו, כל התבשיל אסור14. במה דברים אמורים שנמצאו מפוזרים במאכל )כגון: שהם צפים על פני המרק או מפוזרים במקומות שונים במאכל(, אבל אם נמצאו חרקים מרוכזים בתוך רכיב מזון אחד, כגון שבתוך תפו"א אחד שבסיר המרק נמצאו תולעים, והתפו"א נשאר שלם ולא נימוח או נחתך, יש להוציא אותו והשאר מותר באכילה15.

ט. אם  כל החרקים שנמצאו בתבשיל היו מפורקים או נימוחים באופן שאין להם דין "בריה" יש אומרים שיש להתיר את שאר התבשיל (כשאין אפשרות לבודקו או לסננו), שיש לומר שאף אם ישנם חרקים נוספים בתבשיל הרי הם נימוחים כראשונים, ובטלים; ויש אוסרים16.

י. אם  נמצאו שלושה חרקים בצלחת האישית או בשלוש צלחות נפרדות, יש להחזיק את כל מה שבסיר כנגוע, ואין זה בכלל אין מחזיקין איסור ממקום למקום, כיון שמקור כל האוכל בסיר אחד17.

 

* מתוך ס' בהלכות תולעים שנערך ע"י צוות המכון הנמצא עדיין בכ"י.

1. חוברת 35 (עמ' 37-40)

2. עפ"י שו"ת הרשב"א )ח"א סי' קיג(.

3. שו"ת הרשב"א )ח"א סי' קיג(; ר"ן )לרי"ף חולין דף יט ע"ב סד"ה ולענין( בשם הראב"ד; שו"ע )סי' פד סעי' ט-י, סי' ק סע' ד(.

עי' אמונת עיתך (גליון 35 עמ' 39 סעי' ז) שכתבנו שהוא דאורייתא, וכך משמע מהשו"ע )חו"מ סי' שפח סעי' טו), ש"ך (שם ס"ק נז(.  וכן דעת המקור חיים (סי' תסז ס"ק ה). ועי' חזו"א )יו"ד סי' יד/א ס"ק ז ד"ה והא( שכתב: "מציאת ג' תולעים מחייבת בדיקה כדין רוב המצוי".  אבל בספר זר זהב )לאו"ה הארוך, כלל מא ס"ק ב ד"ה והנה( כתב שג' תולעים שנמצאו וכן בכל מקום שאמרו חזקת שלוש (פרט לשור המועד) אינו אלא מדרבנן,  אבל מדאורייתא העובדה שרוב המזון מסוג זה נקי חזקה יותר מן העובדה שנמצאו ג' חרקים, ואין ללמוד משור המועד לפי שגזה"כ הוא. ועי' חכמת אדם (כלל לח סעי' כב) שכתב דהווי ספק דאורייתא.

4. משמע מלשון השו"ע )סעי' ט-י(, שיש להחמיר גם בנמצאו שלושתן בפעם אחת. וכ"כ: מחב"ר )ס"ק כט(; זב"צ )ס"ק עב(; כה"ח )ס"ק קז(; דרכ"ת )ס"ק קמט(.

ומ"מ כתב הערוה"ש (סי' פד סעי' עט) דהיינו דווקא בתולעים שבמחובר אבל בתולעים שבתלוש אם לא נמצאו בפעם אחת ועבר זמן ממושך בין מציאה למציאה באופן שאפשר שהשני נולד לאחר שנמצא הראשון, בזה אינם מצטרפים.

5. שבפחות משלשה אין זו חזקה. וכך משמע ממש"כ: הר"ן )לרי"ף חולין דף יט ע"ב סד"ה ולענין( בשם הראב"ד, השו"ע )סי' פד סעי' ט-י, סי' ק סעי' ד( והט"ז )סי' ק ס"ק ו(, שחייבו בדיקה רק בנמצאו שלושה חרקים.

אמנם בשו"ת הרשב"א )ח"א סי' קיג( נאמר שיש להחמיר גם אם נמצאו רק שני חרקים. וכתב הב"ח )סי' ק בסופו( שראוי להחמיר. אך האחרונים כתבו על כך שט"ס נפלה בדברי הרשב"א. כ"כ: פר"ח )סי' ק ס"ק ד(; ביאור הגר"א )ס"ק כ(; כרו"פ )ס"ק ז(; חכ"א )כלל לח, בינ"א ס"ק נד(. ועי' מנח"י )כלל מו ס"ק כט-ל(.

ובספר מחזיק ברכה )ס"ק כט, וכן בשיו"ב ס"ק ח( כתב לחלק בין מקרה שהחרקים בטלים מדאורייתא, כגון תבשיל שא"א לסננו, שחזקתו רק בשלושה חרקים, לבין תבשיל שאפשר לסננו, שחזקתו כבר בשנים. ונראה שכן דעת הגר"א והכרו"פ )שם(. ולדבריו, בכל מקום שאין בו ביטול כגון חרקים שנמצאו בפירות חיים שלא נתבשלו או נתמעכו - יש לאסור אף בשני חרקים. ולענין מעשה אפשר להקל בהסתמך על הסוברים שרק במקום סכנה חוששים לחזקת שניים. ועי' מנחת יעקב )כלל מו ס"ק ל(.

6. אבל מזון שלעולם לא מצאנו שהוא מתליע בטבעו, אינו צריך בדיקה אפילו כשנמצאו בו שלשה כמ"ש המהרש"ל )חולין פרק ג סי' ק(: "שבדבר שאין מצוי בו הכנימה אמרינן מעלמא נפל ולא חיישינן לטפי מהני שנמצאו" וכ"כ הט"ז )ס"ק יז( והמג"א )או"ח סי' תסז ס"ק יב(. ועי' ט"ז )יו"ד סי' נז ס"ק כג בסופו(. ועי' שו"ת באהלה של תורה (יו"ד סי' יב) לענין מלח שנמצאו בו תולעים.

7. בדומה לאמור בהערה הקודמת, והטעם הוא שחזקת ג' לא נאמרה אלא במקום שיש עמה סברא שוודאי אינו מקרה אלא טבע וכמ"ש המקור חיים )סי' תסז, ביאורים ס"ק ה(: "דלא אמרינן חזקת ג"פ כי אם בדאיכא דבר הגורם דמסתבר שיהיה כך, והיקש השכל מחייבהו שיהיה כך". ועי' שו"ת הרמ"ץ )סי' כט( שכתב: "שבמילתא דמסתבר שייך לומר שע"י שהוחזק ג"פ מחזיקינן שהוא כן, אבל לא בדבר שנופל במקרה שאין חזקה למקרה"; חזו"א )יו"ד סי' יד/א ס"ק ז(. וכך משמע בשו"ת חת"ם סופר )יו"ד סי' מט, מובא בפת"ש יו"ד סי' מו ס"ק ז(. וכן משמע בשו"ת טוטו"ד )מהד"ג סי' קנו, קסא(, בשו"ת שואל ומשיב )קמא ח"ב סי' מז(, ובשו"ת בית שלמה )סי' קנה(. ועי' פמ"ג )שפתי דעת ס"ק לב(; ערוה"ש )סעי' עו-עז(; ועי' חק יעקב )או"ח סי' תסז ס"ק כה( במה שהשיג על המהרש"ל והמג"א.

8. כן פסק הערוה"ש (סי' פד סעי' עו-עז), שו"ת הר צבי )יו"ד סי' עז(. ויש מחמירים במקום שהנמלים והיתושים מצויים הרבה, ויש לחוש לחרקים נוספים: זב"צ )סי' פד ס"ק עד( כה"ח (ס"ק קט).

9. כ"כ האו"ה )כלל כז סעי' ג בסופו(, החוות יאיר )סי' קיב(, המג"א )סי' תסז ס"ק טז( והמשנ"ב )סי' תסז ס"ק מט(, שאין תולין איסור ממקום למקום או מכלי לכלי, אלא במקום שיש סברא בדבר. ועי' שו"ע )או"ח סי' תסז סעי' יא(; ד"מ )לטור שם אות ט(; שו"ת מהר"ם לובלין )סי' עח(; פר"ח )יו"ד סי' פד ס"ק לג(; פמ"ג )מש"ז ס"ק טז(, אמונת עיתך )גליון 8 עמ' 25(. ועי' בשו"ת בית שלמה )יו"ד סי' קנה),  מקור חיים )סי' תסז, חידושים ס"ק כ(.

 10. עי' בבינת אדם (לו ס"ק נג) שמסתפק בכה"ג אם מחזיקים מפרי לפרי. ויש לומר שהוא דומה לנמצאו שלשה חרקים בשלוש צלחות, בכל צלחת חרק אחד, שאם כל הצלחות מקורם בקדרה אחת, הרי שאנו דנים על הקדרה ומחזיקים אותה באיסור, כדלקמן סעי' י. ומ"מ בזמנינו כיון שכל הפירות הטריים נאספים לבית האריזה ושם מתערבבים א"כ אפשר שהם מעצים שונים ואף מפרדסים שונים  ואף בעץ אחד אפשר שפרי אחד נתקף ע"י מזיקים והאחרים לא, ואין דרכם של התולעים לעבור מפרי לפרי, א"כ א"א להחזיק מאחד על השני. אבל בפירות יבשים שחלק  ניכר מהתלעתם נעשית במחסנים, וקרוב לוודאי שכל הפירות שבאריזה שלפנינו שהו יחד באותו שק או כלי, ודרכם של התולעים להתרבות בתוך השק או הכלי, ולחדור לפירות נוספים א"כ קרוב לוודאי שיש עוד נגועים.

11. עי' חזו"א )סי' יד ס"ק ז ד"ה "והא" בסופו( שכתב: "אבל אם נמצאו ג' הוחזק שכל הפירות באילן זה או בערוגה זו נלקו, וחשיב כרוב המצוי שהן מתולעות". ומ"מ אם לאחר מכן ימצאו ג' פירות בעץ זה נקיים, החזקה הקודמת תתבטל, כפי שמצאנו בשור המועד )ב"ק כג ע"ב, רמב"ם הל' נזק"מ פ"ו ה"ז-ה"ח( שחזר לתמותו אחר שהתינוקות ממשמשין בו ואינו נוגח, ובווסתות )שו"ע יו"ד סי' קפט סעי' טו-טז( בדינה של אשה ששינתה שלוש פעמים מווסת שקבעה. וחובת הבדיקה תהיה רק מדרבנן כדין מיעוט המצוי.

12. כיון שאפשר לתלות שבאו מבחוץ ולא היו בפנים, ובפרט כשניכר שהאריזה אטומה. וכיוצ"ב פסק בשו"ת הרמ"ץ )יו"ד סי' כט( על תולעים שנמצאו ע"ג מכסה של חבית  כרוב. ועי' דרכ"ת )ס"ק קכח(.

13. כ"כ החכ"א )כלל לח סעי' כג(. ועי' שו"ת טוטו"ד )מהד"ג סי' קנו(; דרכ"ת )ס"ק קכח(.      

14. שו"ע )סעי' י(; רמ"א )סעי' ט בהג"ה(; ש"ך )ס"ק לד(; פמ"ג )מש"ז ס"ק טו(.

15. עפ"י שו"ת מהר"ם לובלין )סי' כז(. ועי' אמונת עיתך )גליון 8 עמ' 25(. שמרכיב אחד מתולע אינו מורה על מרכיבים אחרים ממינים אחרים, ואין לחוש שהחרקים עברו גם למינים האחרים שבסיר אלא במקום שאנו רואים שהחרקים מפוזרים בסיר.  ומ"מ אם נחתך התפו"א ונמצאו ג' חרקים באחת החתיכות אפשר שאין די בהוצאת שאר החתיכות תפו"א מהמרק, שאפשר שפרשו התולעים למרק.

16. בשו"ת טוטו"ד )מהד"ג סי' קנח( מתיר  משום דכשם שחזקה שיש עוד תולעים כך חזקה שנימוחו או נתרסקו. ואילו החזו"א )יו"ד סי' יד ס"ק ז ד"ה ובגליון( אוסר. ואפשר שלמעשה יש להכריע בכל מקרה לגופו, שאם נראה שהתפרקות החרקים שנמצאו היא מקרית יש לאסור. ואם מסתבר שהתפרקות החרקים היא בגלל טיפולים ותהליכי ייצור שעבר המזון כמו בתבלינים מיובשים וכיוצ"ב, א"כ אין זה מקרה שהם התפרקו ויש לתלות שגם חרקים אחרים אם נמצאים ג"כ יתפרקו.

ומ"ש "כל החרקים" כוונתנו שאם אחד החרקים היה שלם, הורעה החזקה המתירה, ואסור לכו"ע כמ"ש בשו"ת טוטו"ד (שם).

17. עי' משנ"ב (סי' תסז ס"ק מט) בחילוקי הדינים מתי מחזיקים ממקום למקום ומסקנתו: "תולין במצוי בין להקל ובין להחמיר". ובנד"ד כיון שאין אנו אוסרים בזבובים או בנמלים שיתכן שנפלו לצלחות ולא היו בסיר, אלא דווקא בחרקים שנמצאים בפירות משעת גדולם או בזמן איחסונם, א"כ פשיטא שלא נפלו לצלחת אלא כבר היו בסיר, ודמי למ"ש המשנ"ב (שם)  שאם מצאנו חטה מלאה מים באחת העיסות הקטנות, יש לאסור אף העיסה הגדולה כיון שניכר שהיתה החיטה במים ובקמח, והכא עדיף מינה.

 

›››למאמר הקודם: חובת בדיקת המזון/הרב יגאל הדאיה