חובת בדיקת המזון

חובת בדיקת המזון

ההלכה מחייבת לבדוק לפני האכילה כל מזון שמצויים בו חרקים או שדרכם להימצא בו

הרב יגאל הדאיה | אייר-סיוון תש"ס גליון 35

 

א. ההלכה מחייבת לבדוק לפני האכילה כל מזון שמצויים בו חרקים או שדרכם להימצא בו. חובת בדיקה זו, פעמים שהיא מן התורה ופעמים מדברי חכמים1. 

 

ב. חובת הבדיקה עלולה להשתנות לפי תקופת ומקום גידולו ואיחסונו של המזון, כך שיתכן שמין מסויים חייב בדיקה בעונה אחת ופטור מבדיקה בעונה אחרת או שחייב בדיקה בארץ אחת ופטור מבדיקה בארץ אחרת2. כיום נקיון המזון מחרקים תלוי גם בהדברת המזיקים והרחקתם מן הגידול3.

 

ג. בחיוב לבדוק מזון יש להבחין בדרגות שונות:

1. מזון שדרכו להיות נגוע עפ"י רוב - חובת הבדיקה שלו היא מן התורה4.

2. מזון שעפ"י רוב הוא נקי מחרקים, אבל המקרים בהם מוצאים בו חרקים מצויים ואינם נדירים - חובת הבדיקה שלו היא מדרבנן, והוא הנקרא "מיעוט המצוי"5.                         

3. מזון שבדרך כלל הוא נקי מחרקים, והנגיעות שלו נדירה - מותר באכילה ללא בדיקה6. אעפ"כ, מן הראוי להביט גם במזון זה ולשים לב להימצאות של חרקים או סימנים בולטים המעידים על הימצאות חרקים7.

 

ד. מין הנגוע עפ"י רוב שבדיקתו מן התורה, הוא מין שברוב פירותיו יש נגיעות )של חרק אחד לפחות(. לדוגמא: אם ברוב ראשי הכרוב שגדלים באביב או בקיץ יש נגיעות, הרי שחובת בדיקתם מן התורה8.

 

ה. מין שיש בו מיעוט מצוי, ובדיקתו מדרבנן, יש שתי שיטות בהגדרתו:       

1. יש פוסקים שמשמע מדבריהם שדווקא אם עשרה אחוזים ומעלה מכלל הפירות של אותו מין נגועים אזי חייבים לבודקו9.

2. וי"א שאם בדרך כלל מיעוט הפירות  נגוע ורובו אינו נגוע, אפילו שהמיעוט פחות מ- 10% מכלל הפירות  יש לבדוק את הפירות10.

ולמעשה יש לבדוק כל פרי שהאדם יודע מנסיונו שהנגיעות מצויה בו לעיתים11, או שנודע על נגיעות מצויה של אותו המין מפי פוסקי הלכה העוסקים בתחום זה12.

 

ו. כאמור מזון שבדרך כלל נקי מחרקים אינו חייב בדיקה, אולם אם נמצאו בו סימנים המעידים על נגיעות בחרקים כגון קורים או שאריות כרסום של חרקים - חייב בדיקה מן התורה13.

 

ז. מקרים נוספים, בהם מינים נקיים, חייבים בבדיקה:

1. מזון שראינו שחדר אליו חרק  - חובת הבדיקה שלו היא מן התורה14.

2. מזון שנמצאו בו שלושה חרקים והוסרו ממנו - ישנה חזקה שיש בו עוד חרקים, וחובת הבדיקה שלו היא ג"כ מן התורה.

 

ח. מינים חדשים שאין לגביהם מידע - אינם חייב בדיקה אא"כ שייכים  לסוגי גידולים שהחרקים מצויים בהם )כגון: ירקות עלים, קטניות וכדו'(15.

 

ט. מינים שנקטפים כשהם נקיים מחרקים ודרכם להתליע אח"כ בזמן האיחסון חייבים ג"כ בדיקה16.

 

                                           

* מתוך ס' בהלכות תולעים שנערך ע"י צוות המכון, הנמצא עדיין בכת"י.

1. לענין זה יש השלכות לגבי מקרים של ספק או צירוף כמה ספיקות להקל.

2. עי' ש"ך )סי' פד ס"ק כב( שהוכיח מדברי מהראשונים שחובת הבדיקה בכל מין משתנה לפי המקום והזמן. וכ"כ הבה"ט )ס"ק יז( הפמ"ג )מש"ז סי' פד ס"ק יא( ושאר פוסקים.

3. התייחסות להבדלים בנגיעות הנובעים מצורת טיפול שונה, נידונה במאמרו של הרב יואל פרידמן )"התורה והארץ" ח"ב עמ' 419-438(. ועי' שו"ת אגר"מ )יו"ד ח"א סי' לה( שמסתפק שמא אין לסמוך על הטיפולים לפטור מבדיקה לכתחילה משום דהווי כרוב התלוי במעשה. אולם מסתבר שישנם טיפולים בסיסיים שאילמלי נעשו הפרי יפגע ולא יגיע לידי שיווק וע"כ סביר מאוד שאותם טיפולים אכן נעשו. ומטעם זה אנו מחשיבים כיום פירות רבים כנקיים והם נאכלים ללא בדיקה אע"פ שבדורות הקודמים שלא השתמשו בחומרי הדברה היו אותם פירות חייבים בדיקה כמפורש בפוסקים האחרונים. וראה לקמן )פרק ה סעי' כו והלאה(. מאידך פירות שבעבר לא היו נגועים, עלולים כיום להיות נגועים ללא טיפולי ההדברה, בגלל הפרת האיזון הביולוגי, מעבר מזון ממקום למקום ברחבי העולם ועוד.

עי' מאמרו של האגרונום יוסי שחר )אמונת עתיך גליון 8 עמ' 41( באשר לנגיעות הקטניות. ומאמרו של מר יובל הדר )אמונת עתיך גליון 10 עמ' 36( באשר לנגיעות הקמח.

4. דמדאורייתא אנו הולכים אחר הרוב והרי רוב הפירות מאותו המין נגועים. ואף שזהו רובא דליתא קמן, עי' חולין )יב ע"א( וברש"י )ד"ה פסח( שגם רוב כזה יש ללכת אחריו משום "אחרי רבים להטות" או מהלכה למשה מסיני. וכ"כ הדרכ"ת )ס"ק צג ד"ה פירות( בשם מהרד"פ, שבאותן שנים שהוחזקו התאנים להתליע הרי הן אסורות מן התורה.

5. מדין תורה אין לחוש למיעוט, אף כשהוא מצוי, אלא הולכים אחר הרוב, כמו שנאמר בחולין )יא ע"א-ע"ב(. ועי' רש"י )שם יב ע"א ד"ה פסח( וכאן רק מיעוט הפירות מאותו המין נגועים.

אולם מדרבנן יש חיוב לבדוק לכתחילה גם כאשר מיעוט מצוי של המין מתליע, כפי הדין בבדיקת סירכות הריאה. כך משמע בגמרא )חולין נח ע"ב, סז ע"א(. וכ"כ הרמב"ן )חולין נח ע"ב ד"ה הני(, הרשב"א )תורת הבית בית ג שער ג עמ' פד, חידושי חולין נח ע"ב ד"ה אמר רב פפא, שו"ת ח"א סי' רעד( והר"ן )לרי"ף חולין דף יט ע"א ד"ה הני תמרי(, שהחובה לבדוק את הפירות היא משום "מיעוט המצוי".

הרמב"ם )מאכ"א פ"ב הט"ו(, הרא"ש )חולין פרק ג סי' נג( והשו"ע )סעי' ח( כתבו שכל "שדרכו להתליע" חייב בדיקה. ומדברי הרמב"ן )חולין שם(, המג"מ )לרמב"ם שם( והגר"א )ס"ק כב( משמע ש"דרכו" היינו מיעוט המצוי.

6. כ"כ הפר"ח )ס"ק כד( והפמ"ג )שפ"ד ס"ק כא(, שלמיעוט שאינו מצוי, אין חוששים. וכן משמעות כל הראשונים שהובאו לעיל )בהערה הקודמת(.

7. בשו"ת משכנות יעקב )סי' טז( כתב שבמקום שאין טורח מרובה יש לבדוק אף במיעוט שאינו מצוי. ובשו"ת בית אפרים )סי' ו( השיג על דבריו. והחכ"א )כלל לח סעי' כ( כתב ואלו דבריו: "ראוי לאדם להסתכל במה שאוכל, וע"ז יינצל מכמה תולעים. ומעיד אני על עצמי שכמה וכמה פעמים ניצלתי ע"י זה, ב"ה". וכן כתב הדרכ"ת )ס"ק צה ד"ה ועיין בפר"ח(. וכך הורה למעשה הגר"מ אליהו שליט"א )ועי' "מן המותר בפיך" עמ' 1 סעי' א(.

8. במקרה זה כל ראש כרוב נחשב ליחידה אחת )ולא כל עלה כרוב(. ולכאורה לפ"ז חיוב בדיקה מן התורה לחומוס יהיה רק אם רוב גרגרי החומוס נגועים. ובדיקה מן התורה לצימוקים תהיה רק אם רוב הצימוקים הפרטיים נגועים. ובעלי הפטרוזיליה רק אם רוב הגבעולים הפרטיים נגועים אבל בלא"ה תהיה זו רק חובת בדיקה מדרבנן משום מיעוט המצוי. וכן משמע משו"ת חת"ם סופר )יו"ד סי' עז ד"ה תחילה( שכתב: "ובמקומות ההמה שכיח הרחש אפילו ברוב החביות אבל לא ברוב הפירות. ואם יבדוק כל פרי בפני עצמו, יהיה הרוב בלא תולע, ע"כ ליכא אלא מיעוט המצוי".

9. כך הבינו כמה מהאחרונים בדעת שו"ת משכנות יעקב )יו"ד סי' טז ד"ה ותרתי(. עי' דרכ"ת )סי' לט ס"ק ג(; שו"ת שבט הלוי )ח"ד סי' פא, ח"ה סי' פה(; שו"ת אבן ישראל )הל' שחיטה פרק ז ד"ה והנה בזמננו(. ובשו"ת ישועת משה זרעים סי' מ אות ז).

ולפ"ז חובת בדיקה מדרבנן בצימוקים או בתמרים תהיה רק אם אחד מכל עשרה צימוקים או תמרים - נגוע. אולם יתכן שיש לשער עפ"י יחידות המזון שקונים או משתמשים בהם דהיינו שאם בשקית אחת מתוך עשר שקיות של צימוקים - יש נגיעות אפילו בצימוק אחד, יש לבדוק את הצימוקים לפני השימוש וצ"ע.

ובשו"ת ישועת משה )זרעים סי' מ אות ז( העיר שאפשר שאף המשכנ"י לא נתכוון להתיר בפחות מעשרה אחוזים ושכן משמע בתשובה שם שכל דבר שהוא נראה לעינים שהוא מצוי ותדיר חשיב מיעוט המצוי. מאידך עי' שו"ת ריב"ש )סי' קצא ד"ה גם(: "שמיעוט מצוי ר"ל שהוא קרוב למחצה ורגיל להיות".

10. בשו"ת שבט הלוי )ח"ד סי' פא( מסיק שמיעוט המצוי לענין בדיקת טריפות הוא: "שלעולם אין רוב כשרות בלי מיעוט טריפות, והמיעוט מלווה את הרוב בכל עת ובכל מקום, והוא הוכחה שזה טבעיות מציאותו לגדל רוב כשרות ומיעוט טריפות". וכ"כ בתשובה נוספת )ח"ה סי' פה, קנה, קנו(. ולשיטה זו ייתכן שחמור יותר מיעוט מצוי של תולעים בפירות ממיעוט מצוי של פירות ערלה בשוק, שכן הערלה בשוק אינה מציאות טבעית אלא נקבעת עפ"י התנהגותם של בני אדם המכניסים ערלה לשוק. ועי' מאמרו של הרב פרידמן (ספר התורה והארץ ח"ב עמ' 430) ועי' בדיקת המזון כהלכה (ח"א עמ' 118 הערה 3) שיש מגדולי הפוסקים בדורנו שנקטו כדעה הראשונה לקולא ויש שהחמירו כדעה השניה. ולהגדרת מיעוט המצוי ע"ע במאמרים: הרב יואל פרידמן (אמונת עתיך גליון 13 עמ' 22), הרב עזריאל אריאל (שם גליון 15 עמ' 33).

ועי' בדרכ"ת )סי' לט ס"ק ג( שדעת כמה אחרונים לגבי טריפות שונות בבהמה שמצויות במקומות מסויימים שאין חובה לבדוק אחריהם כיון שאין זה מיעוט המצוי בכל העולם או לפחות באזורים נרחבים.   ומ"מ בנד"ד לענין בדיקת תולעים גם נגיעות שקיימת באזור מסויים מחייבת בדיקה וכמ"ש לעיל )סעי' ב והערה 2( שכל מקום נידון בנפרד שכך טבעו של עולם שפעמים מקום אחד נגוע בחרקים ומקום אחר אינו נגוע.

11. אמנם לפנינו ספק בדרבנן מהו מיעוט מצוי ואפשר היה לומר שספקא דרבנן לקולא כדעה הראשונה, אולם כיון שאפשר לבדוק את המזון ולנקותו מתולעים, נחשב כספק שאפשר לבררו ויש להחמיר. מאידך עי' תשובת הרב ישראלי זצ"ל (ספר התורה והארץ ח"ג עמ' 151) שכתב: "לא הזכירו בשום מקום האחוז שנקרא מיעוט מצוי… ומזה נראה שאין להחמיר בכגון דא אלא הדבר ניתן להכרעה לכל אחד לפי הרגשתו שירחק הספק מליבו".

אך בדיעבד אם ערבב את המזון ללא בדיקה במזון אחר )אף ללא בישול(, וכבר א"א לבודקו, יש לסמוך ולהקל בפחות מעשרה אחוזים, שהרי י"א שבדיקת הריאה שהיא משום מיעוט המצוי נתקנה רק לכתחילה אך בדיעבד שלא בדק וא"א לבדוק מותר בלא בדיקה. וכך יש לומר בנידון דידן לפחות במקרה שבו אין 10% של נגיעות שלשיטה הראשונה אין חיוב בדיקה כלל. וכן שעת הדחק יש לדונה כדיעבד ולסמוך בה על השיטה הראשונה.

12. מאז ומעולם פרסמו הפוסקים בספריהם אודות נגיעותם של מינים שונים; עי' דרכ"ת )ס"ק צג-צד(, כה"ח (יו"ד סי' פד) ועוד. אולם יש לשים לב לכך שהמצב השתנה בכמה מינים לטובה בגלל הפעילות להגנת הצומח, וכן ישנם מינים חדשים שלא נזכרו בספרי הפוסקים שבדורות הקודמים וכל פוסק הזכיר את המינים המצויים במקומו ובזמנו. ולכן ראוי וצריך להתעדכן בפרסומים של פוסקים בני דורנו העוסקים בתחום זה.

וראה מאמרו של הרב יהודה עמיחי )אמונת עתיך גליון 8 עמ' 19 סעי' 5( באשר לתקפותה של בדיקה מדגמית ע"מ לקבוע מעמדם של מינים שונים.

13. חובת בדיקה זו נובעת מריעותא שנמצאה בפירות שלפנינו שמחייבת בדיקה למרות שפירות אלו הם ממין שבדר"כ נקי. וראה מאמרו של הרב אהוד אחיטוב )אמונת עתיך גליון 11 עמ' 25(

14. שכיון שראינו שיש כאן חרק שאיסורו דאורייתא, א"כ כל הרוצה לאכול מן המזון חייב מדאורייתא לחפש אחר האיסור כדי שלא לבוא לידי אכילתו, אא"כ החרק נחתך ונתערב ובטל מדאורייתא.

15. ירקות עלים וקטניות מושכים אליהם חרקים רבים, ושיטות ההדברה המקובלות (פרט לגידולים מיוחדים שיש עליהם פיקוח) לא מצליחות בד"כ להביא לנקיון מוחלט. ולכן מסתבר שלכל מין ששייך לאותם סוגים שמנינו אין חזקת היתר וע"כ חייבים לבודקו גם כאשר אין מידע עליו. ועי' למהר"י אסאד )שו"ת יהודה יעלה ח"ב סי' רכט, מובא בדרכ"ת ס"ק צג ד"ה ומ"ש( שדן במין עדשים שהגיע ממדינה אחרת ושם היה ידוע כנקי, וכתב שיש לחוש להם, מכיון שבמדינה זו דרך כל מיני העדשים להתליע.

16. אמנם הט"ז )ס"ק יב( כתב שאין חובה לבדוק מה שמתליע רק בתלוש שהרי אין התולעים שנולדו בתלוש נאסרים אלא משיפרשו מן הפרי  ויש להקל מספק ספיקא: ספק אין חרקים ואת"ל שיש,  שמא לא פרשו. וכ"כ הפר"ח )ס"ק  יח(, הבן אברהם )סי' נ סעי' לד( והזבחי צדק )ס"ק ל(. ועי' פמ"ג )מש"ז ס"ק יא(. ועי' שו"ת בית שלמה )סי' קנד דף סב ע"ב( שכתב דהיינו דווקא בחרקים קטנים שאין דרכם לפרוש חוץ לפרי, אבל בלא"ה קרוב לוודאי שפרשו.

ומ"מ נחלקו הפוסקים אם יש לסמוך על ס"ס במקום שאפשר לברר ע"י בדיקה: דעת הרא"ש )ע"ז פרק ב סי' לה( שאין חובה לברר בספק ספיקא )כשיש חזקת היתר, לכה"פ(. ועי' שו"ע )יו"ד סי' קכב סעי' ו(; ט"ז )ס"ק ד(; בהגר"א )ס"ק כא(; פת"ש )ס"ק ו(; ערוה"ש )סעי' יג(. ולדעת הרשב"א )חולין נג ע"ב ד"ה כי פליגי( ומהר"ם חלאווה )פסחים ד ע"א ד"ה ולענין(, אין לסמוך על ס"ס היכא דאפשר לברר. ועי' שו"ע )יו"ד סי' נז סעי' ט(. ועי' שו"ת נוב"י )קמא, יו"ד סי' נז(, שד"ח )ח"ה עמ' 194 כלל כט(.

ובנד"ד הרי אפשר לבדוק את המזון ולדעת המחמירים לעיל, צריך לבודקו. ועוד שישנם מינים שבתקופות מסוימות בשנה מצוי מאוד שמתליעים והספק שמא לא התליעו הוא ספק רעוע ואינו שקול ובכגון זה לכו"ע צריך לבודקו, עי' כה"ח )ס"ק סג(. ולכן כתבנו שלכתחילה יש לבדוק גם מה שמתליע רק בתלוש ובדיעבד אם בשל ללא בדיקה יש להקל. וכ"כ: בה"ט )ס"ק יז(; פמ"ג )מש"ז ס"ק ח ד"ה עוד בסופו, ס"ק יא(; שו"ת חת"ם סופר )יו"ד סי' עז(; שו"ת משכנות יעקב )סי' יז דף רא ד"ה שוב וד"ה וזכיתי(. ונראה שבמקום שהבדיקה קשה בגלל הכמויות הרבות כגון במפעלי מזון, אפשר שנחשב כא"א לבררו וע"כ יעשו שאלת חכם אם יכולים לבשל ללא בדיקה.

ועי' בשו"ת חת"ם סופר )שם( שהעיר שחובת בדיקתם של המתליעים בתלוש ולא במחובר, קלה יותר כיון שהיתה להם חזקת היתר, אולם למעשה סיים שמקובל לבודקם לפני אכילה.

 

›››למאמר המשך:מזון נקי שנמצאו בו חרקים/הרב יגאל הדאיה