האומנם אין בליעה בכלי נירוסטה?

האומנם אין בליעה בכלי נירוסטה?

מי שיעיין בעבודתו של הרב יאיר פרנק[1] יגלה כי גם בכלים של ימינו יש בליעה ופליטה גדולות ומשמעותיות! בתגובה קצרה זו נתמקד בבליעת יונים ופליטתם[2] (בדיקת pH).

דרור פיקסלר | שבט תשע"ד

יישר כוחו של הרב יצחק דביר ('בליעת כלים בימינו', אמונת עתיך 101, עמ' 150-134) שהרחיב וסיכם את השיטות השונות בשאלת בליעה ופליטה בכלים. הכותב פתח בשאלה 'כמעט כל בר בי רב שלומד הלכות תערובות, מעלה בדעתו את השאלה: האומנם יש בליעה בכלים של ימינו?!' והוא מניח כדבר המובן מאליו: 'כיום המחקרים מורים על כך שכמות הבליעה קטנה בהרבה בסביבות אחד ל- 175,000'. הוא מפנה בהערה 9: 'עיין בגיליונות 'המעין', תשרי, טבת וניסן התשע"ג, ועיין עוד בעבודתו של הרב יאיר פרנק שאסף את המחקרים העוסקים בנושא זה. המחקרים נעשו בכמה דרכים והם בוחנים צורות שונות של בליעה ופליטה מכלים. אך המשותף מתוצאת כל המאמרים שהבליעה בכלים היא מועטת מאוד, וודאי אינה מגיעה לרמה הנותנת טעם בתבשיל המתבשל בכלי'.

ברם מי שיעיין בעבודתו של הרב יאיר פרנק[1] יגלה כי גם בכלים של ימינו יש בליעה ופליטה גדולות ומשמעותיות! בתגובה קצרה זו נתמקד בבליעת יונים ופליטתם[2] (בדיקת pH). בניסוי של הרב פרנק נבחנו תשעה דגמים של חומרים שונים: 1) נחושת אלקטרוליטית C11000 UNS - נחושת מסחרית אשר עוברת תהליך זיקוק כימי חשמלי באלקטרוליזה, לקבלת לוחות המכילות 99.9% נחושת; 2) פליז C37700 - סגסוגת נחושת המכילה קרוב ל- 40% Zn (אבץ) ו- 2% Pb (עופרת); 3) פלדה פחמנית ST-37 DIN - פלדת מבנים בעלת חוזק בינוני מכילה פחמן בריכוז של עד 0.2%; 4) פלדה בלתי מחלידה[3] AISI 304 - שימושית מאוד בהכנת סירים וכלי בישול, מכילה כרום בריכוז 18%-20%, וניקל בריכוז 8%-10.5%; 5) פלדה בלתי מחלידה  - AISI 316 פלב"מ, ממשפחת הנירוסטות האוסטיניטיות, בעלת תוספת של כ- 2-3% מוליבדניום; 6) אלומיניום;7) זכוכית פיירקס;8) זכוכית רגילה; 9) חרס. בדגמים שנבדקו, הרכב החרס היה - Lead bisilicate 62%; Cornish stone 30%;  Calcium Carbonate (Whiting) 5% ;  .China clay 3

pH (או 'ערך הגבה', pondus Hydrogeni) הוא מדד לרמת חומציות של תמיסה, המתבסס על ריכוזם של יוני הידרוניום בה. הערךpH=7  מתייחס לרמת החומציות של מים מזוקקים, או תמיסה ניטרלית אחרת, דהיינו שריכוז יוני ההידרוניום (H3O+) שווה לריכוז יוני ההידרוקסיד OH-)). ערכי pH הגבוהים מ-7 הם בסיסיים יותר, ובהם ריכוז ה- H3O+ נמוך מריכוז ה-OH- . ערכים נמוכים מ-7 מייצגים חומציות, ובהם ריכוז H3O+ גדול מריכוז OH-. סולם הדרגות שבו נמדד ה-pH הוא לוגריתמי, כלומר ההבדל בין pH=1 לpH=2  הוא יחס ריכוזים של פי עשר. הרעיון בבדיקה זו היה לבחון בליעה של אטומים בודדים בחומר. בניסוי המתואר להלן נעשה שימוש בתמיסה בסיסית. לתוך 500gr מים מטופלים הוכנסו 7.9163gr סודה קאוסטית 48%NaOH. אחרי פעולה זו נמדדערך pH של 12.27. הקופונים שלעיל בושלו במשך 5 דקות עם תמיסה בסיסית זו. לאחר הבישול הוצאו הדגמים הנבחנים, נשטפו במים וסבון, הוכנסו לתוך כלי בישול חדש מזכוכית, עם מים ב- pH קרוב לניטראלי (7.65), וחוממו לטמפרטורת רתיחה. לאחר הוצאת הדגמים מכלי הבישול נמדדה רמת ה- pHאשר התקבלה במים בכל כלי וכלי.

השינוי ברמת ה- pH כפי שהתקבלה עבור הדגמים השונים מוצג בתרשים 1. ה- pH  של הסביבה לפני הפליטה היה 7.65. מתוך התרשים ניתן לראות כי יש עלייה מובהקת ברמת ה- pH, בפרט בשלושת דגמי הפלדה (נירוסטה), וכל שכן בדגמי החרס, שבהם נצפתה העלייה הגדולה ביותר. העלייה מצביעה על פליטה של חומר בסיסי שהיה בלוע בדגם.

 

 1

תרשים 1 – שינוי pHבדגמים לאחר חשיפה לתמיסה בסיסית.

 

שינוי ביחידת pH אחת הוא שינוי גדול מאוד! שינוי זה מצביע על בליעה גדולה מאוד בכלי הנירוסטה. מניסוי זה לא ניתן להעריך את הבליעה והפליטה הערכה כמותית מדויקת,[4] אך גם ממש אי אפשר לומר שהבליעה היא זניחה, והיא בוודאי גדולה בהרבה מהשיעור שהזכיר הרב דביר, אחד ל- 175,000.

על פי מכתבו של הרב דוב ליאור שליט"א שפורסם יחד עם מאמרו של הרב דביר (שם, עמ' 150), נראה שאם היה לפניו תוצאות הניסויים שלנו, הוא לא היה כותב את חידושו. אחרי שאנחנו הצגנו לרב ליאור את תוצאות הניסוי הוא שינה מעט את פסיקתו, ובמכתב ששלח אלינו בו' מרחשוון תשע"ד כתב[5]: 'לכן, אם יתברר לחלוטין שמתכת מסוימת בליעתה מועטת כ"כ עד שאין בה כדי לתת טעם, מותר גם לדעת הטור החולק על הרשב"א בבליעה מועטת בכלי שתכולתו מועטת... לכן, אוכל שנתבשל בכלים שלפי בדיקת מומחים אינם בולעים כמעט כלום – מותרים בדיעבד'. הרב חזר על התנייתו ש'אם יתברר לחלוטין', כי כאמור, הדבר לא התברר. וכן לא חזר על היתרו לבשל בסיר אחד בשר וחלב עם הפרדת רחיצה בלבד אלא כתב שרק אם כבר התבשל – מותר בדיעבד.

 

תגובה לתגובה

עיקרו של המאמר בא להוכיח שכאשר אנשים פשוטים אינם טועמים טעם בתבשיל, יש להתייחס לכלים כאילו לא בלעו. אמת, הבאנו גם את הבדיקות המדעיות המאששות את העניין, אך הן אינן עיקר הדיון. בכל מקרה, כמו שהבנתי כמות הבליעה גם לפי הבדיקות החדשות אינה יוצרת כמות שמתערבת בתבשיל ביותר מ- 1\60 ולכן היא עדיין אינה רלוונטית מבחינה הלכתית. אך גם אם הבדיקות המדעיות יוכיחו על כך שנשארה כמות גדולה הבלועה בכלי, מכיוון שאיננו טועמים אותה, היא אינה משמעותית לקביעת ההלכה (וכפי שהארכנו במאמר אין לטעון שאיננו בקיאים בטעם, מה גם שהוכחנו שבעבר הייתה בליעה משמעותית וממשית).

לגבי דברי הרב ליאור, ניתן לברר את דעתו ולא רק לעסוק בניחושים, ואחר בירור עימו מסתבר שהוא לא חזר בו משום מילה שכתב במכתב שפרסמנו במאמרנו בגיליון 101.

יצחק דביר



[1].     עבודה זו נעשתה בהנחייתי, ותוצאותיה פורסמו בעבודת מחקר לתואר שני, 'בחינת העקרונות ההלכתיים בבליעה ופליטה בכלים תוך השוואה לראליה', אוניברסיטת בר-אילן, רמת גן תשע"ג. המסקנות ההלכתיות העיקריות של העבודה עתידות להתפרסם בעז"ה בתחומין לד (תשע"ד) 'בליעה ופליטה בכלים לאור תוצאות המבחן המדעי'. הפרק הניסויי עתיד להתפרסם בעז"ה בבד"ד, 'הניסויים המדעיים לבחינת שאלת בליעה ופליטה בכלים'.

[2].     גם הניסויים של קודמינו וגם ניסוי זה בוחן בליעה ופליטה של אטומים בודדים. כמובן, יש לשאול האם לכך כיוונו חז"ל בשאלת בליעה ופליטה בכלים, ומה הגבול שלפיו נכריע אם הבליעה היא של הבשר/החלב או רק של שאריות חומר שלו. ראה בהרחבה בעבודות שמוזכרות בהערה 1.

[3].     כלים מפלדה בלתי-מחלידה/ פלדת אל חלד (מכונים 'נירוסטה', שהוא בעצם שמו המסחרי של אחד מהסוגים שלה, וקיצור של פלב"מ בגרמנית) עוברים תהליך מיוחד המונע שִתּוּך (קורוזיה). הם עשויים מסגסוגת ברזל אשר מכילה כרום (בכמות של לפחות 11.5% ממשקלה) היוצר שכבת פסיבציה של תלת-תחמוצת הכרום (Cr2O3) כאשר הכרום נחשף לחמצן.

[4].     עשינו הערכה שכזו בניסויים שביצענו במולקולות גדולות ולא באטומים בודדים, ראה בפרסומים שהוזכרו בהערה 1.

[5].     נוסף על מכתבו של הרב דוב ליאור, זכינו לקבל את חוות דעתם של מו"ר הרב נחום אליעזר רבינוביץ, הרב אשר זליג וייס והרב יעקב אריאל. שלושתם אינם מסכימים עם חידושו של הרב ליאור.