בעניין הכשרת כלי נירוסטה

בעניין הכשרת כלי נירוסטה

כלל גדול הוא שהתורה קובעת הלכה על פי החושים הטבעיים ולא על סמך בדיקות מדעיות באמצעות מכשירים מלאכותיים.

הרה"ג יעקב אריאל שליט"א | שבט תשע"ד

כלל גדול הוא שהתורה קובעת הלכה על פי החושים הטבעיים ולא על סמך בדיקות מדעיות באמצעות מכשירים מלאכותיים.

לעניין הכשרת כלים – התורה דיברה על כלי מתכות בלבד: כסף, זהב, נחושת, ברזל, בדיל ועופרת. חז"ל הבינו שכלי חרס לא ניתן להכשיר, הן על סמך ניסיונם ש'כלי חרס מידייתי', כלומר הם מחלחלים מעֵבֶר לעֵבֶר (דבר זה ניתן לראות בחוש, ר' פסחים ל), והן על סמך האמור בתורה בכלי חטאת, שכלי חרס 'אינו יוצא מדי דופיו לעולם'. לעומת זאת על כלי עץ לא נכתב בתורה, אך לדעת חז"ל ניתן להכשירם, למרות שהם בולעים יותר מכלי מתכת, אך אינם מחלחלים מעֵבֶר לעֵבֶר, כמו כלי חרס. (לכן רוב הפוסקים נוטים לומר שכלי פלסטיק אינם חמורים יותר מכלי עץ, וגם אותם ניתן להכשיר). כשהפוסקים דנו בכלי זכוכית הם חשו שאינם בולעים כלל (בעינינו איננו רואים שום בליעה הניכרת לעין, ואחרי השימוש בהם ניתן לשוטפם ולמרקם, ולא נודע כי בא אל קרבם).

המדע יכול לעזור לנו רק להבין את מה שרואות עינינו ולהגדיר הבדלים שניכרים בעין על סמך הגדרותיו המדעיות (ואכן, ידוע שצפיפות החומר בזכוכית היא גבוהה מאוד). אולם לא על סמך המדע קובעים אם החומר בולע, אלא על סמך החוש הטבעי. המדע רק מסייע לנו להגדיר את ההגדרות הנכונות.

לאחר שקבעו את שני הקצוות, החרס מכאן והזכוכית מכאן, על סמך החושים, החילו עליהם  הפוסקים הגדרות הלכתיות: כל כלי החרס דינם כבולעים, ולדעת רוב רובם של הפוסקים גם אם יוכח שחרסינה וקרמיקה אינן בולעות - הן בגדר כלי חרס. ומכאן חומרת האשכנזים לעניין כלי זכוכית, שאף על פי שגם הם מכירים בעובדה שאינם בולעים (והראיה שבשעת הדחק גם הם סומכים על כך, ר' רמ"א ס"ס תנא), מכיוון שיצירתם מן החול - דין כלי חרס חל עליהם לפחות לכתחילה. (הדבר נלמד מהל' טומאה, אף שאין הכרח להשוות דין הכשר כלים לדין טומאה); ואולי כל חומרת  כלי זכוכית  לא נאמרה אלא לעניין פסח בלבד. (ר' מש"כ הגר"ע  יוסף בהגדה של פסח).

לפי הגדרה זו כל כלי הזכוכית - דינם אחד: פיירקס  ודורלקס  וכדו', גם אם יש בהם בליעה כל שהיא, כל עוד לא הגיעה הבליעה לרמת כלי מתכות - דין זכוכית להם. ובדבר זה יכול המדע לסייע לנו, לקבוע את הגבולות של כלי זכוכית שבליעתם מועטה. וכן כל כלי המתכות - דינם אחד, גם נירוסטה, כי לפי חושינו הנירוסטה היא מתכת ככל המתכות. שאם לא כן אין לדבר שיעור, ונתת תורת כל אחד בידו. הטכנולוגיה מתפתחת וממציאה כל יום סוגים שונים של חומרים וכלים מכלים שונים, ובלא הגדרות קבועות יגדל הבלבול. לא ייתכן שלכל כלי תהיה הגדרה שונה. ההלכה קובעת גדרים משפטיים כלליים ואינה צמודה למדענים (ידוע  לנו רק על מקרה חריג שהרדב"ז מדד בליעת כלי, אך מלבדו לא מצינו לפוסקים שהלכו בדרך זו). גם אם יומצא חומר חדש, נגדירו לפי אותן הגדרות קיימות, זכוכית, מתכת, או חרס. לדוגמא, יש היום חומרים חדשים שמשתמשים בהם למשטחי מטבח ולכיורים. הם עשויים בין  היתר מחלקיקי אבנים בתערובת של חומרים אחרים. הם לא נראים כחרסינה אלא דומים יותר לשיִש. ההתרשמות החיצונית מהם שאינם בולעים, אולם כדי לקבוע עמדה הלכתית ברורה יש צורך בבדיקות מדעיות, כדי לדעת באיזו הגדרה להכליל אותם. אם אכן יוכח שאינם בולעים ככלי חרס, נוכל לסמוך על כך ולדונם כשיִש.

אך לא המדע יקבע את ההגדרה ההלכתית, הוא רק יסייע לפוסקים בהגדרותיהם.