קציר העומר בזמן הזה – תגובה

קציר העומר בזמן הזה – תגובה

בדבר שאלה מדוע לא נקצור את העומר גם בזמן הזה, לא ירדתי לסוף דעתו, על איזה 'קציר עומר' הוא מדבר? לצערנו, אין לנו בית מקדש ואין אנו מקריבים קורבן העומר, וכי מה תועיל קצירה כזו, שאינה לשם קורבן העומר?

הרב יעקב אפשטיין |

דברים אלו נכתבו כתגובה למאמר 'קציר העומר בזמן הזה'.

במאמרו 'קציר העומר בזמן הזה', בגיליון 'אמונת עתיך' 90, שואל הרב עמיחי, מדוע לא נקצור את העומר גם בזמן הזה, על מנת להקדים ולהתיר את קציר התבואה כבר מהלילה שמתחילים לקצור בו את העומר - ליל ט"ז ניסן.

לא ירדתי לסוף דעתו, על איזה 'קציר עומר' הוא מדבר.

לצערנו, אין לנו בית מקדש ואין אנו מקריבים קורבן העומר, אם כן באיזו קצירה מדובר?! וכי יקצרו שעורים לחינם ויקראו להם 'קורבן העומר'?! וכי מה תועיל קצירה כזו, שאינה לשם קורבן העומר?

מצוות קצירת העומר אינה מצווה בפני עצמה. מצוות הקצירה היאמצווה המכינהלהבאת העומר והנפתו, שהן עיקר המצווה, ולמדו חכמים בתורה שבע"פ, שיש בעצם הקצירה מצווה, עד כדי כך שתדחה את השבת, אם יש צורך בכך; אבל אין מצוות הקצירה עומדת בפני עצמה, ללא הבאת העומר לבית המקדש עם כבש העולה, הנפתו, הקטרת הקומץ ואכילת הכוהנים את שיירי המנחה.

כל הדיון אימתי קצירת יחידים מותרת, האם מהנפת העומר או מקצירתו, שייכת כאשר קוצרים ומביאים את העומר לבית המקדש, אבל כאשר אין מביאים, חוזרת תקנת רבן יוחנן בן זכאי - 'שיהא יום הינף כולו אסור', ונראה שהוא הדין לגבי קצירה[1].     

כך נכתב בספר 'שבולי הלקט' (סי' רלד):

יש תמיהין וכי מה ענין עבודת בית המקדש להזכירה עם ספירת העומר והלא ספירת העומר אין תלוי בבנין הבית ועוד הוא חובת הגוף ונוהגת בכל המושבות, וכתב אחי ר' בנימין נר"ו אף על פי שאין הספירה תלויה בבנין הביתהרי הקצירה וההבאה תלויה בבנין הבית, ועוד הלא יום הנף דהיינו כל ששה עשר אסורין באכילת חדש כתקנת ר' יוחנן בן זכאי לכך ראוי להזכיר עבודת הבית ולהתפלל עליה לחזור ליושנה.

וכן עולה משתיקת הרמב"ם לגבי קצירה, שבזמן שאין בית מקדש אף הקצירה אסורה עד זמן אכילת החדש. כך פסק הרמב"ם (הל' מאכלות אסורות, פ"י ה"ב):

החדש כיצד כל אחד מחמשה מיני תבואה בלבד אסור לאכול מהחדש שלו קודם שיקרב העומר בט"ז בניסן שנאמר ולחם וקלי וכרמל לא תאכלו, וכל האוכל כזית חדש קודם הקרבת העומר לוקה מן התורה בכל מקום ובכל זמן בין בארץ בין בחוצה לארץ בין בפני הבית בין שלא בפני הבית, אלא שבזמן שיש מקדש משיקרב העומר הותר החדש בירושלים, והמקומות הרחוקין מותרין אחר חצות שאין בית דין מתעצלין בו עד אחר חצות, ובזמן שאין בית המקדש כל היום כולו אסור מן התורה, ובזמן הזה במקומות שעושין שני ימים טובים החדש אסור כל יום י"ז בניסן עד לערב מדברי סופרים.

וכך השיב שו"ת 'שאגת אריה' (דיני חדש, סי' ח):

שאלה בזמן הזה אם אסור לקצור קודם לעומר בא"י כמו בזמן שבהמ"ק קיים או לא?

תשובה אף על גב דאיסור קצירה קודם לעומר בעומר תליא רחמנא, דכתיב ראשית קצירכם שיהי' הוא תחלה לכל הנקצרים, מ"מ אפילו בזה"ז דליכא עומר אסור לקצור קודם האיר המזרח דיום הנף. 

הא קמן שאפילו בזמן שאין הקרבת העומר חייבים להמתין עם הקצירה, ואין אפשרות לקצירה מוקדמת משעת קצירת העומר (באשר לזמן המתיר ביום הינף, אין כאן מקום להאריך).

 

 



[1]  ירושלמי (חלה, פ"א ה"א): 'אמר רבי יונה הבאה מתרת להבאה קצירה מתרת לקצירה אמר רבי יוסי קצירה מתרת הבאה וקצירה לפום כן רבי יוסי חווי בה קצר לרבים ונטמא חזר היחיד לאיסורו רבי יונה אמר קודם לקצירה רבי יוסי אמר קודם להבאה'. ה'אור שמח' (הל' תמידין ומוספין, פ"ז הי"ג) הופך בין ר' יוסי לר' יונה, ומסביר את קושיית ר' יוסי כך: 'פירוש, דמקשה דאיך תאמר דקצירת עומר מתרת קצירת כל התבואות, דא"כ כי קצר לרבים ונטמא, דמוכרח לקצור תבואה אחרת לעומר חזרו כל ישראל לאיסורן לקצור ליחיד קודם העומר השני מה שהותרו מכבר אחר קצירת עומר שנטמא'. קושיה זו מבליטה שרק קצירה הבאה להקרבת העומר היא המתירה קצירה, אבל אם נטמא העומר קודם הבאה, שוב הקצירה אינה מתירה, ונאסרים היחידים עד שייקצר העומר מחדש (או שיובא מן העלייה).