איסור "חדש" בימינו

  איסור "חדש" בימינו

איסור "חדש" הוא איסור אכילה מן התבואה החדשה וכל היוצא ממנה, עד לאחר הנפת העומר בזמן שבית המקדש היה קיים, או בזמן מקביל לו - בזמן שאין ביהמ"ק קיים.

|

 

א. איסור "חדש" הוא איסור אכילה מן התבואה החדשה וכל היוצא ממנה, עד לאחר הנפת העומר בזמן שבית המקדש היה קיים, או בזמן מקביל לו - בזמן שאין ביהמ"ק קיים. לאחר זמן זה אכילת התבואה מותרת [1]. הנאה מן התבואה (ללא   אכילת ישראל) כגון האכלה לבהמה או לנכרי מותרת אף קודם הקרבת העומר [2]. איסור זה חל אף על תבואה שנקצרה קודם הנפת העומר [3] והיא מותרת מזמן הנפת העומר.

ב. כל תבואה שנגמרה השתרשותה אחר ט"ו בניסן [4] אסורה מן התורה אף בזמן הזה [5]עד ט"ז ניסן בשנה שלאחריה [6]. אם ספק אם השרישה קודם להבאת העומר או לא - אסורה [7].

ג. זמן השרשה הוא שלשה ימים ולכן אם זרע בי"ג ניסן העומר מתירו [8]. אם זרע בי"ד ניסן ספק אם העומר מתיר, ויש להחמיר [9]. ויש אומרים שזמן השרשה הוא שבועיים [10] ויש שכתבו שצריך להחמיר כן [11].

ד. הזורע בעציץ שא"נ נחלקו האחרונים האם דין "חדש" נוהג בו. יש שסברו שאין בו דין "חדש" [12] ויש שסברו שאסור באכילה [13] כאילו מחוברת התבואה לקרקע. ויש שהסתפקו [14]. ולגבי "חדש" בגידולי מים יש שתלו זאת בדינם בשביעית [15].

ה.  לרוב הראשונים איסור "חדש" נוהג מן התורה בכל מקום ובכל זמן [16], בארץ ובחוצה לארץ [17]. בתבואת ישראל ובתבואת נכרי [18]. וי"א שבחו"ל הוא מדרבנן [19], וי"א שהוא מותר בחו"ל אפילו הוא של ישראל [20]. וכתבו הראשונים שאין לסמוך על כך אלא בשעת הדחק וכשהוא ספק-ספיקא [21].

ו. המינים עליהם חל איסור "חדש" הם חמשת מיני דגן [22]: חיטה שעורה, כוסמת, שבולת שועל [23], ושיפון.

ז. אסור לאכול מן התבואה החדשה בין מלחם בין מקמח בין מקלי [24] בין מכרמל [25].

ח. תבואה שלא הביאה שליש מותרת באכילה משום "חדש" [26] וי"א שאסורה [27].

ט. האוכל לחם וקלי וכרמל כזית מכל אחד ואחד לוקה שלש מלקיות שנאמר ולחם וקלי וכרמל לא תאכלו, מפי השמועה למדו ששלשתן בלאוין חלוקין זה מזה [28]. ויש אומרים ששלושתם בלאו אחד [29].

י. בזמן שהמקדש היה קיים מותר לאכול מן התבואה החדשה ביום ט"ז ניסן לאחר הבאת קרבן העומר, הקרובים משידעו שקרב [30], והרחוקים מחצות היום [31]. ובזמן שאין מקדש מותר לאכול מן התורה מן ה"חדש" רק לאחר יום ט"ז בניסן [32]. והיינו בארץ ישראל שמותר לאכול מן התבואה החדשה מתחילת ליל י"ז בניסן [33], אבל בחו"ל מותר לאכול רק עם תחילת ליל י"ח בניסן [34].

יא. תבואה שנזרעה אחר העומר וקצרה וזרעה ובשעת העומר היתה תחת הקרקע ולא התחילה עדיין להשתרש - ספק אם העומר מתירה כאילו היתה מונחת בכלי או לא, והדין הוא שאסור מספק עד השנה הבאה [35]. ואם אכלה מלקים אותו מכת מרדות [36].

יב. שבולת שהביאה שליש קודם העומר וקצרה אחר עומר וחזר ושתלה והוסיפה, ספק אם התוספת אוסרת את  העיקר שהותר או לא  ואסורה עד השנה הבאה [37]. ואם אכלה מלקים אותו מכת מרדות.

יג.  בחו"ל היו מקומות שאכלו מן התבואה החדשה שנקצרה קודם הפסח כיון שרוב התבואההיתה תבואה שנשרשה קודם הפסח [38], ובכל מקום שניתן לברר אסור לאכול מן ה"חדש".

יד. יש שהתירו אכילת כזית מצה בליל הסדר מקמח תבואה חדשה בחו"ל, כאשר אין אפשרות לתבואה אחרת [39].

טו. אף שמרים, בירה ואלכהול מחמשת מיני דגן אסורים מחמת איסור "חדש" [40], ויש מקילים במשקים היוצאים מ"חדש" [41].

טז. עיסה שנלושה בשמרים של "חדש" כולה אסורה, ואפילו אם היה בעיסה יותר מששים מהשמרים - אסורה [42]. ויש מקילים [43].

יז. אין נזהרים מפליטת כלים שנתבשל בהם "חדש" אא"כ ודאי שנתבשל בהם, ואף בהם אי"צלהחמיר אלא מעת לעת מזמן הבישול הראשון [44]. ויש שהקילו בארץ ישראל שאיסור "חדש" מן התורה אחר שעברה על הכלי לינת לילה [45].

יח.  יש אומרים שיש איסור לסחור בתבואה חדשה קודם קצירת העומר [46], וי"א שמותר לסחור ב"חדש" קודם שהותר [47].

 



[1] שו"ע (יו"ד רצג, א).

[2] מאירי (פסחים כג ע"א), תויו"ט (מנחות פ"י מ"ח ד"ה קוצר לשחת).

[3] עי' בפרק העוסק באיסור קצירה.

[4] חלה (א, א), מנחות (ע, א), שו"ת נוב"ת (סי' פד), שאם נזרע בערב פסח משתרש רק בט"ז בניסן שהוא יום הנף ואסור עד שנה הבאה.

[5] רמב"ם (הל' מאכ"א י, ב).

[6] משנ"ב (תפט, מד).

[7] שספק דאורייתא לחומרא - רדב"ז (הל' מאכ"א י, ד).

[8] פסחים (נה ע"א), תרוה"ד (סי' קצא).

[9]   הספק תלוי בשאלה האם אומרים שני  מקצת היום ככולו, ונחלקו בכך רבינא ורב אשי בפסחים (נה ע"א) ומשמע מערוה"ש (יו"ד רצג, ז) שהסתפק כמי לפסוק, וספק דאורייתאלחומרא, שו"ת נו"ב (מהדו"ת סי' פד) והו"ד בשע"ת (או"ח תפט, כד).

[10] נקודות הכסף (סי' רצג), דגמ"ר (יו"ד רצג, ב, שו"ת נו"ב מהדו"ת או"ח סי' פד).

[11] שו"ת שאילת שלום (מה"ת סי' קפג).

[12] שפת אמת (מנחות ע ע"ב) וכן ניתן לדייק ברמב"ם שכתב שאיסור "חדש" הוא דוקאבזרע הארץ (הל' מאכ"א פ"י ה"א).

[13] כן עולה לפי שו"ת דובב מישרים (ח"א סי' קי) בפירוש הירושלמי.

  [14] שו"ת מנחת שלמה (ח"א סי' ע).

[15] שו"ת הר צבי (זרעים ח"ב סי' לא אות ד).

[16] רמב"ם (הל' מאכ"א י, ב), טור ושו"ע (או"ח תפט, י; יו"ד רצג, ב), משנ"ב (תפט, מה).

[17] ערלה (ג, ט), רמב"ם (הל' מאכ"א י, ב), טור (יו"ד רצג), שו"ע (יו"ד רצג, ב), ביאורהגר"א (או"ח תפט; יו"ד רצג, ב) ועי' בכ"ז בפרק מיוחד העוסק באיסור "חדש" בחו"ל.

[18] רמב"ם (הל' מאכ"א י, ב), טור (יו"ד רצג).

[19] או"ז (ח"א סי' שכח) והתיר רק בשל נכרים.

[20] ספר התרומה הו"ד בשו"ת הרא"ש (ב, א) וכתב שדבריו תמוהים.

[21] שו"ת הרא"ש (ב, א), טור (יו"ד רצג), תרוה"ד (קצא). 

[22] חלה (פ"א מ"א), מנחות (ע ע"א), משנ"ב (תפט, מד).

[23] לזיהוי שבולת השועל בימינו עי' בס' חוקות הארץ (פ"ג ה"ג הע' 1).

[24] קלי הם גרעינים קלוים באש - משנ"ב (תפט, מו).

[25] כרמל הם גרעינים שנמללו והוצאו ביד מקליפתם - משנ"ב (תפט, מז).

[26] תוס' (פסחים כג ע"א ד"ה קוצר), מאירי (פסחים כג ע"א), תוס' (מנחות עא ע"ב ד"האימור) בשם הר"י מאורליינ"ש, וכ"מ מכך שלא נאסרה קצירתו. (ועי' בפרק העוסק בקצירה באיזה שליש מדובר).

[27] שו"ת בית אפרים (יו"ד סי' סח והו"ד בפ"ת רצג, ב) ושפ"א (פסחים כג ע"א) עפ"י ירושלמי חלה (פ"א ה"ג), שאג"א (החדשות סי' ד), והסתפק בכך בקרן אורה (מנחות עא ע"בהו"ד בשד"ח מערכת "חדש" בזה"ז אות ז).

[28] רמב"ם (הל' מאכ"א י, ג). מוני המצוות חלקו האם לחם קלי וכרמל נחלקים לשלושה לאויןאו נמנין כלאו אחד. הרמב"ם (ל"ת קפט-קצא), סמ"ג (לאוין קמב-קמד), ספר החינוך (מצוותשג-שה) מונים זאת כג' מצוות ל"ת.

[29]   רס"ג (ל"ת קסד), בה"ג (מצוה קמה), רמב"ן (שורשים וסוף מצ' ל"ת), ספר יראים (סי'עח), סמ"ק (סי' ריז) מונים זאת כמצוה אחת. אע"פ שלכו"ע לוקים ג' מלקויות.

[30] מנחות (סח, א).

[31] מנחות (סח, א), טור (יו"ד רצג).

[32] סוכה (מא, א) משום שבזמן שאין מקדש יום הנף כולו אסור וריב"ז דרש ותיקן כשיטת ר' יהודה. רמב"ם (הל' מאכ"א י, ב).

[33] שו"ע (או"ח תפט, י), משנ"ב (שם מט) משום שכתוב "עד עצם היום הזה".

[34] לשון הבית יוסף (או"ח תפט): "אסור לאכול חדש אף בזמן הזה עד תחלת ליל שמונה עשר בניסן וכו'. בפרק רבי ישמעאל (מנחות סח, ב) אמר רבינא אמרה לי אם: אבוך לא הוהאכיל חדש אלא באורתא דשיבסר נהגי תמניסר דסבר לה כרבי יהודה דאמר מן התורה אסור אף לאחר חורבן וכתיב (ויקרא כג יד) עד עצם היום הזה וקסבר עד ועד בכלל וחייש לספיקא דיומאהילכך שיבסר דספיקא דשיתסר הוא לא אכיל עד אורתא וכתבוהו הרי"ף (כח.) והרא"ש (סי' מבסוף פסחים)", טור (או"ח תפט, יו"ד רצג),  שו"ע (או"ח תפט , י).

[35] ב"מ (נו, ב), מנחות (סט, א), רמב"ם (הל' מאכ"א י, ה), טור (יו"ד רצג), שו"ע (יו"ד רצג, ד).

[36] רמב"ם (הל' מאכ"א י, ה).

[37]   מנחות (סט, ב), רמב"ם (הל' מאכ"א י, ה), טור (יו"ד רצג), שו"ע (יו"ד רצג, ה).

[38] הגה"מ (הל' מאכ"א י, ג).

[39] תשובות מים חיים (סי' מד, הו"ד בשד"ח מערכת "חדש" בזה"ז אות א). 

[40] ביאור הלכה (תפט ד"ה  'אף בזמן הזה').

[41] ש"ך (יו"ד רצג, ו) בשם ס' לחם משנה, מגן האלף סוף קונטרס "חדש". ובית הלל (יו"דרצג) חלק להחמיר. שו"ת יד אלעזר (סי' ע הו"ד בשד"ח מערכת "חדש" בזה"ז אות יב) היקלבחו"ל ובשל נכרי עפ"י דעת הב"ח.

[42] ט"ז (יו"ד רצג, א) ואסורה משני טעמים: משום שכל מידי דלטעמא עביד אפילו באלף לא בטיל כנפסק בשו"ע (יו"ד קכג, טו), ועוד שאיסור "חדש" הוא דבר שיש לו מתירין כמוש"כהרא"ש (שו"ת כלל ב) לגבי שיכר שנעשה משעורים של "חדש". ואם העיסה תתקלקל עד י"ז בניסן יש מתירים כיון שאין לו מתירין - חק יעקב (אות כד, הו"ד בכה"ח אות קיח).

[43] ס' תשואות חן (סי' כז בשם ס' תורת יקותיאל, הו"ד בשד"ח מערכת "חדש" בזה"ז אות יד).

[44] מג"א (תפט, יז), משנ"ב (תפט, מח) ושער הציון (נז, נח).

[45] ילקוט יוסף (דיני "חדש" סעיף יד).

[46] שו"ת שבט הלוי (יו"ד סי' קסב).

[47] בינת אדם (סי' סד), חסדי דוד (תוספתא מנחות פ"י ה"ז), כתר ראש בשם הגר"א (סי' קמט), שם חדש על היראים (סי' קסט), שו"ת שואל ונשאל (ח"ג סי' רלב, ח"ז סי' ריט).