השיבה שופטנו כבראשונה

השיבה שופטנו כבראשונה

במצבים שונים אנו קוראים על פסיקות כאלו או אחרות של בתי המשפט. רבים מקבלים את דברי השופטים כמובנים מאליהם, ומתייחסים אליהם כאורים ותומים שאין להרהר עליהם. האם מותר לפי ההלכה לפנות לבתי משפט שאינם דנים ופוסקים לפי התורה?

הרב יצחק גרינבלט | אלול תשע"ג

דיון ארוך וגדול התנהל במשך שנים בנושא בתי המשפט.

לצערנו הרב, במדינת ישראל הוחלט שהחוק הקובע בנושא המשפט יהיה החוק הגויי, ואילו משפט התורה יהיה צדדי, ככלי עזר, לפעמים כיעוץ, וכמקורות לחשיבה לשופטים אך לא כהכרעה וכדרך מוחלטת.

 

לפי המצב הזה, מתעוררת שאלה, האם מותר לאדם לפנות לבית משפט כזה שאינו הולך לפי פסיקת התורה?

 

הרה"ג יעקב אריאל שליט"א, רב העיר רמת גן, דן באריכות בנושא בסדרת הספרים החשובה "תחומין". במאמרו הוא מרחיב את הדיון על יסודות לימוד חז"ל על הפסוק "אלה המשפטים אשר תשים לפניהם – לפניהם ולא לפני הדיוטות". הדיון צריך להיות לפני הדיינים ולא לפני אחרים. על דברים אלו מתעוררת שאלה מפורסמת, שהרי מצאנו שבערכאות שבסוריא כן דנו לפני אנשים שהיו עמי הארצות, וכיצד עשו זאת? רבנו ניסים מסביר שהסיבה שעשו זאת הייתה שלא היו שם תלמידי חכמים, וכאלו שיוכלו לפסוק על פי התורה, ולכן הסכימו שהמשפט יתנהל על פי אומדן דעת של אנשים פשוטים. על דבריו אלו מאריך להקשות הרב אריאל שאלות רבות, לדוגמא, כיצד חוסר בדיינים שיודעים את הדין יכול להתיר לעבור על איסור מהתורה? ועוד שאלות רבות.

 

בעקבות כך, הוא מסביר על פי דבריו של הרשב"א שהאיסור בערכאות הוא מצד הפגיעה בתורה, וביזוי התורה בכך שמעדיפים דין אחר, שאינו מתאים לתורה. הבחירה בדרך אחרת מהתורה היא זלזול בכל החלק המשפטי של התורה, שהינו חלק מרכזי מאוד בתורה.

 

דבריו של הרב אריאל גרמו להד רחב. הן השופט אלון ז"ל והן עוד יצאו לחלוק על דבריו ולטעון שהאיסור לפנות לערכאות של נכרים אינו בפניה לבית משפט יהודי, אלא לפניה לבית משפט של גויים. הרב אריאל דחה את הדברים באופן חד וחלק בתגובה שפרסם אל אותם המאמרים, והביא שכך הדעה המקובלת של גדולי ישראל (החזון איש ועוד).

במשך השנים הוקמו בתי דינים רבים לדיני ממונות על פי התורה, אך עדיין נשארה בעיה, לפי החוק במדינה, רק לבית משפט יש סמכות לכפות את האנשים לדון בפניו. בתי הדין לדיני ממונות על פי התורה יכולים לפעול רק על בסיס של בוררות. ולכן כאשר שני אנשים רוצים לדון בפני בית דין כזה, צריכים הם לחתום על שטר בוררות, ואז פסיקתו של בית הדין מחייבת אותם.

 

במידה ואחד מהצדדים לא מוכן לדון בפני בית דין, יש לבית הדין סמכות להוציא לו פסק של סרבן, אך לא יותר מכך.

 

במצב זה, פעמים שבית דין מחליטים לתת אישור לאדם לפנות לערכאות, כדי להוציא את ממונו שחייבים לו. במצב זה, לדעת רוב רובם של הפוסקים, צריך האדם לחזור לבית הדין, לאחר שבית המשפט זיכה אותו, ובית הדין ידון במה זכאי האדם לקבל מתוך פסיקתו של בית המשפט ובעוד דברים. במצב זה, בית המשפט יהיה בעיני בית הדין רק ככלי לכוף את מעשיו ולא ככלי שתפקידו לברר את האמת.

 

הפניה לבית המשפט כיום כוללת נקודות נוספות שיש לדון בהם, לדוגמא, במאמר אחר בתחומין ישנו דיון בנושא להעיד בבית משפט, במצב שבית המשפט עלול לפסוק על פי עד אחד לחייב ממון בניגוד לכוחו של העד לפי התורה. במצב זה על האדם לבצע את הדרכת חז"ל האומרת עשה לך רב והסתלק מן הספק.

 

מקרה אחר שדנו הוא בעדות על תאונת דרכים, בעד אחד האם יבוא להעיד או לא? ונטית הרב בר אילן היא שיעיד, שכן יש בכך תקנה גדולה בצבור, ומניעת סכנות גדולות.

דיונים גדולים נוספים עוררה סוגיא זו, ואנו תפילה שחלף מציאת תשובות הלכתיות, נזכה במהרה לחזרת משפט התורה למדינה, ונזכה לקדש את ה' בחוקים ומשפטים צדיקים.