עשות ספרים אין קץ

עשות ספרים אין קץ

שבוע הספר מעורר אותנו שוב לעסוק ב"ספר". בעולם של תרבות עכשווית, של שטף של חדשות, עולם הספר נדחק הצידה

הרב יצחק גרינבלט | תמוז תשע"ג

שבוע הספר מעורר אותנו שוב לעסוק ב"ספר". בעולם של תרבות עכשווית, של שטף של חדשות, עולם הספר נדחק הצידה, אך התבשרנו בזמן האחרון ש"עם הספר" חוזר לאט לאט אל הספר.

חשוב לנסות לעסוק מעט בתחומים אלו, מבחינה הלכתית.

בתחומי הספרים ישנה חלוקה, שקיימת כבר זה כמה שנים, חלוקה בין שבוע הספר הכללי, לבין שבוע הספר התורני. וכדאי לנצל חלוקה זו בעיסוק שלנו.

נתחיל בשבוע הספר הכללי, בספרות אותה שיבח הרב קוק זצ"ל שצריכה לחזור אלינו, אך כמובן שחשוב בכך לעבור ביקורת גדולה, שכן ישנם ספרים האסורים, שהם כפי שמופיע בשו"ע בהלכות שבת, ספרי חשק וכדומה, אשר כביטויו של הרב קוק זצ"ל שקבורתם היא פתרונם.

אך יש בהם ספרים אשר תורמים לאדם בהרחבת הידע ובפיתוח החשיבה הכללית, דבר זה כבר אמר הגאון מוילנא (מובא בספר אדר היקר) שככל שיחסר לאדם קב אחד מחכמות העולם, כנגד זה יהיה חסר לו עשרה קבין בחכמת התורה. וכבר עסקו בגמרא בזמן המתאים לכך, ובלשונם בעיסוק בחכמה יונית, בזמן שהוא לא יום ולא לילה, זמן שלא יפגע ויגרום לביטול תורה.

יש ספרות שמקדמת את האדם, שבונה, ויש ספרות שהורסת, וכך צריכה להיות הביקורת של האדם.

בעולם הספר התורני יש תחום אחר לגמרי, אשר קשור לכותרת שבה החלנו, מאותו הפסוק בקהלת (יב, יב) הרבות הספרים במעלתם, שאין ספרים בלא חידושה של תורה, ובלא הגדלת דברי התורה לתחומים נוספים, לרעיונות חדשים ועוד (עיין כל כך בהרחבה בספר ילקוט מעם לועז שם).

ברכישת הספרים עסקו הפוסקים, שכן מפורסמת בעולם התורה המחלוקת הגדולה בין הרמב"ם לבין הרא"ש בהגדרתה של מצוות כתיבת ספר תורה.

לדעת הרמב"ם, המצווה היא דווקא בספר תורה, והיא כחלק מקיום התורה בעם ישראל (כפי הגדרתו של הרב סרנא בדעת הרמב"ם), והיא מתקיימת רק בספר תורה עצמו. ואילו לפי דעת הרא"ש, ובעקבותיו בספר החינוך ובעוד ספרים, מצוות כתיבת ספר התורה היא מצווה המיועדת לאפשר לאדם לעסוק בתורה, ולכן היא מתקיימת גם בספרי קודש אחרים, ולא רק בחומשים.

לפי דרך זו, כתבו כמה מן הפוסקים (כגון בשו"ת מנחת יצחק בהקדמתו לחלק א' ולחלק ה') שיש מצווה לקנות ספרי קודש, שהם כלי עזר לאדם ללימוד התורה ולהבנתה.

נושא נוסף שעלה בפוסקים בדורות האחרונים נוגע באדם שמדפיס ספר חידושי תורה שכתב. אין ספק שהוצאה לאור של ספר העוסק בדברי תורה יש בכך שמחה גדולה, ולא כל אחד זוכה לכך.

דנו הפוסקים, האם אדם שזוכה להוציא ספר של חידושי תורה, צריך לברך ברכת שהחיינו בהדפסת הספר?

החיד"א עצמו כשהוציא ספר שכתב ברך ברכת שהחיינו בלי שם ומלכות, ואילו בשו"ת מנחת אליעזר כתב שמנהגו לברך שהחיינו עם שם ומלכות.

רבים בדורות שלנו עסקו בשאלה הזו, והקדישו לכך חלק מהקדמתם, או תשובות שלמות בנושא. רבים מהפוסקים נהגו לברך, ויש שחששו וברכו על פרי חדש או על בגד חדש, וכיוונו לפטור את הברכה על ספר חדש. אף שודאי יש שמחה גדולה בכך, יש שכתבו שמצוות לאו להנות ניתנו.

 

יהי רצון שנזכה לגדילת התורה והרחבתה בכל מקצועות החיים, ותרבה הדעה את ה' כמים לים מכסים.

 

Error loading MacroEngine script (file: BtnGenerator.cshtml)