תורת ההסדר

תורת ההסדר

ישיבת הסדר חדשה הוקמה בשבוע שעבר, שונה מעט, כמסגרת החדשה בה יש תוספת של שירות צבאי ופחות שנים ללימוד תורה מאשר ישיבות ההסדר שהיו בעבר, בשמחה הוכנס ספר תורה לבית המדרש החדש, ותוספת התורה בבשורה חדשה פיעם בלב רבים, אם האם עדיף היה להקים ישיבה זו או אולי עדיף ישיבה גבוהה? ושוב נזרקת השאלה, הסדר לכתחילה או בדיעבד?

הרב יצחק גרינבלט | אדר תשע"ד

כאשר עולה נושא השירות הצבאי של אלו שעמלים בתורה, מיד נזרקים לחלל האויר ביטויים רבים, שלא תמיד בחנו אותם די הצורך, אך הם באים לבטא גישות השקפתיות שמחפשות מקורות להתבסס עליהן. האם באמת בחורים העוסקים בתורה צריכים להתגייס לצבא? דומה שבאופן הפשוט התשובה אמורה להיות כן! שהרי ידועה ההלכה שנפסקה כבר ברמב"ם ובשו"ע שמפסיקים לימוד תורה כדי לקיים מצוות, ואף שמצוות לימוד תורה גדולה ממצוות רבות אחרות, ואולי אף מכל המצוות, אך כל התורה ניתנה כדי לקיים אותה, ולכן ודאי שהיא תידחה בפני קיום המצווה, אלא שדחיה זו תהיה רק כאשר המצווה לא יכולה להיעשות על ידי אחרים (כרמב"ם שם. אחת המצוות שמצאנו דיון לגבי הפסקת הלימוד כדי לקיים אותן זו המצווה הראשונה בתרי"ג המצוות בספר החינוך ועוד, מצוות פריה ורביה. דיון רחב בדברי הטור ושאר הראשונים בררו לנו סוגיה זו, והגדרה זו שהזכרתי מובאת באחרונים על הרמב"ם ואכמ"ל). וכיום באופן הפשוט המלחמות וההגנה על העם היושב בארצו היא בגדר מלחמת מצווה של עזרת ישראל מיד צר הצורר אותם, ובמצווה זו נאמר שאף יוצא חתן מחדרו וכלה מחופתה. אם כן מדוע שלא ילכו כולם לצבא?

יש שטענו את הביטוי "רבנן לא צריכי נטירותא" שאינם צריכים שמירה, שהתורה שומרת עליהם, אך תשובות שונות נאמרו על טענה זו. טענה מעניינת כתב הרב ליכטינשטיין זצ"ל בסדרת תחומין מאמר בשם "זאת תורת ההסדר" בו הרחיב מאוד את הדיון בנושא. כותב הרב שם שאף אם רבנן באמת להלכה לא היו צריכים שמירה, כיצד דבר זה יפטור אותם מהחובה לדאוג לאחיהם? להילחם במלחמת המצווה של עזרת ישראל (אף ישראל האחרים, אלו שאינם לומדים תורה)? יכול להיות לפי דרכו שאם היו רק רבנן, וכולם לא היו זקוקים לשמירה, באמת היה אפשרות לפתור את העם מהגיוס, שלא היו מלחמות, וממילא לא היה צריך שמירה. אך גם דרך זו לא פשוט, שהרי אין סומכים על הנס, והאם ישנה אפשרות לטעון שאף אחד לא ישמור?

טענה נוספת שהעלו המצדדים בפטור בני הישיבה מגיוס לצבא היא דברי הרמב"ם על שבט לוי שלא היו חלק בצבא, וממילא מוסיף הרמב"ם שכל מי שחשקה נפשו בתורה יכול להצטרף לפטור זה. אמנם היו לא מעט שסמכו על היתר זה אך היו שהגיבו, שהן הדברים מובאים בסגנון של אגדה, כפי דרכו של הרמב"ם בסוף נושא ונושא בהלכותיו שסיים בדברי אגדה, והיו שהגיבו באופן אחר בטוענם שהיתר זה אמנם קיים, אך מצומצם הוא באלו שכל מעשיהם רק בתורה, ואין להם כל עיסוק אחר, כל קשר לעולם הזה, לרכישת בית וכדומה, אך לא לכל אדם, ואלו שבאמת במקום היתר זה הם בודדים.

יש שטענו לפתור בשם גמרא אחרת האומרת שנענשו על אנגריה בתלמידי חכמים. הרב ליכטינשטיין מציין במאמרו שדין זה נאמר לא בשירות צבאי אלא בכל מעשה שאינו מכובד די הצורך לתלמידי חכמים כגון בית חומה וכדומה.

את מאמרו מסיים הוא באידאליה שאילו הרמב"ן היה חי היום ודאי היה משמש כראש ישיבת הסדר! ומזכירים הדברים את דמותו המיוחדת של רבי עקיבא שהיה נושא כליו של בר כוכבא, אך אף שמאמרו מרתק ומרשים, חשוב לקרוא באותו הספר את המאמר הרב, מאמרו של הרב זלמן מלמד שליט"א הטוען לטובת הישיבות הגבוהות. אמנם מסכים הוא עם החובה לשירות צבאי של בני ישיבה, ושאין פטור אישי, אך בא הוא מגדר אחר, גדר של טובת האומה שדרך הישיבות הגבוהות קל יותר יהיה לגדל גדולי תורה, כאלו שיתמסרו כל כולם ללימוד התורה ולשקידה בה.

יהיו שיצדדו בצד זה, ויהיו שיצדדו בצד זה, אך דומה שההכרעה האלוקית היא שאלו ואלו דברי אלוקים חיים, וכל אחד צריך לבחור את הדרך שמתאימה לו, להתמסר לאומה במה שיעדו הבורא יתברך. נראה שראוי שכל אחד יברור לעצמו מהו האידאל שראוי לו לצעוד בו, ועל פיו יבחר את המסגרת שיוכל להתמסר בה בדרך השלמה ביותר. כאשר האדם המתמסר לתורה ישקיע באמת את כולו ללימוד התורה, לא יהיה בכך חילול ה' של נדמה לאחרים כהשתמטות, שכן מסירותו תבלוט ולמספר אלו העוסקים באמת ובתמים בכל כוחם לא רק שלא תהיה התנגדות אלא תהיה תמיכה מלאה (נראה שאף שהדבר מבצבץ במאמרים שהזכרנו כדעות חולקות, האם יש בכך חילול ה' או לא, במצב זה שני הצדדים יסכימו עימו).

יהי רצון שנזכה לגדולה שלמה, ולא תהיה עוד מלחמה, וכל העם ידעו את ה' מגדולם ועד קטנם, ונזכה לגאולה שלמה במהרה בימנו אמן.