פירות שחנטתם מוקדמת - חלק ב'

פירות שחנטתם מוקדמת - חלק ב'

רוב הפירות, הן הקיציים והן החורפיים, חונטים זמן רב למדי לאחר ט"ו בשבט, אך ישנם כמה סוגים של פירות שמועד החנטה שלהם מוקדם. בגידולים אלו יכולה להתעורר בעיה של חנטה בחודש שבט שהוא חודש המעבר של שנת המעשר. הבעיה ההלכתית מתחלקת לשתים: א. האם חייבים להפריש מעשר שני כדין מעשר השנה השניה, או מעשר עני כדין השנה השלישית.

הרב יואל פרידמן | התורה והארץ ב'

הגרצ"פ פרנק 24 סובר שאין צורך בקריאת שם של מע"ע לדעת הרמב"ם. הסברה לכך היא שמעשר עני הוא במקום מעשר שני וקריאת שם מעשה שני מועילה גם למעשר עני. הוא מביא לסברה זו הוכחה מהתוספתא 25. נאמר שם שאם קרא שם מע"ש בשנת מע"ע דבריו קיימים, משום ש"אין אדם מוציא דבריו לבטלה". לע"ד אפשר לדחות ראיה זו כי התוספתא עוסקת בבירור כוונתו, ומחדשת התוספתא שאין אדם מוציא דבריו לבטלה וכוונתו היתה למע"ע. לפי זה אין התוספתא קשורה למחלוקת הרמב"ם והראב"ד (שבה מדובר שיש תערובת של מע"ש ומע"ע), ולא מוכח מהתוספתא שמע"ע הוא כעין סוג של מע"ש 26.

אפשר לומר לדעת הרמב"ם, שהפטור ממעשר עני הוא פטור גמור, ואין אפילו צורך לקרוא שם של מעשר עני. כך משתמע מהשגתו של הראב"ד שהרי טענתו של הראב"ד היא: טבל של מעשר עני להיכן הלך? גם מרן כותב בשו"ע: במקרה של ספק שנה שניה או שנה שלישית, "מפריש מעשר שני" - סתם, ולא פירש שחייבים לקרוא שם על תנאי.

  1. טבל אינו בטל ברוב הטענה השניה של הראב"ד כנגד הרמב"ם היא שגם בתערובת של פירות משנה שניה ומשנה שלישית אין ללכת אחר רוב כי טבל אינו בטל כלל (לא ברוב ולא ביותר מכך).

על קושיה זו תמה המהר"י קורקוס 27 שהרי משנה מפורשת היא: "פירות שניה שרבו על של שלישית וכו' הולכין אחר הרוב".

וכנראה שיש לבאר לפי הראב"ד שהמשנה הזו אינה מדברת על טבל אלא על דמאי וכפי שהוא עצמו אומר: "ואפילו אחר הרוב אין לילך באיסורי טבל אלא בדמאי".

וכך מבאר ה"בית מאיר" על המשנה. פירוש זה מוקשה בגלל הסיפא של המשנה: "מחצה למחצה - להחמיר". לפי פירושו של הראב"ד מפרישים מעשר שני ונותנים מעשר עני, אך אם בדמאי עסקינן, הרי פטור מנתינת מעשר עני?! 4. שיטת המהר"י קורקוס לגופו של ענין מתרץ המהר"י קורקוס, שבנד"ד אין אנו עוסקים בטבל, כיון שהוא הוציא את המעשר שהוא חייב מתוך התערובת ובכה"ג סומכים על הרוב. אפשר להסביר את דברי המהרי"ק שטבל אינו בטל מפני שהוא "דבר שיש לו מתירין" 28, כפי שכותב הרמב"ם בהלכות מאכלות אסורות 29, ויש באפשרותו להפריש ממקום אחר. סברה זו נכונה בטבל המעורב עם חולין והביטול נועד להתיר את התערובת, אך בנד"ד שאין הוא רוצה להתיר את התערובת בגלל הביטול, אלא לקבוע שם של מע"ש על התערובת - אין מניעה בכך בגלל "דבר שיש לו מתירין".

יש לציין שאף ללא התירוץ של המהר"י קורקוס ישנם מקרים רבים בהם המע"ע יבטל ברוב מע"ש. כאמור, לדעת הרמב"ם טבל אינו בטל בגלל "דבר שיש לו מתירין", אך לכך ישנן הגבלות. אם אין לו פירות במקום אחר, ואף אם יש בדרישה זו טירחה מרובה או שיש בה נזק כספי, הטבל בטל 30. אך לדעת הבבלי 31 ההסבר לכך שטבל אינו בטל הוא בגלל "כהיתרו כך איסורו" 32. לפי הסברה הזו אין הבדל בין אם כבר הוציאו את המעשר בין אם לאו, ובשניהם, כיון שדין טבל על הפירות - אינו בטל.

  1. תמיהת הגר"א על השו"ע בספק מע"ש או מע"ע השו"ע (סי' של"א סעי' קכ"ח) כותב וז"ל: "פירות שנה שניה שנתערבו בפירות שלישית או של שלישית ברביעית - הולכים אחר הרוב. מחצה למחצה - מפרישין מעשר שני מן הכל אבל לא מעשר עני, שמעשר שני חמור שהרי הוא קודש ומעשר עני - חול, וכן פירות שהן ספק אם פירות שניה הם או פירות שלישית - מפריש מהם מעשר שני".

הגר"א בביאורו לשו"ע 33 תמה על דין השו"ע שפסק כדעת הרמב"ם שמפריש מעשר שני מפירות שהם ספק של שנה שניה או שנה שלישית, וז"ל: "ר"ל דלא כר' עקיבא ודבריו תמוהין (אפילו אם נאמר בדין הקודם )ברוב מע"ש) כמ"ש הכ"מ בשם הרי"ק)".

כאשר יש רוב של מע"ש פוסק מרן בשו"ע, עפ"י דעת הרמב"ם, שהולכים אחר הרוב. ההסבר של המהר"י קורקוס נוגע לכאורה לקושיית הראב"ד מביטול הטבל ברוב, אך אין הוא מסביר מדוע במקום שיש ספק פוסק הרמב"ם שיש להפריש מע"ש בלבד. הגר"א תמה א"כ, מדוע בספק די להפריש מעשר שני, בניגוד לדעת ר' עקיבא שעישר שני עישורים, כאשר במקרה זה אין אפילו רוב, אשר יכול לבטל את המע"ע? המהר"י קורקוס תירץ שהמע"ש בטל ברוב מע"ע וכיון שהוא כבר הפריש אינו בכלל דבר שיש לו מתירין. לכאורה, אין כוונת המהר"י קורקוס לומר שלאחר ההפרשה אין דין טבל על הפירות. כל זמן שהוא לא קרא שם של מע"ש ושם של מע"ע, התערובת טבולה לשניהם, ובפשטות אין ההפרשה לבד מפקיעה את דין הטבל. לפי זה, המהר"י קורקוס רק חידש דין בביטול טבל, דהיינו שאם הוא הפריש - בטל, ולכן הגר"א מקשה את קושייתו על דינו השני של השו"ע.

אפשר לומר שהמהר"י קורקוס מתכוון לחידוש יותר גדול! ולפי זה גם תיושב תמיהתו של הגר"א על השו"ע. הוא אינו מתכוון לתרץ רק את קושיית הראב"ד מביטול ברוב, אלא כיון שהוא הפריש והוציא את מה שחייבים להוציא מתוך התערובת אין כבר דין טבל על התערובת. לכן במקרה שיש ספק אם יש להפריש מע"ש או מע"ע, מן הדין הוא, שנקבע שם של מע"ש על מה שהפריש, מפני שהוא ממון גבוה.

הגיע לידינו בימים אלה הרמב"ם בהוצאת שבתי פרנקל ובו המהר"י קורקוס בלשונו (ולא רק המובא בכ"מ). אכן משתמע מדבריו, שאין הוא בא לתרץ רק את קושיית הראב"ד, שרוב אינו בטל, אלא שאין כלל דין טבל לאחר ההפרשה. וז"ל המהרי"ק: "לכן אני אומר דאין נקרא טבל אלא כשלא הוציא כל מה שצריך להוציא, ונשאר באותו כרי מחוקי השם, אבל זה כבר הוציא כל הצריך לתרומה ומעשר ראשון ותרומת מעשר. נשאר עליו מעשר אחד והוא בספק אם יאכל אותו כדין מעשר שני, או יתן אותו לעניים, דכיון שהכרי מחצה על מחצה וקיי"ל א"א לצמצם דילמא רוב של שנה שניה או דילמא רוב של שנה שלישית, מ"מ הכרי יצא מכלל טבל, שהרי הוא מפריש המעשר שחייב להפריש שהוא או שני או עני, וכיון שהפרישו שוב אין כאן דין טבל. והגע עצמך שהפריש המעשרות ולא נתנם, מי לימא שיחזור הכרי וישאר בטבלו? ודאי דלא! והא נמי להא דמיא, דודאי אינו מחוייב בשעת ההפרשה לפרש ולברר שזה לעני וזה לשני וכיון שנסתלק מכאן דין טבל, אלא שאנו מסופקים מעשר זה מה יעשה בו - מוטב לעשות חול קדש, ולא לעשות קדש חול, וכו'".

אפשר אולי לתלות סברה זו של המהר"י קורקוס בחקירתו של המהר"י ענגיל 34 על הגדרת איסור טבל. הוא חוקר שם האם איסור טבל הוא איסור עצמאי או שהוא נובע מכך שהוא תערובת של תרומה וחולין. אם טבל דינה כתערובת של תרומה וחולין, כאשר מוציאים את התרומה או את המעשר פוקע ממנה דין טבל 35.

אפשר גם לומר שהמהרי"ק מבין בפשטות שגם לדעת הרמב"ם הוא קורא שם על תנאי, ודין מיוחד יש במעשר עני, שאין איסור הטבל תלוי במעשה הנתינה. כיון שהוא קרא שם של מעשר שני ומעשר עני - בטל איסור הטבל גם בלא נתינת המעשר עני.

עכ"פ מתבאר מתוך דבריו שאין הוא מתרץ רק את קושית הראב"ד על הדין הראשון של הרמב"ם (במקרה שיש רוב מע"ש) אלא תירוצו מתייחס אף לדינו השני: "מחצה למחצה מפריש מע"ש מן הכל אבל לא מע"ע", ולפי זה מיושבת גם קושייתו של הגר"א בביאורו על הרמב"ם והשו"ע.

ה"אור שמח" 22 מתרץ את הקושיה של הגר"א בדרך אחרת. הוא מבאר, שהנאמר בשו"ע שבספק נקבע דין מע"ש על הפירות מוסכם גם על דעתו של הראב"ד. בספק אנו מסתמכים על רוב השנים שבהן החיוב הוא מע"ש לעומת שנתיים בלבד, בהן חייבים במע"ע. במעשה דר' עקיבא ואף בדין האביונות - הספק הוא ספיקא דדינא, ואז אין רוב השנים מבררות את הספק, ולכן יש לעשר שני מעשרות. ה"אור שמח" מחדש, שגם אליבא דהראב"ד יש לעשר שני עישורים רק בספיקא דדינא, אבל בספק שנים אזלינן בתר רוב. נמצא שדין השו"ע בספק שנים מתאים אף לשיטת הראב"ד, אינו בניגוד לדעת ר"ע, והסברה שיש להפריש רק מע"ש היא שהולכים בתר רוב שנים. יש לציין שמסתבר שמדובר בתערובת של מע"ש ומע"ע, באופן שיתכן שיש מע"ש משתי שנים נפרדות, שאל"כ גם במקרה זה אין הרוב של השנים מהוה בירור לספק.

ה"חזון איש" 36 טוען כנגד המהר"י קורקוס ששמענו על ביטול של איסור בהיתר, אך לא שמענו על הפיכתו של מעשר עני למעשר שני בגלל שהרוב בתערובת הוא מעשר שני. הוא מביא הוכחה מהגמ' בנדרים 37

שאין ביטול אלא לפטור ולא לחייב. לפי מה שביארנו, המהר"י קורקוס אינו אומר שהמע"ע בטל ברוב מע"ש אלא שפקע איסור טבל לאחר ההפרשה, ולכן נקבע דין מע"ש על התערובת מפני שהמע"ש הוא ממון גבוה.

סיכום במיני הפירות שהזכרנו בראש המאמר יש תערובת של פירות משנת מעשר שני ופירות משנת מעשר עני. קשה מאד לדעת בעת ההפרשה מה היו יחסי הכמויות בעת חלות החיוב בתרו"מ, כך שאי אפשר להסתמך על רוב. זוהי א"כ מציאות של ספק. יתכן שלדעת הרמב"ם אין צורך לקרוא שם של מע"ע וכך גם פסק מרן בשו"ע, אך נראה שכדאי להחמיר ולקרוא שם של מע"ע על תנאי, כפי שסוברים הר"ש, הראב"ד והתוס'. אם קוראים שם של מע"ע בלא כוונה לתת אותו, פוקע איסור הטבל מהפירות. מסתבר א"כ, שאפשר לעשר על תנאי, ובהקשר לנתינה לסמוך על דעת הרמב"ם 38.

ד. הפרשה משנה על חברתה הבעיה השניה שמתעוררת בהפרשה מתערובת של פירות משנה שניה ושלישית היא, שאין להפריש מפירות שנה אחת על פירות שנה אחרת. בעיה זו קיימת גם לדעת הראב"ד שהובאה לעיל.

דין זה מפורש בספרי על הפסוק (דברים י"ד כ"ב): "עשר תעשר את כל תבואת זרעך היוצא השדה שנה שנה", ואמרו חז"ל: מלמד שאין מעשרים משנה על חברתה. המעשר משנה על חברתה לא עשה כלום, וכך נפסק בהלכה ברמב"ם 39.

הגמ' בר"ה (י"ג ע"ב) עוסקת בבעיה דומה לבעיה שלנו. הגמ' מביאה שם משנה ממסכת שביעית 40 המציינת מהו שלב הגידול הקובע את שנת המעשר בסוגים שונים של צמחים. באורז ודוחן, שהם סוגים של קטניות, הולכים אחר ההשרשה. הגמ' מסבירה שבאורז ודוחן ההשרשה קובעת ולא הלקיטה, מפני שההבשלה והלקיטה של הקטניות אינן ברצף אחד אלא באות גלים גלים, ובלשון הגמ': "מפני שעשויין פרכין פרכין". הבעיה בכך היא שלעיתים קרובות תיווצר תערובת של קטניות משתי שנות מעשר שונות (אם הלקיטה מתבצעת בתקופת ר"ה).

על כך שואלת הגמ': "ויצבור גורנו לתוכו וכו'"! פירוש הדברים: יערבב את הפירות באופן שהוא מעשר את הפירות של שנה זו על עצמם ופירות של שנה זו על עצמם. כהוכחה לפתרון זה מביאה הגמ' תוספתא 41: ר' יוסי בן כיפר אומר משום ר' שמעון שזורי פול המצרי שנועד לזרע: השריש לפני ואחרי ר"ה אין מתעשרין מזה על זה, אלא צובר גורנו לתוכו! הגמ' דוחה שאמנם זוהי דעת ר"ש שזורי, אך חכמים חולקים עליו.

אמר ר' יצחק בר נחמני אמר שמואל הלכה כר' יוסי בן כיפר משום רש"ש. ר' זירא מקשה על מובאה זו שלשמואל אין בילה! מקשה הגמ' על ר' זירא: אישתמיטתיה לר' זירא - שלשמואל הכל הולך אחר גמר פרי.

 

למעבר לחלק א'

למעבר לחלק ג'