נתינת מעשר ראשון לבת לוי נשואה

נתינת מעשר ראשון לבת לוי נשואה

מידי פעם אנו נשאלים, האם בת לוי הנשואה לישראל המפרישה תרו"מ פטורה מנתינת מעשר ראשון לאחר ההפרשה, כיוון שעדיין היא זכאית לקבל מעשר ראשון, או שכיוון שהיא נישאת לישראל היא נחשבת כבת ישראל לכל דבר וחייבת בנתינת מעשר ראשון?

הרב אהוד אחיטוב | אדר ב'-ניסן תשס"ה

 

א. נתינת מעשר ראשון לבת לוי רווקה

בספרי (זוטא פיסקא יח אות לא) נאמר שמקיימים מצוות נתינת מעשר ראשון אם נותנים אותו לבת לוי, וכלשונו:

"ואכלתם אותו בכל מקום... אתם וביתכם כי שכר הוא לכם, אם לומר שהלוייה אוכלת במעשר והלא בבת ישראל מותר?! אם לומר בת ישראל שנשאת ללוי אוכלת במעשר והלא בת ישראל שנשאת לכהן אוכלת בתרומה?! מה אני מקיים אתם וביתכם? אלא כדרך שנותנין ללוי מעשר מתוך חלקו כך נותנין ללויה."

ההבנה המקובלת בדברי הספרי שהוא מדייק מייתור הלשון שבפסוק שבת לוי שאינה נשואה זכאית לקבל מעשר ראשון[1]. כיוון שאין צורך ללמדינו שבת ישראל הנשואה ללוי זכאית לקבל מעשר ראשון, שהרי אינה שונה מבת ישראל הנשואה לכהן שזכאית לקבל תרומה. בהכרח לומר שייתור הלשון: "אתם וביתכם" בא ללמד, שבת לוי שאינה נשואה, זכאית לקבל מעשר ראשון. וכך נראה מדברי הרמב"ן (יבמות פו ע"א ד"ה ה"ג), הרשב"א והריטב"א (שם ד"ה ה"ג רש"י).

הרמב"ם (הל' מעשר פ"א ה"ב) הביא אף הוא להלכה דין זה, אלא שבשונה מהספרי הוא למד זאת עפ"י דרשה אחרת, וכלשונו[2]:

"אחר שמפרישין תרומה גדולה מפריש אחד מעשרה מן הנשאר וזהו הנקרא מעשר ראשון ובו נאמר כי את מעשר בני ישראל אשר ירימו לה' וגו', והמעשר הזה ללויים זכרים ונקבות שנאמר ולבני לוי הנה נתתי כל מעשר בישראל לנחלה."

השאלה האם לרוב הדעות שבת לוי רווקה זכאית לקבל מעשר ראשון, ניתן להבין שגם לאחר נישואיה היא שומרת על זכות זו?

צדדי הספק הם: האם בת לוי שנישאת לישראל, דינה כישראלית לכל דבר כבעלה הישראל, וכמו שבת ישראל הנשואה ללוי זכאית ליטול מעשר ראשון רק משום שנישואיה ללוי מחשיבים אותה כלוייה, הוא הדין להיפך, בת לוי מעת שהיא נישאת לישראל הרי היא כבת ישראל, שאין נותנים לה מעשר-ראשון.  או שדין בת לוי לענין מעשר ראשון כדינה בדינים אחרים, בהם מחשיבים אותה כבת לוי גם לאחר נישואיה לישראל, וכדין בת כהן בזרוע לחיים וקיבה כפי שיתבאר.

 

ב. פדיון בכור שנולד מבת לוי הנשואה לישראל

הגמ' (בכורות מז ע"א) מביאה מחלוקת האם לוייה שנישאה לישראל וילדה ילדה בכור פטורה מנתינת ה' סלעים לפדיון הבן, אף שלכו"ע היא נחשבת כישראלית לדינים אחרים:

"אמר רב אדא בר אהבה: לוייה שילדה - בנה פטור מה' סלעים. דאיעבר ממאן? אילימא דאיעבר מכהן ומלוי - מאי איריא לוייה? אפילו ישראלית נמי! אלא דאיעבר מישראל, למשפחותם לבית אבותם כתיב?! אמר רב פפא: דאיעבר מעובד כוכבים; ולא תימא אליבא דמאן דאמר אין מזהמין את הולד, אלא אפילו למאן דאמר מזהמין את הולד - לוי פסול מיקרי. מר בריה דרב יוסף אמר משמיה דרבא: לעולם דאיעבר מישראל, ושאני התם דאמר קרא פטר רחם - בפטר רחם תלא רחמנא". וביאר רש"י (בכורות מז ע"א ד"ה בפטר) "אחר האם אזיל לענין ה' סלעים."

 

השו"ע (יו"ד סי' שה סעי' יח) פסק כדעה האחרונה:

"כהנים ולוים פטורים מפדיון הבן. ואפילו כהנת ולויה נשואה לישראל, אין הבן חייב בפדיון, שאין הדבר תלוי באב אלא באם, שנאמר: פטר רחם בישראל (במדבר ג, יב)."

כלומר, בפדיון הבן גם בת לוי או בת כהן הנשואות לישראל פטורות מפדיון הבן, כיוון שאחד התנאים לחיוב פדיון הבן, הוא "פטר רחם בישראל" ולא פטר רחם של מי שהייתה פעם לוייה או כוהנת.

 

ג. מעשר ראשון לבת לוי הנשואה לישראל

במשנה ביבמות (פ"ט מ"ד) נאמר:

"בת ישראל מאורסת לכהן, מעוברת מכהן, שומרת יבם לכהן, וכן בת כהן לישראל - לא תאכל בתרומה. בת ישראל מאורסת ללוי, מעוברת מלוי, שומרת יבם ללוי, וכן בת לוי לישראל - לא תאכל במעשר. בת לוי מאורסת לכהן, מעוברת מכהן, שומרת יבם לכהן, וכן בת כהן ללוי - לא תאכל לא בתרומה ולא במעשר."

הגמ' (יבמות פה ע"ב-פו ע"א) העלתה אפשרות שהחשש שעומד ביסוד דברי המשנה, נובע מכך שהיא נוקטת כדעת ר"מ שמעשר ראשון אסור לזרים, לפיכך בת לוי המאורסת לישראל אינה אוכלת אע"פ שעדיין לא נשאת לו, היא זרה במקצת. כמו כן בת ישראל המאורסת עם לוי אינה אוכלת מעשר משום שעדיין אינה לוייה לכל דבר עד שתנשא ללוי.

אך הגמ' דוחה העמדה זו, משום שבחלק מהמקרים המובאים במשנה, כמו בת כהן המאורסת ללוי, או בת לוי המאורסת לכהן, גם לדעת ר"מ הן מותרות באכילת מעשר ראשון בכל מצב, שהרי לכו"ע גם כהנים מותרים באכילת מעשר ראשון שהרי אינם כזרים?!

בעקבות זאת מביאה הגמ' (שם פו ע"א) שני הסברים נוספים:

הסבר אחד של רב ששת, שהמשנה היא אליבא דהלכתא, שמותר לזרים לאכול מעשר ראשון, ולשון המשנה "לא תאכל במעשר", כוונתה שבת לוי המאורסת לישראל אינה יכולה לתת רשות לאדם אחר, להפריש תרומת מעשר, מפירות בעלה כיוון שדינה כישראלית שאינה בעלים על הפירות.

הסבר שני של מר בריה דרבינא, שלשון המשנה "לא תאכל במעשר" הכוונה שחז"ל אסרו לה לקבל מעשר-ראשון בגורן מבלי שבעלה נמצא איתה. וכלשון הגמ':

"מר בריה דרבנא אמר: לומר, שאין חולקין לה מעשר בבית הגרנות. הניחא למאן דאמר משום ייחוד, אלא למאן דאמר משום גרושה, גרושה בת לוי מי לא אכלה במעשר? וליטעמיך, גרושה בת כהן מי לא אכלה בתרומה! אלא, גזירה משום גרושה בת ישראל. אי הכי, מאי איריא מאורסת? אפי' נשואה נמי! איידי דתנא רישא מאורסת, תנא נמי סיפא מאורסת."

כפי שנראה לקמן שאלת זכאותה של בת לוי במעשר ראשון לאחר נישואיה, תלויה כיצד נבאר את הסברו של מר בריה בריה דרבינא שמובא במסקנת הגמ'. שהרי לפי הסברו של רב ששת נראה פשוט שבת לוי לאחר שנשאת לישראל פוקעת ממנה הזכות לקבל מעשר ראשון. אולם גם בהסברו של מר בריה דרבינא המובא במסקנת הגמ' קיימים שני פירושים עיקריים בראשונים, והנפק"מ בין שני הפירושים נוגעת לשאלה שלנו.

 

הסבר א' במסקנת הגמרא

מדברי רש"י (שם ד"ה ה"ג מר) וכפי שביארו הרמב"ן (יבמות פו ע"א ד"ה ה"ג) הרשב"א והריטב"א (שם ד"ה ה"ג רש"י) בפירושם הראשון, מסקנת הגמ' היא כמו בתחילת הסוגיה, שאכן המשנה הולכת בדעת ר"מ שמעשר ראשון אסור באכילה לזרים, ולפיכך אסרו לתת מעשר ראשון בגורן לכל אשה נשואה בלא בעלה, אף לאותן נשים שאין בכך כל חשש, כמו בת כהן הנשואה ללוי או להיפך, שבכל מקרה הן מותרות באכילת המעשר. אלא שגזרו חז"ל שאם נתיר לתת להם מעשר ראשון בגורן בלא בעליהן, יבינו שמותר לתת מעשר ראשון בגורן, גם לבת ישראל הנשואה ללוי, שלגביה קיים חשש שעלולים לתת לה מעשר ראשון אף לאחר גירושיה, כשהיא כבר תהיה אסורה באכילתו[3].

בהמשך לאותו פירוש, הקשו הרמב"ן והרשב"א (שם ד"ה ה"ג) הרי מדוע לא אמרה הגמ' שגם בבת לוי המאורסת לכהן, קיים חשש דומה, שכיוון שארוסה הכהן אינו זכאי לקבל מעשר ראשון לדעת ר"מ, ממילא אסור לתת לה מעשר ראשון מחמת שהיא אינה זכאית לקבלו בהיותה מאורסת לכהן, אף אם היא מותרת באכילתו?!

דייקו מכך הרמב"ן והרשב"א שאף במקרים שבת לוי נשאת לאדם שאינו זכאי לקבל מעשר ראשון, היא ממשיכה להיות זכאית לקבלו, מחמת היותה בת לוי. הסברא שעומדת ביסוד הבנה זו היא, שבת לוי נשארת במעמדה לענין זה, גם לאחר נישואיה כל עוד שהיא נשאת לאדם הכשר לה. רק נישואין של בת לוי לאדם שהיא פסולה להנשא לו, פוסלים אותה מאכילת מעשר-ראשוןכמבואר במס' יבמות (פ"י מ"א).

כביסוס לכך הם מביאים את דין הגמ' (חולין קלב ע"א) שבת כהן שנשאת לישראל זכאית לקבל זרוע לחיים וקיבה שהם מתנות כהונה, שמותרות באכילה לזרים, ואף בעלה הישראלי זכאי לקבל את אותם מתנות כהונה עבור אשתו כאותו מעשה של רב כהנא שהיה מקבל זרוע לחיים וקיבה עבור אשתו.

 

הסבר ב' במסקנת הגמרא

בסיום הסברו הנ"ל מוסיף הרמב"ן וכותב: "פירוש נכון הוא לפי זו הגירסא, אלא שיכולנו לפרש דכולה מתניתין מוקי בחלוקה ודלא כר"מ". כוונתו, שניתן לפרש את הסוגיה באופן אחר כפי שכותב הוא עצמו, (שם ד"ה אבל):

"אבל כתוב בנוסחאות מר ברי' דרבינא אמר לומר שאין חולקין לה תרומה ומעשר בבית הגרנות הניחא וכו' גרושה בת כהן מי לא אכלה בתרומה ועוד גרושה בת לוי מי לא אכלה במעשר אלא גזירה משום גרושה בת ישראל."

לפי הסבר זה, המשנה היא עפ"י ההלכה, שגם זרים מותרים באכילת מעשר-ראשון, וכל הדיון במשנה הוא אימתי היא זכאית לקבל מעשר ראשון ואימתי אינה זכאית. הגזירה שלא לתת מעשר ראשון בגורן לבת לוי הנשואה לכהן ולא לבת כהן המאורסת ללוי, נובעת מהחשש שיתנו מעשר ראשון לגרושה בת ישראל שהייתה נשואה ללוי, או לבת לוי שעתה שנתארסה לישראל אף שאינן זכאיות לקבל מעשר ראשון. הסבר זה הובא בלשון קצת שונה גם בחידושי הרשב"א (יבמות פו ע"א ד"ה ה"ג רש"י), ובקיצור לשון בחידושי הריטב"א (הוצאת מוסד הרב קוק יבמות פו ע"א ד"ה ויש)[4].

לפי הסבר זה שהביאו הראשונים בת לוי הנשואה לישראל אינה זכאית לקבל מעשר-ראשון.  

בדברי הראשונים אין הכרעה מוכחת כאחד מהפירושים, אך דברי הירושלמי (יבמות פ"ט ה"ה) באותה סוגיה נוטים כפירוש השני. זאת משום שהירושלמי הקשה מדוע נאמר במשנה (פ"ט מ"ה): "בת לוי מאורסת לכהן וכו' לא תאכל בתרומה", הרי "מה נפשך: כהנת היא תאכל, לוייה היא תאכל"?! ומשיב הירושלמי: "רבי הילא בשם רבי יוחנן כמאן דאמר אין נותנין מעשר לכהונה".

כלומר, המשנה אינה אליבא דהלכתא, וכפי שביארו הפני משה (שם ד"ה ומשני) וקרבן העדה (ד"ה כמ"ד אין נותנין), שהיא נוקטת כדעת הסוברים שהכהנים אינם זכאים לקבל מעשר ראשון. לפיכך אומרת המשנה שבת לוי המאורסת לכהן אינה מקבלת מעשר ראשון, כיוון שמשעת האירוסין היא נחשבת לכהנת באופן חלקי, שאינה זכאית לקבל מעשר ראשון.

דברים אלו מתאימים בפשטותם כפי הפירוש השני שהובא בראשונים, ולפיו בת לוי אחר אירוסיה עם כהן או ישראל אינה זכאית לקבל מעשר אף אם היא מותרת באכילתו.

נמצינו למדים ששאלה זו לא הוכרעה בראשונים במפורש, אך האחרונים נחלקו בשאלה זו.

 

הסוברים שבת לוי הנשואה לישראל זכאית לקבל מעשר ראשון

המנחת חינוך (הוצאת מכון ירושלים מצוה שצה אות טו, ד"ה והנה מצות נתינה ללוי) הסתפק בשאלה זו, וז"ל:

"והנה מצות נתינה ללוי מבואר ברמב"ם כאן פ"א ה"א , ונראה מדבריו בין לזכרים ובין לנקבות יוצאים ידי נתינה, ואפשר אפילו להנשואה לישראל יכול ליתן כמו מתנות ואפשר דאף לבעלה אם נותן יצא ידי נתינה, כמו הרבה מתנות שאין בהם קדושה כגון זרוע וכו' (יו"ד סי' סא סעי' ח)."

המנחת חינוך הסתפק, האם יוצאים ידי נתינת מעשר ראשון ללוייה הנשואה לישראל, ואולי אף בנתינה לבעלה הישראל. בדבריו הוא מתבסס על נתינת זרוע לחיים וקיבה, שם מועיל הדבר לדעות מסויימות. כמו כן הוא מחדש שאף לדעת הסוברים שאין הדבר מועיל בזרוע לחיים וקיבה, משום שנשים התמעטו ממתנות כהונה, יתכן שהן זכאיות לקבל מעשר ראשון, לאור דברי הספרי שהבאנו לעיל. אלא שהמנחת חינוך לא הכריע את ספקותיו.

בקובץ תורה מציון (שנה א', חוברת ד', סי' כ ס"ק ד ד"ה בענין הנתינה) מובאת תשובתו (משנת תרמ"ח) של הרב חיים פאלק זצ"ל שהיה רב המושבה זכרון יעקב, ושם הוא כותב שניתן לתת מעשר ראשון גם לבת לוי הנשואה לישראל. לדעתו "אפילו למאן דמחמיר בפדיון הבן (שלא לתת לנשים) הוא משום דכתיב ונתן לאהרן ולבניו, דוקא". את דבריו הוא מסיים: "וכן נוהגין בפתח-תקוה עפ"י הר"ש סאלנט שבעל נותן לאשתו הלויה והכהנת את המעשר".

כך נקט גם רבי יהושע מקוטנא בשו"ת ישועות מלכו (יו"ד סי' סה), במכתב להגר"ש סלנט, ובתחילת דבריו הוא כותב:

"בהיותי על אדמת הקדש שמעתי שהרב הגאון מורנו הרב שמואל שיחי' הורה שמותר לתת המעשר לנקבה לוי'ה אע"פ שנשאת לישראל, אבל אין ליתן לכהנת, ובהיותי שמה גמגמתי על דבר זה, אמנם בבואי לביתי שמתי עיני לזה."

כפי שהגר"י מקוטנא עצמו כותב, הוא הודה לדברי הגר"ש סלנט "לאחר עיון בדברי הרמב"ם (הל' מעשר פ"א ה"א-ה"ב)", שהאפשרות לתת מעשר ראשון לבת לוי, כוללת בתוכה גם נתינה לבת לוי הנשואה לישראל[5]. בהסתמך על תשובה זו נקטו להלכה בכרם ציון (אוצר התרומות ח"ב פרק ט"ל סעי' א), ובספר המעשר והתרומה (פרק א הע' מה) שמותר לתת מעשר ללוייה אע"פ שנשאת לישראל.

כך דייקו גם החוסן ישועות (יבמות פו ע"א) בדעת הרמב"ם (הל' מעשר פ"א ה"ב)[6], וכן כתב הדרך אמונה (הל' מעשר פ"א ה"א ס"ק ח).

אלא שהדרך אמונה (ציון ההלכה שם ס"ק ז) הוסיף שהסבר זה ברמב"ם תואם גם לשיטת הרמב"ן הרשב"א והריטב"א (יבמות פ"ו א') בפירושם הראשון, ומדבריו נראה שהרמב"ן הרשב"א והריטב"א נקטו כפירוש הראשון שהביאו. לפיכך כתב שהמנחת חינוך הסתפק בדבר רק משום שלא ראה את דברי הראשונים הנ"ל.

אמנם לענ"ד יתכן לומר שהמנחת חינוך נסתפק בדבר, משום שלא ברור לו, האם הראשונים הנ"ל נוקטים כפירוש הראשון שהביאו וכפי שלמד הדרך אמונה בדבריהם, או שהם נוקטים כפירוש השני שהביאו, שממנו משמע להיפך, שבת לוי הנשואה לישראל מפסידה את זכאותה לקבל מעשר ראשון.

כך גם סבר בעל התורת חסד (הוב"ד בספר תורת רבינו שמואל סלנט זצ"ל עמ' רמו-רמז) שכתב בתשובה להגר"ש סלנט, שמעצם העובדה שהגמ' (יבמות פו ע"א) נדחקה להעמיד את המשנה שלא עפ"י ההלכה, מוכח "שאין שום סברא שלא ליתן מעשר לבת לוי הנשואה לישראל". אלא שסיים "ואין אני מכריע בהלכה נגד גדולי ישראל המוסמכים מרבים".

 

הסוברים שבת לוי הנשואה לישראל אינה זכאית לקבל מעשר ראשון

ערוה"ש (זרעים סי' צב סעי' ב) חולק באופן עקרוני על ההבנה הבסיסית שניתן לקיים מצוות נתינת מעשר ראשון בנתינה לבת לוי רווקה, וכפי שהזכרנו לעיל, וממילא פשוט לדעתו שבודאי לא ניתן לקיים מצוה זו בנתינה לבת לוי הנשואה לישראל. וכך כותב בערוה"ש:

"בספרי תניא: "חלף עבודתם - אם עבד יטול ואם לא עבד לא יטול". ואם כן איזו שייכות יש לנקבות בזה? ואין לומר דאם מחמת עבודתם לא יטלו לאחר החורבן, באמת על זה שנינו יכול לפי שבטלה עבודה תיבטל המעשר ת"ל לנחלה: מה נחלה אינה פוסקת אף מעשר אינו פוסק: והרי הן אוכלין שכר מה שעשו במדבר ע"ש. וכל זה שייך לזכרים ולא לנקבות לפי זה פשיטא שבת לוי שבעלה מישראל שנידונה כישראלית גמורה שאין בנתינה לה מצוות נתינה."

את שיטתו הוא מוכיח (שם סעי' ג) מדברי התוס' (יבמות פו ע"א ד"ה מאי) המדייקים שמדברי רב ששת מוכח, שבת לוי הנשואה לישראל אין לה בעלות על המעשר כמו לבת כהן הנשואה לישראל.

את החילוק מדוע בשאר המתנות לא זיכו את הבנות הרווקות, ובזרוע לחיים וקיבה כן זיכו אותן, מבאר ערוה"ש בדיני מתנו"כ (יו"ד סי' סא סעי' לב-לג), שבזרוע לחיים וקיבה לא נאמר "בני אהרן" אלא כתיב "ונתן לכהן" בסתמא ולפיכך לא נתמעטו בנות אהרן ממתנות אלו, אבל שאר מתנות כהונה ולוייה אף אותן המותרות לזרים אינן ניתנות לבנות, כלשון ערוה"ש (שם סעי' לג):

"ויראה לי דדין זה אינו אלא במתנות דזרוע לחיים וקיבה, אבל בשארי מתנות כהונה ולוייה כתרומות ומעשרות ופדיון הבן וחרמי כהנים אין יוצאים ידי נתינה כשנתנו לכהנות ולויות אע"פ שמעשר ופדיון הבן וחרמים מותרים לזרים, מפני שמתנות אלו אמורים בפרשת קרח וכתיב שם במעשר "לבני לוי", ובודאי למעוטי "בנות לוי" הוא דאתי וכן בכל מתנות כהונה... ולכן לא מצינו בכל הש"ס שיועיל נתינה לכהנת בשארי מתנות כהונה וכן לוייה במעשרות."

על דברים אלו כתב הרב רפאל אהרן יפה'ן בהערותיו לריטב"א (יבמות פו ע"א הוצאת מוסד הרב קוק  הע' 248-249) שערוה"ש לא ראה את דברי הרמב"ן, שאם היה רואה דבריהם לא היה כותב כפי שכתב[7]. ולענ"ד, גם את דברי ערוה"ש ניתן לבאר אף אם ראה את דברי הראשונים הנ"ל, כיוון שהוא הבין שהראשונים נקטו כפירוש השני, שלפיו בת לוי הנשואה לישראל אינה זכאית לקבל מעשר ראשון.

בשו"ת אגרות משה (יו"ד א סי' קצג) אף שסובר כשאר המפרשים, שבת לוי רווקה זכאית לקבל מעשר ראשון[8], מודה הוא לערוה"ש שבת לוי שנישאת לישראל אינה זכאית לקבל מעשר ראשון, וז"ל:

"אף שמעשר ראשון חולין הוא לא מצינו דיכולין ליתן ללויה הנשואה לישראל דרק במתנות נאמר זה בגמ' דחולין דף קל"ב שאיפסק כעולא."

את שיטתו הוא מוכיח מדברי הגמ' (יבמות פו ע"א) "שאין חולקין ללויה מעשר בבית הגרנות בלא בעלה גזרה משום גרושה בת ישראל". מדייק האגרות משה שאם בת לוי היתה זוכה במעשר ראשון לאחר נישואיה לישראל, וממילא גם בעלה הישראל היה זוכה במעשרותיה, היה צריך לגזור שגם הבעל לא יקבל מעשר ראשון בגורן, שמא הוא כבר גירש אותה ונפקעה ממנו הזכות לקבל מעשר-ראשון. מתוך שלא גזרו כן, מוכיח האגרות משה, שבת לוי משעה שנשאת לישראל, שוב אין היא זכאית בקבלת המעשר ראשון, כפי שבת כהן לאחר נישואיה לישראל אינה זכאית בתרומה. את תשובתו הוא מסיים, בקביעה הברורה: "אבל הדין אמת שאין נותנין ללויה נשואה לישראל".

באשר לקושי במה שונה מעשר ראשון שאין היא יכולה לקבלו אחר נישואיה, מזרוע לחיים וקיבה שיכולה בת כהן לקבלם אחר נישואיה, מבאר האגרות משה במקום אחר (יו"ד א סי' רטז), במסקנת דבריו  - בדומה לערוה"ש  - שקיימת דרשה מיוחדת שניתן לתת זרוע לחיים וקיבה לכהנת הנשואה לזר, ולא ניתן ללמוד מכאן לשאר מתנות[9].

כדעתם סבר גם הרב רוזינטאל בקובץ תורה מציון (שנה א' חוברת ד' סי' כ ס"ק ד ד"ה בענין הנתינה)[10], וכך גם מסקנת האדר"ת (קובץ הר המור קובץ ו עמ' 23-24)[11], משום ש"עכשיו הוגד לי בשם הגאון הישיש הרב שמואל סלנט נ"י, שאומר דאסור, ומשום דמעשר לויים כתיב "חלף עבודתכם" אם כן אי אפשר לתת ללוייה כלל שהיא אינה עובדת במקדש". כלומר, הוא שמע מהגר"ש סלנט שיש לאסור נתינה לבת לוי נשואה, משום שמעשר ראשון ניתן ללויים תמורת עבודתם בביהמ"ק, ונשים אינן עובדות בביהמ"ק. כך גם שמע בעל התורת חסד מלובלין מהגר"ש סלנט עצמו[12], וניתן לדייק זאת מלשון קושייתו על דבריו: "גם מה שאמר לי כבוד מעלת תורתו, דאשה אינה ראויה לעבודה, והתורה אמרה חלף עבודתכם, אם כן אפילו אינה נשואה לישראל". מלשון הקושיה ברור שהוא שמע מהגרש"ס עצמו, שיש לאסור נתינת מעשר ראשון לבת לוי הנשואה לישראל, וכפי עדות האדר"ת.

דבר זה מעורר קושי גדול, כיוון שקיימות שתי שמועות מה היתה דעתו של הגר"ש סלנט זצ"ל: מדברי השו"ת ישועות מלכו, והרב חיים פאלק זצ"ל בקובץ תורה מציון משמע שדעת הגר"ש סלנט היתה שניתן לתת מעשר ראשון לבת לוי הנשואה לישראל, כשעל פי זה נקטו כן להלכה בכרם ציון (אוצר התרומות ח"ב פרק ט"ל סעי' א) ובספר המעשר והתרומה (פרק א הע' מה). לעומת זאת מדברי האדר"ת והתורת חסד עולה, שגם הגר"ש סלנט בין הסוברים שבת לוי הנשואה לישראל אינה יכולה לקבל מעשר ראשון.

על סתירה זו העירו גם המהדירים בספר תורת רבינו שמואל סלנט זצ"ל (ח"א עמ' רטו סוף אות ג) ונשארו בצ"ע.

נראה לבאר, שהגר"ש סלנט הסתפק בדבר ולפיכך לא התיר זאת בצורה פשוטה, כי אם במקרים שאין אפשרות לתת את המעשר ראשון ללוי או לכהן. הבנה זו מפורשת בלשונו של הגרי"מ טיקוצ'ינסקי בספר ארץ ישראל (עמ' קכז סעי' ה) שאף הוא מציין שהגר"ש סלנט היקל בדבר, אך נקט זאת כעדיפות אחרונה, וז"ל:

"והמעשר נותן ללוי. אם אין שם לוי נותן לכהן, ואם אין גם כהן יש לתת אפילו לבת לוי ואפילו אם נשואה לישראל (וכן פסק חמי וזקני מו"ר הגרש"ס זצ"ל וכמו שכתב הרמב"ם בכורים פ"א הי"א בנוגע לתרומה, כן הוא הדין למעשר)."

עפ"י זה מובן גם המנהג שנהגו בשמו, שבעל שאשתו לוייה יתן לה את המעשר, כיוון שלפי אותם דעות שאפשר לתת מעשר ראשון לבת לוי הנשואה לישראל, אדם שנשוי לבת לוי יכול להסתמך על כך לכתחילה מבלי להוציא את המעשר מרשותו, עפ"י הכלל ש"המוציא מחבירו עליו הראיה"[13].

 

ד. מסקנה

 

א. לדעת רוב המפרשים בנתינת מעשר ראשון לבת לוי שאינה נשואה, מקיימים מצוות נתינה. אולם יש דעה הסוברת שאין מקיימים מצוות נתינת המעשר כשנותנים לבת לוי רווקה.

ב. לדעת כל הפוסקים ניתן לקיים מצוות נתינה לבת ישראל הנשואה ללוי.

ג. האפשרות לתת מעשר ראשון לבת לוי הנשואה לישראל, נתונה במחלוקת, לדעת חלק מהפוסקים אין מקיימים בכך מצוות נתינת מעשר ראשון, ולדעת פוסקים אחרים, ניתן לקיים מצוות נתינת מעשר ראשון לבת לוי אף לאחר נישואיה לישראל. כך יש לנהוג למעשה רק כשאין בנמצא לוי או כהן לתת להם את המעשר.

ד. בת לוי הנשואה לישראל שהפרישה תרומות ומעשרות, יכולה להשאיר את המעשר הראשון שברשותה.

 



[1] כפי שיתבאר בהמשך

[2] ההבנה המקובלת ברמב"ם שבת לוי רווקה זכאית לקבל מעשר ראשון, עי' מנחת חינוך (הוצאת מכון ירושלים מצוה שצה אות טו ד"ה והנה מצות נתינה ללוי), שו"ת ישועות מלכו (יו"ד סי' סה), קובץ תורה מציון (שנה א' חוברת ד' סי' כ ס"ק ד ד"ה בענין הנתינה), שו"ת אגרות משה (יו"ד א סי' קצג, וסי' רטז), דרך אמונה (הל' מעשר פ"א ה"א ס"ק ח). זאת בשונה מערוה"ש (זרעים סי' צב סעי' ב) החולק על הבנה זו בספרי כפי שיתבאר בהמשך.

 

[3] יש לציין שהרמב"ם בפירוש המשנה (יבמות פ"ט מ"ה) נוקט בפירושו כהסבר זה, שהמשנה היא כדעת ר"מ ואינה להלכה, אך אין ראיה שהוא סובר שיש להסיק מכך שבת לוי זכאית לקבל מעשר ראשון לאחר שנישאת לישראל, כפי שדייקו הרמב"ן ודעימיה מכח קושייתם על הגמ' לפי הסבר זה.

[4] הריטב"א (שם) הוסיף שגירסה זו "עולה היא לפרש"י ז"ל וכמו שכתבנו בחידושים הארוכים". קיימת אפשרות לומר כפי שפירש המהדיר לריטב"א (יבמות פו ע"א הוצאת מוסד הרב קוק  הע' 248-249), שרש"י והגאונים נתכוונו להסבר אחד, שהחשש של הגמ' הוא שלא יתנו מעשר ראשון למי שאינו זכאי.

[5] אולם מתוך דבריו נראה שהוא מסכים שאין כן דעת הירושלמי, שהבאנו לעיל (יבמות פ"ט ה"ה), שמלשונו משמע שאין מקיימים מצוות נתינת מעשר ראשון, לבת לוי הנשואה לישראל.

יש לציין שבשו"ת משיב דבר (שם) הסתפק, האם דין זה הוא גם בבת כהן הנשואה לישראל. לדעתו תשובה לשאלה זו תלויה במחלוקת האם מקיימים מצוות נתינת מעשר ראשון גם בנתינה לכהנים: ש"לדעת רבי אלעזר בן עזריה הסובר שמקיימים מצוות נתינה לכהן מדין תורה, הוא הדין שניתן לקיים מ"ע גם לכהנת הנשואה לישראל, אולם לסוברים שרק מתקנת עזרא ואילך ניתן לתת מעשר לכהנים, הרי יתכן שהתקנה היא דוקא לזכרים ולא לנקבות...".

[6] כפי שציין המהדיר לריטב"א (יבמות פו ע"א הוצאת מוסד הרב קוק  הע' 248-249).

[7] המהדיר לריטב"א מציין בדבריו לספר חוסן ישועות (יבמות פו ע"א) שאף הוא למד כן גם בדעת הרמב"ם בהל' מעשר (פ"א ה"ב).

[8] לדעתו אכן הזוכים במעשר הם רק הלויים הזכרים עפ"י הדרשה "חלף עבודתכם", אולם בת לוי רווקה יכולה לזכות במקום אביה, ובזה הוא מיישב את שנתקשה בערוה"ש ובתורת חסד, לקמן.

[9] עי' בדבריו שם שהוא תולה זאת במחלוקת התנאים האם ניתן ללמוד מכאן לשאר מקומות. אך כאמור פשיטא לו שלמעשה בת לוי הנשואה לישראל לא זוכה במעשר ראשון.

[10] ועל כך חלק הרב פאלק עצמו כפי שהבאנו בפיסקה הקודמת.

[11] נדפס בספר תורת רבינו שמואל סלנט זצ"ל (ח"א עמ' רמו אות ג).

[12] בספר בספר תורת רבינו שמואל סלנט זצ"ל (ח"א עמ' רטו-רטז אות ד)

[13] הסיבה שהגרש"ס הורה לו לזכות לאשתו את המעשר, ולא אמר לו להשאירו אצלו כמו בזרוע לחיים וקיבה, שאף שם הבעל זוכה מכח אשתו, יתכן שהדבר נובע מכך שעצם ההשוואה לזרוע לחיים וקיבה אינה מוחלטת, ולפיכך פסק לו שלכל הפחות הבעל יזכה את המעשר ראשון לאשתו,