מעשר עני ומעשר שני

מעשר עני ומעשר שני

יש לשאול מדוע התורה קובעת שיש לתת מעשר שני בשנים אבד"ה ומעשר עני בשנים ג"ו?

הרב יואל פרידמן | תשרי-חשוון תשנ"ז גליון 19

 

חודש תשרי הוא מעבר משנת מעשר עני לשנת מעשר שני, שמשמעותו העיקרית ניכרת רק לגבי הירקות אך בפירות האילן  הקיציים ממשיכים להפריש מהם מעשר עני (בירקות - הלקיטה קובעת, בפירות האילן - החנטה קובעת).

פרשת מעשר שני מבוארת בפ' ראה (יד כב-כו):

עשר תעשר את כל תבואת זרעך היוצא השדה שנה שנה. ואכלת לפני ה' אלהיך במקום אשר יבחר...

זמן הפרשת המעשר שני נלמד מפרשת מעשר עני הכתובה בפ' כי תבוא בתחילת פרשת וידוי מעשרות (כו יב):

כי תכלה לעשר את כל מעשר תבואתך בשנה השלישית שנת המעשר ונתת ללוי, לגר, ליתום ולאלמנה ואכלו בשעריך ושבעו.

רש"י מפרש ש"שנת המעשר" היא מעשר ראשון:

...ובא ולמדך כאן בשנה השלישית שאין נוהג מאותן מעשרות (מעשר ראשון ומעשר שני) אלא האחד; ואיזה זה - מעשר ראשון, ותחת מעשר שני יתן מעשר עני שנאמר כאן: ונתת ללוי את אשר לו - הרי מעשר ראשון; לגר ליתום ולאלמנה - זה מעשר עני...

מקור דברי רשי הוא בגמ' (ר"ה יב ע"ב):

כי תכלה לעשר - שנה שאין בה אלא מעשר אחד. יכול אף מעשר ראשון נמי ייבטל? ת"ל ובא הלוי - כל זמן שבא, תן לו, דברי ר' יהודה. ראב"י אומר... הקישה הכתוב לנחלה - מה נחלה אין לה הפסק אף מעשר ראשון אין לו הפסק...

ויש לשאול מדוע התורה ציותה שמעשר עני יינתן במקום מעשר שני? בנוסף, יש לשאול מדוע התורה קובעת שיש לתת מעשר שני בשנים אבד"ה ומעשר עני בשנים ג"ו? וכי לא היה טוב יותר שבמשך כל השנים יתנו הן מעשר שני והן מעשר עני והחובה מבחינה כמותית תהיה יחסית לחשבון השנים - מעשר שני -  שני שליש; מעשר עני - שליש.

לעומת פירוש רש"י מפרש האבן עזרא ש"שנת המעשר" היא שנת מעשר עני וכן תרגם בתרגום ירושלמי: "שנת מעשרתא דמסכניא". בעקבות האבן עזרא מסביר הנצי"ב ששנת המעשר היא שנת מעשר עני מפאת חשיבותו של מעשר זה. לפי זה השאלות ששאלנו לעיל קשות שבעתיים, שכן אם מעשר עני חשוב כל כך, טוב היה אילו היינו מחוייבים במצווה זו במשך כל השנים ולאו דווקא בשנים ג"ו?

נראה שמערכת הפרשת תרומות ומעשרות מחולקת לשתי מערכות: מערכת אחת היא המערכת הלאומית - החובות של כל אחד מעם ישראל לשבט הכהונה ושבט הלויה. המערכת השניה היא מערכת אישית.

חובת הנתינה של התרומה הגדולה ושאר מתנות כהונה נובעים ממעלתם המיוחדת של שבט הכהונה ותפקידם המורם מעם כמאמר הפסוק (במדבר יח, יט­כ):

כל תרומות הקדשים אשר ירימו בני ישראל לה', נתתי לך... בארצם לא תנחל וחלק לא יהיה לך בתוכם; אני חלקך ונחלתך בתוך בני ישראל.

שבט הלויה מקבל את המעשר ראשון כתמורה לעבודתו בבית המקדש (שם כא; ראה מאמר הרב אליהו מאיר ליכטנשטיין בס' תרומת שמעון עמ' 315 הערה 11):

ולבני לוי הנה נתתי כל מעשר... חלף עבודתם אשר הם עובדים את עבודת אוהל מועד.

המערכת השניה בעיקרה באה לדאוג שהדאגה לרמה הרוחנית ומוסרית לא תהיה דאגתם של קבוצה אליטיסטית בלבד (הכהנים והלויים) אלא דאגה של כל אחד מאיתנו. לכן מצווה אותנו התורה שנאכל מעשר מן הפירות בסמוך למקום המקדש ואכילה זו תהיה בקדושה וטהרה, כפי שמובא לעיל מפרשת "עשר תעשר".

מאידך לא יתכן שנדאג למדרגה הרוחנית והמוסרית שלנו ואחרים ירעבו ללחם! לכך באה החובה של נתינת מעשר עני. במילים אחרות, מעשר עני בא במקום מעשר שני. כך נראה מהפסוקים לפי פרשנות הגמ' (ר"ה): "כי תכלה לעשר... שנת המעשר ונתת... ליתום...", כלומר שנתינת מעשר עני באה במקום המעשר שנתת בשתי השנים הקודמות, דהיינו מעשר שני. הדבר בא לידי ביטוי גם בהתייחסות ההלכה, שכן הגרצ"פ פרנק דן בדין מי שהפריש וקרא שם מעשר שני על הפירות בשנת מעשר עני. הוא כותב שקריאתו מועילה לדעת הרמב"ם, כיון שמעשר עני הריהו במקום מעשר שני (הר צבי זרעים א סי' מד אות ב).

נמצאנו למדים דבר נוסף: מבחינת האיזון והבריאות הנפשית של האדם יש לו לאדם לדאוג לעצמו למשפחתו ולחוג הקרוב אליו, ואז מתוף בריאות זו ידאג לעניים שבסביבתו. לכן קובעת התורה שארבע שנים מתוך השש אוכל אדם את הפירות בקדושה וטהרה בירושלים, ורק בשתים מתוכן נותן הוא מעשר עני. יסוד זה מובא בכמה הקשרים, לדוגמא בפיקוח נפש נוקטים להלכה כדעת ר"ע ש"חייך קודמים" (ב"מ סב ע"א), ובהקשר לדיני צדקה קובעת ההלכה (רמ"א יו"ד סי' רמט סעי' א) "ואל יבזבז אדם יותר מחומש שלא יצטרך לבריות".

וכן כתב מרן הרב קוק זצ"ל (עין איה חלק ברכות ב, מע"ש אות טז):

...הנה כשישמרו הדברים כסדרן הם ערוכים להעלות את העולם כולו למעלתו העליונה שהוא חפץ ה' בעולמו. והאיש שממלא חובתו למשפחתו עליו לפנות לחובות עמו, וכשחובותיו לעמו יתנו לו הרווחה להתעסק ג"כ בטובת כל המין האנושי, אז אשרי חלקו...

בברכת תכלה שנה וקללותיה תחל שנה וברכותיה,

המערכת