מילוי מקום המשגיח להפרשת תרו"מ - חלק ב'

מילוי מקום המשגיח להפרשת תרו"מ - חלק ב'

האם המשגיח, או הרב הממונה על הכשרות - יכולים למנות ממלא מקום למשגיח עבור הפרשת תרומות ומעשרות או שגם ממלא המקום צריך מינוי מפורש ומחודש של הבעלים?

הרב עזריאל אריאל | התורה והארץ ג'
  1. "מילי" בתרו"מ לפי הקצות

כאמור, הגדרתו של הקצות בדעת: רש"י, הרמב"ם, התורי"ד והש"ג - היא, שכדי שהשליחות לא תהיה "מילי", צריך לתת חפץ שכוח הפעולה יהיה גנוז בו (ולא באדם). לפי הגדרה זו יש לעיין בדינה של הפרשת תרו"מ: 

מחד גיסא, הפרשת תרו"מ היא חיוב המוטל על החפצא, ואין פעולת המפריש אלא להוציא מן הכוח אל הפועל את מה שגנוז באותם הפירות. לפי מהלך מחשבה זה, הפרשת תרו"מ אינה נחשבת כ"מילי".

מאידך גיסא, האדם הוא העושה בעצמו את פעולת ההפרשה, מבלי שהוא נעזר בחפץ כלשהו בו גנוז כוח ההפרשה. בכך שונה הפרשת תרו"מ מנתינת גט או טבעת קידושין. מה שהשליח מקבל מן המשלח הוא רק פירות החייבים בתרו"מ ולא פירות שבאמצעותם מבצעים את פעולת ההפרשה. לפיכך תיחשב שליחות זו כ"מילי".

ספק זה יכול להאמר בשליח שנתמנה להפריש תרו"מ מפירות הנמצאים עתה ביד המשלח. אך אם המינוי הוא לפירות שעדיין אינם בעולם, כאשר הוא מועיל מטעם זה שביד המשלח לקנות פירות כאלה בשוק - ברור הוא שאותה הפרשה נחשבת ל"מילי", ובזה אין שליח עושה שליח. וכן יש לומר בפירות שעדיין לא נגמר חיובם בתרו"מ, כגון: שעדיין לא נתלשו. פירות שלא נתלשו, מכיון שנדרש מעשה שיגמור את חיובם ויאפשר להפריש מהם תרו"מ - ודאי שהשליחות להפרשתם היא "מילי" לפי הגדרה זו, כמו כתיבת גט. יוצא א"כ, לדעה זו, ששליח שנתמנה להפריש תרו"מ מפירות בשעה שהם מחוברים - לא יכול למנות שליח אחר במקומו.

  1. הגדרת "מילי" לדעת הקדוש מרדו"ש

בכיוון שונה במקצת הולך הקדוש מרדו"ש (מובא בהגמ"ר קידושין פרק ב סי' תקה). לדעתו, קידושין נחשבים כ"מילי". הדברים אמורים במקרה שיש חפץ (כסף או שטר) ביד השליח. טעם הדבר: מפני שאין לשליחות כח בלעדי לפעול, וחלות הקידושין תלויה בהסכמת האשה. לכן, אין שליח עושה שליח בקידושין כלל. וכך נכתב שם בהגמ"ר:

פסק הקדוש מרדו"ש, דהעושה שליח לקדש אשה ומסר לו הטבעת לקדש, אפילו איתניס בדרך - אינו יכול לעשות שליח אחר, משום ד"מילי" נינהו, ו"מילי לא מימסרן לשליח". ואע"ג דגבי גט קי"ל "שליח עושה שליח", ולא הוי "מילי" משום מסירת הגט, הכא נמי הא איכא מסירת הטבעת - לא דמי. דגבי גט, אשה מתגרשת בעל כרחה, ומיד כשיגיע הגט ליד שליח הרי היא כאילו מגורשת. הלכך לא הוי "מילי". שהרי השליח יכול לגרשה בעל כרחה, דיד השליח כיד הבעל. אבל שליח של קידושין, אם לא תאבה האשה אינה מתקדשת. הלכך הו"ל "מילי". ועיין [גיטין] פרק התקבל.

מדברי הקדוש מרדו"ש עולה שכל דבר שאין לשליח בו כוח בלעדי - מוגדר כ"מילי". אך נראה שאין זו כל ההגדרה לדעתו. מסתבר שגם הוא מודה לדברי הגמרא בגיטין (סו ע"ב) ששליחות לכתיבת הגט היא "מילי". הדברים אמורים שם למרות שזוהי שליחות בלעדית ובלתי תלויה. הכרח א"כ לומר שדברי הקדוש מרדו"ש אמורים דוקא במקרה שניתן חפץ ביד השליח. ניתן גם לדייק זאת בדבריו, שכן כתב בטעם הדין ששליח הולכה בגט עושה שליח אחר: "משום מסירת הגט". ומכוח זה השווה לקידושין בנימוק: "הא איכא מסירת טבעת". א"כ י"ל שדעת הקדוש מרדו"ש היא, בעיקרון, כדעת רש"י והריב"ש (לעיל סעי' 1) ש"מילי" הוא כל מקרה שבו אין מסירת חפץ ליד השליח. ועל כך הוסיף עוד תנאי, והוא, שעל השליחות להיות בלעדית ובלתי תלויה.

לפי הגדרתו של הקדוש מרדו"ש, שדין "מילי" תלוי גם בבלעדיות של השליחות, מובן מדוע שליחות לקידושין היא "מילי". זאת מפני שהביצוע אינו תלוי רק בשליח אלא גם בהסכמתה של האשה. ומתוך כך כתב הקצות בדעתו, שגם שליחות לתת מתנה היא "מילי", מפני שהדבר אינו תלוי בלעדית בשליח, והמקבל יכול לסרב לקבל את המתנה.

העמק יהושע והמהרש"ם מביאים ראיה לדברי הקדוש מרדו"ש מן הירושלמי בגיטין (פ"ג ה"ה):

אף בקידושין כן? (גירסת קה"ע: ובקידושין אינו כן). מה בין גיטין מה בין קידושין? - ביד כל אדם מצוי לגרש. לא ביד כל אדם מצוי לקדש.

וכן פירש בקרבן העדה (שם), שלדעת הירושלמי אין שליח עושה שליח בקידושי אשה. ואילו לפי הפנ"מ שם, דברי הירושלמי הם בעיא דלא איפשיטא.

המחבר בשו"ע (אה"ע סי' לו סעי' ה) מביא את דעת הקדוש מרדו"ש, שאין שליח עושה שליח בקידושין:

יש מי שאומר דשליח דקדושין אינו יכול למנות שליח, ד"מילי" נינהו ולא מימסרן לשליח.

ואילו הרמ"א (סי' לה סעי' ו בהג"ה), לעומת זאת, מביא להלכה את דעת הקדוש מרדו"ש ואת דעת תוס' רי"ד והש"ג (לעיל סעי' 4) - ללא הכרעה ביניהן.

מה יהיה הדין בשליחות להפרשת תרו"מ לפי הגדרת הקדוש מרדו"ש? לדעתו, כל שליחות שיש בה נתינת חפץ ויכולת עשייה בלעדית - אינה "מילי". תנאי זה מתקיים בתרומות ומעשרות בכל מקרה שבו הפירות היו בעולם וברשות המשלח בשעת מינוי השליח הראשון. זאת משום שהמפריש יכול לבצע את ההפרשה ללא תלות בגורם נוסף מלבדו. ולכן נראה שלדעה זו שליח עושה שליח בתרו"מ בכל מקרה שבו הבעלים מסכימים לכך.

  1. "מילי" לדעת המרדכי

המרדכי (גיטין פרק ו סי' תכ) חולק על כל הראשונים שהבאנו לעיל, הסוברים שהגדרת "מילי" תלויה בראש ובראשונה בנתינת חפץ. המרדכי מתייחס בדבריו לשליח העושה שליח בקידושין, ואומר שדבר זה לא נחשב ל"מילי". דבריו אמורים הן בשליחות לנתינת קידושין, בכסף או בשטר, והן בשליחות לקבלת קידושין. וכך הוא כותב:

הקשה הר"ב ז"ל פ"ב דקדושין בספר החכמה: והא אמרינן "ושילח, ושילחה - מלמד שהשליח עושה שליח", ואין זה כי אם "מילי". והיכי משוה שליח?

ויש מפרשים, דקבלת גירושין הגט או קדושין הוי מעשה גמור.

וממורי הכהן קבלתי: כל היכא שאין הדבר נגמר עפ"י השליח - חשיב "מילי" ולא מימסר לשליח, אבל קבלת הגט זהו גמר דבר. אבל הכתיבה שאמר לעדים חשיב "מילי", משום דאין הדבר נגמר עד נתינת הגט. ואע"ג דהם שלוחים על הכל, מ"מ שליחות הכתיבה "מילי" נינהו.

לדעה זו, כל מינוי שליחות על גמר המעשה אינו נחשב ל"מילי". אך מינוי שליחות על שלבים שלפני כן, כאשר השליח לא מקבל מיד את כוח הביצוע - אכן מוגדר כ"מילי". לדעתו, שליח עושה שליח אם קיבל לידיו את כוח הביצוע בשלמותו. הדברים אמורים לא רק כשקיבל חפץ לידיו, כגון: גט או שטר קידושין, אלא גם כשנשלח לקדש אשה בכסף או לקבל גט. ולפיכך הוא כותב שאין בעיה של "מילי" בשליחות לקבלת הגט, ומי שנתמנה לשליח קבלה יכול לעשות שליח אחר במקומו. וכן כתבו עוד ראשונים לענין קבלת הגט, שהשליח יכול לעשות שליח אחר במקומו.

דעה זו, המקילה בשליח העושה שליח בקבלת הגט, לא הובאה להלכה ע"י המחבר בשו"ע. שם מובאת להלכה דעת הראשונים האחרים, הסוברים שקבלת הגט היא "מילי", דלא מימסרן לשליח. ואילו מדברי הרמ"א, שמביא את דברי המרדכי, משמע שהוא מפרש אותם עפ"י דעת הש"ג והתורי"ד.

מה יהיה הדין בתרומות ומעשרות לדעה זו? נראה שהדבר תלוי בשאלה, מהו "גמר מעשה" בתרו"מ. האם עצם ההפרשה של כל מתנה היא "גמר המעשה" או רק פעולה אחרונה, המתירה את הפירות באכילה, כולם או חלקם - היא גמר מעשה? לענין זה יתכן שיהיה הבדל בין שני מצבים: הפרשה של תרומה גדולה - מתירה את תרומה עצמה באכילה לכהנים. וכן ההפרשה של תרומת מעשר ומעשר שני ועני - מתירה באכילה הן את המתנה עצמה (עפ"י תנאיה) והן את השיריים. הפרשה כזאת היא בודאי "גמר מעשה". הפרשת מעשר ראשון, לעומת זאת - אינה מתירה דבר באכילה: לא את המעשר עצמו (שהוא טבול לתרומת מעשר) ולא את השיריים (שהם טבולים למעשר שני), ומסתבר א"כ שאין להגדיר אותה כ"גמר מעשה". לכן נראה שאף אם הבעלים מינו שליח להפריש את כל התרומות והמעשרות עד תום - השליח אינו יכול לעשות שליח אחר. שכן המינוי להפרשת המעשר השני ותרומת המעשר בא לפני שאותן ההפרשות ראויות לביצוע. וכן מסתבר שאף תלישת הפירות וגמר חיובם בתרו"מ מעכבים. והראיה, שגם אם השליח קיבל מינוי לכתוב את הגט וגם לתת אותו - אין שליחות זו אלא "מילי" כל זמן שהגט לא נכתב.

  1. סיכום שיטות הראשונים בהגדרת "מילי"

ישנה מחלוקת עקרונית בין הראשונים, אם הגדרת "מילי" תלויה בנתינת חפץ או שהיא הגדרה עצמאית:

לרוב הדעות, דין "מילי" תלוי בנתינת חפץ לידי השליח, אך נחלקו הראשונים בפרטי ההלכה:

לדעת רש"י, הריב"ש והשיטה לא נודע למי (בתירוצו הראשון) כל שליחות שיש בה נתינת חפץ - אינה "מילי".

לדעת התורי"ד והש"ג, שליחות שיש בה נתינת חפץ אינה "מילי", רק אם כוח הפעולה אכן גנוז באותו חפץ. אבל אם כוח הפעולה נמסר לאדם ואינו מותנה בחפץ - שליחות זו היא "מילי". וכן כתב הקצות בדעת רש"י והרמב"ם.

ולדעת הקדוש מרדו"ש, אין דין "מילי" בשליחות שיש בה נתינת חפץ, רק אם כוח הפעולה שנמסר לשליח הוא בלעדי ובלתי תלוי בהסכמה של אדם נוסף.

לדעת כל הראשונים הללו אין שליח קבלה עושה שליח. וכן דעת הרמב"ן (המובאת בר"ן), ר"י אלברצלוני והרמ"ה. אך לא ברור מהי דעתם בהגדרה של "מילי".

לדעת ראשונים אחרים אין קשר בין המושג "מילי" לבין נתינת חפץ. ולדעתם ההגדרה תלויה רק בתוכנה של השליחות. מסיבה זו כתבו: הטור בשם תשובת הגאונים, הרמב"ן, הרשב"א, הריטב"א, המאירי ובעל העיטור - ששליח קבלה, בגיטין או בקידושין - יכול לעשות שליח, אך הם לא ביארו מהי הגדרת "מילי" לדעתם. ולדעת המרדכי, כל שליחות שהיא על גמר מעשה - אינה מוגדרת כ"מילי".

איך נפסק להלכה בשו"ע? בשו"ע אין הגדרה כללית למושג "מילי". דעתו יכולה להתברר רק מתוך מה שפסק בשאלות שונות: בדין קבלת הגט פסק השו"ע בפירוש שאין שליח עושה שליח, ובכך דחה מההלכה את דעת המרדכי ואותם ראשונים הסוברים שהגדרת "מילי" אינה תלויה בנתינת חפץ. בהלכות קידושין מביא השו"ע את דעת הקדוש מרדו"ש בשם "יש מי שאומר" מבלי להביא דעה חולקת. מתוך הדברים לא ברור אם הביא את הדעה הזאת מעיקר הדין או משום שחשש לה לחומרא. הרמ"א מביא ללא הכרעה את דעת הקדוש מרדו"ש ואת דעת התוס' רי"ד והש"ג. וכאשר הוא מביא את דעת המרדכי, הוא מפרש אותה עפ"י הגדרת התוס' רי"ד והש"ג.

מן האמור יוצא באופן ברור שהגדרת "מילי" תלויה להלכה בנתינת חפץ. אך לזה מצטרף תנאי נוסף. בפסק ההלכה יש להסתפק אם תנאי נוסף זה הוא הנחת כוח הפעולה בחפץ או הבלעדיות של השליח.

  1. שיטות הפוסקים בתרומות ומעשרות

מתוך כך ניתן לעמוד על שיטות הפוסקים לענין שליח העושה שליח בתרומות ומעשרות, במקרה שהבעלים אינם מקפידים על כך:

לדעת מהר"ח אור זרוע - אין שליח עושה שליח כלל בתרו"מ, מפני שהפרשת השליח השני אינה מדעת בעל הבית.

לדעת השיטה לא נודע למי שליח עושה שליח בתרו"מ, מפני שלדעתו (בתירוץ הראשון) הגדרת "מילי" תלויה רק בעצם העובדה שיש כאן נתינת חפץ ליד השליח. וכך יוצא מדברי רש"י והריב"ש. הדבר רק מותנה בכך שהפירות נמצאים ברשות המשלח בשעת המינוי.

גם מדברי הקדוש מרדו"ש, הסובר שהשליחות צריכה להיות בלעדית, יוצא ששליח עושה שליח בתרו"מ אם הפירות נמצאים ברשותו של המשלח, שכן אז אין אדם נוסף שחלות ההפרשה תלויה בו.

וכן מסתבר לומר בדעת המרדכי, הסובר שדין "מילי" תלוי בשליחות על "גמר הדבר", ששליח יכול לעשות שליח להפרשת רוב התרומות והמעשרות. אך נראה שיש להחמיר בהפרשת מעשר ראשון, שכן היא אינה מתירה שום דבר באכילה וקשה להגדיר אותה כ"גמר מעשה".

לעומת זאת, מדברי תוס' רי"ד והש"ג, וכן לפי הבנת הקצות בדעת רש"י והרמב"ם, שלדעתם צריך כוח הפעולה להיות גנוז בחפץ - יש להסתפק בנקודה אחרת בדינן של ההפרשות, והיא דוקא במקרה בו הפירות תלושים וחייבים בתרו"מ. הבעיה היא שלא ברור אם ניתן לומר שכוח ההפרשה גנוז באותם פירות או שהוא מסור בידי השליח. אך אם הפירות עדיין לא נתלשו ולא נתחייבו בתרו"מ בשעת המינוי - ברור הוא שהשליחות תוגדר כ"מילי" לדעה זו, ושליח כזה אינו יכול לעשות שליח אחר במקומו.

גם האחרונים נחלקו בשאלה זו, של שליח העושה שליח להפרשת תרו"מ:

לדעת ה"בית מאיר", החלת לחם והבאר יצחק אין שליח עושה שליח בתרו"מ. והגרצ"פ פראנק מסתפק בשאלה זו.

לדעת הישועות מלכו שליח עושה שליח בתרו"מ. וכן כתב הלבוש לענין חלה. והגר"א שפירא הורה לנו ששליח עושה שליח לתרו"מ, מפני שהשליחות היא על חפץ מוגדר, כדעת רש"י והריב"ש.

האחרונים שהזכרנו לא ביארו את דבריהם ולא כתבו באיזה מקרה דברו: אם הדברים אמורים בפירות הנמצאים בעולם, בפירות שנתלשו, או דוקא בפירות שנגמרה מלאכתם. לכן קשה מאד להסיק מסקנות מעשיות מדבריהם.

לענ"ד נראה, שכאשר מדובר בפירות הנמצאים בעולם וברשות המשלח - ניתן בהחלט לסמוך על מה שעולה מדבריהם של רוב הראשונים, ולומר שהשליח עושה שליח להפרשה.

מאידך גיסא, כתבו מהר"י אסאד, הישועות מלכו והאחיעזר, שמכיון שהתורה הגדירה את הפרשת התרומות והמעשרות כ"מעשה" - אין זה בכלל "מילי", ושליח עושה בהם שליח. ומדבריהם משמע שאין הגבלה לדין זה.

 

למעבר לחלק א'

למעבר לחלק ג'