הפרשת תרומות ומעשרות לפני גמר מלאכה - חלק ג'

הפרשת תרומות ומעשרות לפני גמר מלאכה - חלק ג'

למושג "גמר מלאכה", מספר נפקא מינות. אחת ההלכות היא שאסור להפריש תרומות לפני גמר מלאכה: לא מהפרי על עצמו, לא מהפרי על פירות אחרים ולא מפירות אחרים עליו. יש לבדוק אם יש לאיסור זה מקור מדאורייתא או שהוא גזרה מדרבנן. יש לברר מאיזה פירות אסור להפריש לפני גמר מלאכה, ויש לבדוק אם האיסור תקף גם בזמן הזה.

הרב שמעון בירן | התורה והארץ ב'

אם נתפוס את חילוקו של חזקיה בין סוגי הפירות כהמשך הסוגיה בסמיכות לדברי רב מנא, הרי שנמצא פתרון לקשיים שהתקשינו בדברי רב מנא לעיל: איך הוא מיישב בין המשניות. נוכל לומר שרב מנא מישב את הסתירה בין המשניות על ידי זה שהוא מחלק בין סוגי פירות שונים: דווקא במפריש זיתים על שמן וענבים על יין יש הפסד לכהן, מה שאין כן בשאר פירות. משמע מפירושי הרע"ב שהוא בעל תפיסה כזאת: "ואם תרם תרומתו תרומה - ודווקא בשאר פירות. אבל התורם מן הזיתים על השמן או מן הענבים על היין, הא אמרינן לעיל דאין תרומתו תרומה, משום דאית ביה פסידא לכהן כדאמרן".

פסידא לכהן הוא מושג המבוסס על דבריו של רב מנא. החילוק בין סוגי פירות מקורו בחזקיה. ברור א"כ שהרע"ב מיזג את שתי הדיעות.

למעשה גם הר"ש והרא"ש מסבירים כך את דעת רב מנא: דווקא בזיתים וענבים אין תרומתו תרומה בדיעבד, שכן באלה יש הפסד גדול לכהן אם הוא תורם לפי הזיתים והענבים.

סיכום

נסכם עתה את כל הסברות שראינו לחלק בין זיתים וענבים (ואולי גם שבולים) לבין שאר פירות. את החילוק היסודי עשה חזקיה בגמרא, אך לא ביאר מה הסברה, ולמי דבריו מכוונים.

  1. אליבא דרבי חנינא בגמרא: יש יותר טרחה בסחיטת זיתים וענבים מאשר בשאר פירות.
  1. אליבא דרב מנא לפי הר"ש, ורע"ב ורידב"ז: יש יותר סיכוי לטעות ולגזול כהן, וההפסד הוא יותר גדול מבשאר פירות.
  1. מהר"א פולדא: תירוש ויצהר הם מדאורייתא. גם הרב יהוסף אשכנזי מחלק בין זיתים וענבים לבין שאר פירות, אך באופן אחר ודבריו יובאו להלן.
  1. חילוק בין הפסד על דעת כהן להפסד שלא על דעתו על פירושי הראשונים הנ"ל מתעוררת קושיה יסודית.

רבי חנינא ורב מנא באו להסביר את דברי רבי יוחנן שתלה את החומרה המיוחדת של משנה ד' בטעם של "גזל השבט". ראינו שרבי יוחנן עצמו חולק על חזקיה, וסובר שאין הבדל בין זיתים וענבים לשאר פירות. א"כ לא ניתן להסביר את ההבדל בין חומרת משנה ד' (בדיעבד התרומה לא חלה) לקולת משנה י' (בדיעבד התרומה חלה) בהבדל בין סוגי הפירות - לפחות לא בדעת רבי יוחנן! בשל קושיה זאת, מספר רב של פרשנים, ראשונים ואחרונים, מציעים הסבר אחר בדברי רבי יוחנן, שלא יהיה מבוסס על חילוק בין סוגי פירות שונים. כך מסבירים הר"ש, הר"ש סירליאו, הרדב"ז, תוספות רעק"א ועוד.

ההסבר הוא כדלקמן: יש לחלק בין התורם מדעת כהן לתורם שלא מדעתו. במשנה ד' מדובר שתורם שלא ברשות כהן. כאמור לעיל, לכהן נגרם טורח והפסד כשתורמים זיתים במקום שמן וענבים במקום יין. ולאו דווקא זיתים וענבים אלא בכל פרי שמפרישים לפני גמר מלאכה. לכן קנסוהו שהתרומה לא חלה.

לעומת זאת משנה י' מדברת במקרה שתרם מדעת כהן. הכהן הסכים לקבל פירות שלא נגמרה מלאכתם. לפעמים הכהן מעונין דווקא בפרי הלא גמור - דווקא בענבים ולא ביין. במקרה זה אומרת משנה י' שתרומתו תרומה (ואעפ"כ הדבר אסור לכתחילה).

אמנם כזכור, המשנה אומרת שלכתחילה - אסור לעשות כן. לפי ההסבר הזה, כוונת המשנה לומר, שאפילו אם הכהן הסכים לקבל ענבים - אסור לתרום לכתחילה כך אלא יש לתת לו יין דווקא. מדוע? מסביר הרא"ש שהסיבה לכך היא שמא פעם אחרת יעשה שלא מדעת כהן. מוסיף הרב הרצוג שאין צורך לומר סברה כזאת. הרי כל הדיון של הירושלמי הוא רק בשאלה מדוע בית הלל החמירו בדיעבד. התברר שהסיבה היא משום גזל כהן. ממילא ברור, שאם הכהן מסכים - אין גזל. אך משמעות הדבר היא אך ורק לומר שתרומתו חלה בדיעבד. לגבי טעם האיסור להפריש לכתחילה לפני גמר מלאכה - מעולם לא דנו בירושלמי זה, ואיסורו הוא חלק מהאיסור הכללי של הפרשה לפני גמר מלאכה.

הרדב"ז מדגיש, שהסכמת הכהן מועילה רק אם אכן תרם כשעור הראוי, מחושב לפי השמן האמור לצאת מהזיתים. אבל אם נותן לו פחות מהראוי - "נראה דאין תרומתו תרומה! חדא: דמחזי ככהן המסייע בבית הגרנות. ותו: שמא יבא לעשות שלא מדעת כהן".

כלומר: למרות שהכהן מסכים לטרוח, ומסכים גם לקבל פחות ממה שהיה מקבל לו היו מפרישים לו מהמוצר הגמור - אעפ"כ התרומה לא חלה. ונפסקו דבריו בכרם ציון.

הרב הרצוג מעלה את השאלה מה לגבי תרומת מעשר? בשלמא בתרומה גדולה מועילה רשות כהן לתרום פחות מהרגיל, שהרי מדאורייתא חיטה אחת פוטרת את הכרי. אך בתרומת מעשר מחויב להפריש במדויק, וא"כ כאן לא תועיל רשות כהן, שהרי אם באמת יתרום שלא כשעור - אין תרומתו חלה! ולכן מסיק: "ועל כרחך שהר"ש לא אמר שברשות כהן תרומתו תרומה אלא לענין תרומה גדולה".

החולשה שבכל השיטה הזאת המחלקת בין תורם מדעת כהן לתורם שלא מדעת כהן היא שהיא איננה כתובה בדברי רב מנא או רב חנינא בירושלמי! זאת לעומת חילוקו של חזקיה שניתן לראות בו המשך לדברי רב מנא.

נותר לנו לבדוק את דעתו של הרב יהוסף אשכנזי. כזכור, הרב יהוסף חילק בין גורן ויקב לבין שאר פירות. המענין הוא, שלדעתו בשאר פירות מותר לכתחילה להפריש לפני גמר מלאכה! ברור שלדידו אי אפשר להעמיד את משנה י' בשאר פירות, שהרי שאר פירות מותר לכתחילה להפריש לפני גמר מלאכה, ובמשנה כתוב שלכתחילה אסור. לכן התירוצים של הראשונים לעיל בפסקה 2 אינם מספקים. נצטרך לחפש תירוץ אחר ליישב בין המשניות. כנראה שהרב יהוסף יזדקק לחילוק שבין התורם מדעת כהן לתורם שלא מדעת כהן. התורם זיתים על שמן מדעת כהן - אסור לכתחילה ומותר בדיעבד. התורם זיתים על שמן שלא מדעת כהן - אסור אפילו בדיעבד. אך התורם שאר פירות, אפילו שלא מדעת כהן, מותר לכתחילה. בכך שונה דעתו מהראשונים האחרים שחילקו בין התורם מדעת כהן לתורם שלא מדעת כהן בלא שום הגבלה של סוג הפירות. לפי הרב יהוסף החילוק רלוונטי רק לגבי דגן, תירוש ויצהר.

לסיכום ישנם ראשונים המסבירים שהבעיה של גרימת טורח וגזל לכהן קיימת רק כאשר הכהן אינו מרשה. אז התרומה אינה חלה אפילו בדיעבד. זו החומרה של משנה ד'. אך אם הכהן מרשה - התרומה חלה בדיעבד וזהו דין משנה י'. ?אעפ"כ יש להקפיד לתת לו תרומה גדולה ותרומת מעשר בשעור הראוי. יתכן שלפי הרב יהוסף אשכנזי דין זה שייך רק בזיתים וענבים, אך ראשונים אחרים לא חילקו בין סוגי הפירות.

  1. תירוצים אחרים לסתירה בין המשניות מספר תירוצים אחרים הובאו בפרשנים ליישב את הסתירה שבין דברי בית הלל במשנה ד' המחמירים לפסול את התרומה אפילו בדיעבד, לבין משנה י' שם מכשירים את התרומה שנתרמה בדיעבד לפני גמר מלאכה.

הרש"ש מסביר שבמשנתנו יש תרתי לריעותא: גם מפריש משאינו גמור על הגמור, וגם מפריש מן הרע על היפה. כל דין בפני עצמו היה אוסר לכתחילה ומתיר בדיעבד. צירוף של שניהם גורם לכך שפסול אפילו בדיעבד. מתברר שכיוון לדברי המהר"י קורקוס שכתב: "כי אמרינן דתורם מדבר שלא נגמרה על דבר שנגמרה הויא תרומה - היינו כשהכל יפה והכל רע. וכי אמרינן נמי מן הרע על היפה תרומתו תרומה - היינו כשהכל נגמרה מלאכתו או שהכל לא נגמרה מלאכתו דליכא אלא חדא (לריעותא) ... ובדיעבד הויא תרומה".

אמנם מסכים המהר"י קורקוס שהסבר זה לא יוכל לשמש כהסבר בגמרא ירושלמי.

במלאכת שלמה מבאר שהמפריש זיתים על שמן הוי כמפריש ממין על שאינו מינו, מה שאין כן מפריש שמן על זיתים לאכילה (מ"ט) שנחשב מין אחד, כי השמן היה פעם זיתים. זה נחשב רק מן היפה על הרע.

הראב"ד אומר שכל הבעיה מתעוררת כשלומדים את משנתנו לפי הפרשנות של רבי יוסי במחלוקת בית הלל ובית שמאי. אך ישנה פרשנות אחרת, והיא של רבי מאיר. היא מובאת בתלמוד ירושלמי תרומות (פ"א ה"ה): "אין תורמין זיתים על שמן ולא ענבים על יין ואם תרם תרומתו תרומה ואין צריך לתרום שנייה - דברי רבי מאיר".

אומר הראב"ד, שאנן קיי"ל כרבי מאיר, ומשנה י' היא אליבא דרבי מאיר, ולכן בפשטות אומרת שבכל מקרה תרומתו תרומה. יוצא לפי דבריו שאין צורך לחלק בין סוגי הפירות השונים, ואין צורך לחלק בין תרם מדעת כהן לתרם שלא מדעת כהן.

  1. שיטת הרמב"ם התיחסות מיוחדת דורשת שיטת הרמב"ם. מתוך פסקי ההלכה ביד החזקה בהלכות תרומות, נוכל גם להסיק איך הוא למד את המשניות הללו במסכת תרומות.

את משנה י' מביא הרמב"ם בפרק ה' הלכה ד': "אין תורמין מדבר שנגמרה מלאכתו על דבר שלא נגמרה מלאכתו, ולא מדבר שלא נגמרה מלאכתו על דבר שנגמרה מלאכתו, ולא מדבר שלא נגמרה מלאכתו על דבר שלא נגמרה מלאכתו, שנאמר כדגן מן הגורן וכמלאה מן היקב - מן הגמור על הגמור. ואם תרמו תרומתן תרומה".

ברם בהלכה י"ח פסק להלכה את חומרת בית הלל ממשנה ד': "אין תורמין שבולים על החיטים וזיתים על שמן וענבים על יין. ואם תרם אינה תרומה, גזרה שלא יטריח את הכהן לכתוש ולדרוך".

פסקי הרמב"ם סותרים זה את זה, בדיוק כמו שהמשניות סתרו זו את זו. ?על כן הרמב"ם נימק את דבריו בגזירה של טרחת כהן. זהו טעם רבי חנינא להסבר חומרת בית הלל במשנה ד'.

יש לזכור, שדברי רבי חנינא נשארו בגמרא בקושיה: אם פוסלים תרומת ענבים וזיתים בגלל שגורם טורח לכהן, מדוע לא נאסר גם להפריש משבולים? ואם רבי חנינא מוקשה, איך הרמב"ם מביא את טעמו להלכה? הרדב"ז מציין שהרמב"ם הוסיף שבולים מכיון שבספרי הוזכר שאין תורמים שבולים על חטים. מראה הפנים עונה שמכיון שהגמרא בסוף הפרק מביאה מקור מהתורה שאסור לתת לכהן שבולים, (וזהו המקור לכל איסור הפרשת תרומת מעשר ומעשר לפני גמר מלאכה - עיי"ל פרק ב') ברור שאה"נ, המפריש שבולים על חיטים - אפילו בדיעבד גזרו שתרומתו לא תחול. זיתים וענבים לאו דווקא. אך עדיין לא ברור, שכן מקורות אלו אוסרים להפריש לכתחילה לפני גמר מלאכת הדגן, אך מנין שיש להחמיר בדגן גם בדיעבד לפסול את התרומה? וכך כותב ערוך השלחן: "רק בענבים ויין וזיתים ושמן גזרו חכמים דאם תרם מזיתים על שמן וענבים על יין דאין תרומתו תרומה כלל מפני הטורח שיצטרך הכהן לדרוך הענבים והזיתים... וכן נראה להדיא מדברי הרמב"ם בחיבורו פ"ה, אלא שהוסיף על יין ושמן גם חטים, מפני שגם בהם יש טורח לכהן".

הסברה הגיונית, כפי שהגמרא עצמה אמרה שבשבולים יש טירחה להפוך לדגן, אלא שסו"ס קשה שבמשנה ד' שבולים לא הוזכרו! א"כ ממ"נ: או שאומרים שזיתים וענבים דווקא (וכשיטת חזקיה בגמרא), ואז דין שבולים כדין שאר פירות שהוזכרו במשנה י', או שאומרים שזיתים וענבים לאו דווקא (וכשיטת רבי יוחנן) ומשנה ד' כוללת את כל הפירות! מנין לרמב"ם לעשות חלוקה בין זיתים ענבים ושבולים לבין שאר פירות? מעיר החזו"א: "פסק כרבי יוחנן, ומפרש שלרבי יוחנן גם בשבלים על חיטים אין תרומתו תרומה. וצריך לפרש כן בסוגיה, וצריך עיון".

ניתן כמובן להסביר את הרמב"ם ולומר כשיטת הרדב"ז - לחלק בין תורם מדעת כהן לתורם שלא מדעת כהן. אלא שזה לא כתוב ברמב"ם, וזה גם לא מסביר מדוע בתורם שלא מדעת כהן מחמירים דווקא בזיתים, ענבים וחיטים.

המהר"י קורקוס מציע הסבר, שישמש גם כהבנה חדשה בפירוש המשניות בפרק א' בתרומות. רבי יוחנן אכן אינו מחלק בין זיתים וענבים לשאר פירות. ברם כשאנו ממזגים את הסברו של רבי חנינא בדברי רבי יוחנן, ובודקים את דברי רבי יוחנן לאור הסברה של טירחה, הרי שנוכל לומר כך: רבי יוחנן מסכים לחלק בין זיתים וענבים ושאר פירות הדומים להם, שטרחתם "רב ועצום", לבין פירות אחרים שאין טרחתם "רב ועצום". בית הלל מחמירים במשנה ד' רק כשמפריש לפני גמר מלאכה וגורם טורח רב לכהן. במשנה י' מדובר על הפרשה לפני גמר מלאכה שאינה גורמת טורח כל כך גדול לכהן, ולכן התרומה חלה בדיעבד.

כך אומר המהר"י קורקוס בהסבר דברי רבי יוחנן: "וזהו מה שאמרו בירושלמי (רבי יוחנן) שאין לחלק בין יין ושמן לשאר דברים - כלומר: הדומים ליין ושמן שטורחם רב ועצום, ולאפוקי שלא נאמר דדוקא יין ושמן לבד (כדברי חזקיה)... ולכך אמר דלאו דווקא יין ושמן... אבל עדיין יש לחלק בין דבר שטרחו מועט לדבר שטרחו רב".

עכשיו מובן מדוע צירף הרמב"ם את ענין השבולים לזיתים וענבים. הרמב"ם פסק כרבי יוחנן, וכהסבר של רבי חנינא בדבריו. לרבי יוחנן ישנה חלוקה בין סוגי פירות - על פי קריטריונים של טירחה. לפי קריטריונים אלו, הנותן לכהן שבולים במקום חיטים גורם לכהן טורח רב ועצום, ולכן חז"ל גזרו שאפילו בדיעבד אין תרומתו תרומה.

אך רבי יוחנן מסכים לחלק בין זיתים וענבים לבין שאר פירות שאין בהם כל כך טורח (או אפילו בגת עצמה משיהלך בה שתי וערב, ובגורן משיברור וכו' - וע"ע מאמר: גמר מלאכה - ממתי מותר להפריש תרומה). שם אין כ"כ טורח להביאו לגמר מלאכה.

גם הרב ישראלי בעמוד הימיני דן בדברי הרמב"ם ומציע הסבר זהה: "ונראה, שדעת הר"מ לפרש כוונת ר' יוחנן שלא בא לומר שכל המינים בא לרבות, אלא היא זיתים וענבים היא כל המינים שדומים לזיתים וענבים, והיינו כל המינים שטרחתם מרובה, ולא הוזכרו מינים אלה אלא לדוגמא, וזהו שבמשנה לא הזכיר אלא ב' מינים דזיתים וענבים, ואילו בספרי הביא גם שבולים, כי הכל לאו דווקא, והני וכל דדמי להו הוו בכלל".

  1. דין תורם ענבים לפני שנעשו יין במשנה ד' עסקנו במקרה שאדם תורם ענבים על יין. מה הדין במקרה שתורם ענבים על ענבים העומדים להדרך ליין, או במקרה שתורם מענבי יין על עצמם עוד לפני שעשאם ליין? כותב הכפתור ופרח: "התורם ענבים לכתחילה על מנת שידרכם - אותו יין אינו תרום, וצריך לתרום שניה מן היין... ומסתברא, שאפילו לענבים עצמם לא יועיל מה שתרם, כדאמרינן בהאי פירקא: אין תורמים זיתים על שמן ולא ענבים על יין... בית הלל אומר: אין תרומתן תרומה... בשום פנים אלא אם כן יכוין שיהיו אלו הענבים תרומה על הענבים בלבד, לא על הענבים ויין... א"כ כל שכן הוא הנה שיתרום הענבים לכוונה שיהיה היין הנדרך מהם מתוקן - שלא עשה כלום, לא שיועיל ליין שיבא ולא לענבים הנדרכים, שאין כוונתו לתקן הענבים לצורך עצמן".

הדיוק הוא הגיוני, אלא שהוא סותר בכך תוספתא המובאת בירושלמי למשנה ח' (פ"א ה"ה): "זיתים על זיתים והוא עתיד לכתשן, ענבים על ענבים והוא עתיד לדרכן - תרומה ויחזור ויתרום".

בשני המקרים, גם של הכפו"פ וגם של התוספתא, ישנה בעיה של גזל השבט, שהרי סו"ס תורם זיתים במקום שמן, וישנה גם בעיה של גדר מי חטאת כשתורם על זיתים שעתידים להכתש לשמן. אעפ"כ דין התוספתא הוא שתרומה ויחזור ויתרום ולא שהתרומה לא חלה!

בכרם ציון הביא את דברי הכפתור ופרח להלכה.

בחזון איש כתב: "אפשר דכל שמוכר לאחרים מותר לו להפריש גם ענבים העומדים לדריכה, שהרי אסור למכור טבל אף קודם שנגמרה מלאכתה... ואפשר דבדבר שאסור להפריש קודם גמ"מ הוי כדרך לשלח טבלים וא"צ לעשר".

ט. סיכום משניות מסכת תרומות

לכתחילה אין לתרום לפני גמר מלאכה. בדיעבד תרומתו תרומה - משנה י'.

מתי מותר אפילו לכתחילה להפריש לפני גמר מלאכה? כשמפריש שמן על זיתים נכבשים, ויין על ענבים לצמוקים, כי נחשבים לנגמרה מלאכתם לדעות מסוימות (משנה ט'). אם כי יש אומרים שמדובר במשנה זו במקרה שנגמרה מלאכתם ממש.

לפי דעת רבי יוסי בן יוסי בגמרא, והראשונים המסבירים את דעתו בהסבר משנה ט', מותר לכתחילה להפריש לפני גמר מלאכה בכל הפירות חוץ מיין ושמן.

כך גם שיטת רב יהוסף אשכנזי והאור שמח, וכנראה גם הריבמ"ץ, ששאר פירות מותר אפילו לכתחילה לתרום לפני גמר מלאכה (הובא בהסברים למשנה ד' לעומת משנה י').

מתי בדיעבד חלה התרומה אך יחזור ויתרום? במקום שיש גדר מי חטאת: שתורם שמן על זיתים נכתשים וכדו' (משנה ח'). לפי הרדב"ז, אליבא דרב יוסי בן יוסי: דווקא בשמן ויין, בשל כך שחיובם מדאורייתא (ואפילו שאין גדר מי חטאת), אך בשאר פירות אינו חוזר ותורם. וישנם טעמים נוספים להסביר שדין זה מיוחד לשמן ויין.

יש מצב שחז"ל גזרו שאפילו בדיעבד אין תרומתו תרומה. זוהי דעת בית הלל במשנה ד'.

 

למעבר לחלק ב'

למעבר לחלק ד'