דין "מוקף" בזמן הזה - חלק ב'

דין "מוקף" בזמן הזה - חלק ב'

למדנו במשנה שהחתיכה או הפרי שמיועדים לתרומה גדולה, צריכים להיות סמוכים וקרובים לשאר הפירות. ישנם מקורות נוספים לדין מוקף מפסוקים בסיפרי ובירושלמי, והם יובאו להלן במסגרת הדיון אם דין מוקף הוא מדאורייתא או מדרבנן.

הרב יואל פרידמן | התורה והארץ ב'

טעם יש בחיוב מוקף, והוא: שאם יקרא שם מפירות שאינם לידו, אנו חוששים שמא באותה שעה הפירות אינם קיימים, וממילא הפירות שרצה לתקן נשארו בטבלם.

  1. טעם לדין - גזירת חכמים התוס' וכל הראשונים 25 תמהו על רש"י איך הוא מביא טעם בדין מוקף בעוד שזוהי גזרת הכתוב הנלמדת מהפסוק: "והרמותם ממנו", טעמו של רש"י שאם יתרום ש"לא מן המוקף": שמא באותה שעה הפירות אינם בעין מתאים הוא לגזרת חכמים! יתר על כן, רש"י לכאורה סותר את עצמו, שהרי בגמ' בסוטה (ל' סוף ע"א) הוא מביא כמקור לחיוב מוקף את הספרי: "ומקרא נפקא לן והרמותם ממנו - מן המוקף לו, בסיפרי וכו'".

הרמב"ן מעלה שתי אפשרויות בהבנת רש"י. האחת, שהלימוד בסיפרי אינו אלא אסמכתא ודין מוקף, לפי זה, הוא דרבנן. אפשרות שניה היא, שהנאמר בגמ' בגיטין "וכי נחשדו חברים לתרום שלא מן המוקף" זהו בתרומת מעשר ומן הדין פטורה אלא שחכמים חששו שמא אינה בעין, אך תרו"ג באמת ניטלת דוקא מן המוקף מהתורה.

הר"ש על המשנה בבכורים 26 והרשב"א בתשובה 27 מיישבים את רש"י בדרך דומה. יש להבחין בין דין מוקף בתרו"ג לבין דינו בתרומת מעשר. בתרו"ג הנלמדת מהפסוק גם אם הפירות והתרומה לפניו ישנם מצבים שאינו מן המוקף, אך בתרומת מעשר שהיא מדרבנן כאשר שניהם לפניו - מותר. על מצב זה מדברת הגמ' בגיטין, לעומת זאת המשנה בביכורים שפוטרת תרומת מעשר מחובת מוקף, מדברת כאשר "שניהם לפניו", ובכה"ג אין דין מוקף בתרומת מעשר.

המהר"י קורקוס 28 מעדיף את טעמו של הראב"ד על פני טעמו של רש"י. עליו הוא מביא את קושיית התוס' שדין מוקף הוא דאורייתא, ועל כך עונה המהר"י קורקוס: "נראה שדעתם (התוס'), דכיון דמדאורייתא הוא, אין צורך לתת טעם בדבר, וגם רבינו לא חשש לתת טעם.

נמצינו למדים מדברי המהר"י קורקוס שאף שהראב"ד נותן טעם לדין מוקף אין הכרח לומר שחיובו אינו דאורייתא, ואעפ"י כן נראה מתוך דברי הראשונים שהזכרנו לעיל שלא כדעת המהר"י קורקוס, והטעם שרש"י מביא אינו עולה בקנה אחד עם הבנה שדין מוקף הוא דאורייתא, ולכן הם מבארים את דברי רש"י באחד משני האופנים הבאים: א. רש"י סובר שדין מוקף הוא דרבנן והלימוד מהסיפרי אינו אלא אסמכתא.

ב. בתרו"ג דין מוקף הוא דאורייתא ובתרומת מעשר אם שניהם בפניו אין חובת מוקף אף מדרבנן, ואם אינו בפניו אין להפריש מדרבנן.

ו. הכרעת השו"ע: יש מוקף בזמה"ז בשו"ע (סי' של"א סעי' כ"ה) נאמר: "אין תורמין תרומה גדולה אלא מן המוקף וכו'. והוא שיהיה המופרש שמור, אבל אם היה כדי יין או שמן וראה שמשתברין, ואמר: הרי הם תרומה על פירות שבביתי - לא אמר כלום. ונ"ל דבזמה"ז דלאיבוד אזלא מפני הטומאה, תרומתו - תרומה".

הש"ך 29 מתייחס לדברי השו"ע ומביא את הטעם של הראב"ד לדין מוקף: "דכיון שאין צריכין שיעור מן התורה - אין מפרישין אותה במידה אלא באומד לכוון השיעור שנתנו בו חכמים, ואין יכולים לאמד אלא במוקף יחד".

ה"דגול מרבבה" (על הש"ך שם) תמה על דברים אלו של הש"ך: לטעמו של הש"ך, בזמן הזה שלכתחילה אנו מפרישים כלשהו לתרו"ג בטל דין מוקף?! בעקבות דברי ה"דגול מרבבה" יש מקום להעיר שאכן לא מסתבר שהש"ך מביא את הטעם של הראב"ד, כדי ללמדנו שאין דין מוקף בזה"ז. דעת הראב"ד היא דעת יחיד, ולדעתו דין מוקף הוא מדרבנן כפי שהוכחנו לעיל. דעה זו של הראב"ד היא בניגוד לדעת רוב הראשונים (ראה בפרק ב'), בניגוד לדעת הרמב"ם (ראה בפרק ד') וכנראה שאינה מסכמת גם עם דעת רש"י (ראה בפרק ה'). לא מסתבר א"כ שהש"ך התכוון לפסוק למעשה שאין דין מוקף בזה"ז בניגוד לרוב דעות הראשונים, (מה גם שאין הכרח גמור להסיק מטעם הראב"ד שאין דין מוקף בזה"ז).

נלע"ד שגם מרן בעל השו"ע סובר שיש דין מוקף בזה"ז שהרי כתב שם: "אין תורמין תרומה גדולה אלא מן המוקף..." וכי לא על הזמן הזה מדבר השו"ע? יתר על כן, השו"ע כתב שיש להקל בזה"ז לגבי הסיפא של הסעיף, קרי, לגבי דין כדי יין שמשתברות בפניו, והסברה לכך היא שבזה"ז שלאיבוד אזלא מפני הטומאה - לא אכפת לנו שהיין נשפך, והוא יכול להפריש ממנו על פירותיו. אך בדין הרישא, דהיינו בחובת ההפרשה "מן המוקף", לא התכוון מרן להקל בזה"ז.

התוס' 30 שואלים על לשון הברייתא שאם ראה את כדי היין נשברים "לא יאמר: ה"ז תרו"מ וכו'".

מדוע דוקא כאשר כדי היין נשברים - לא יאמר? גם בלא זה לא יאמר, שהרי אין מעשרין שלא מן המוקף! ומתרצים התוס' שהברייתא באה ללמדנו דין דיעבד, דהיינו אף שמדין מוקף תרומתו - תרומה, אם הכדים נשברים והיין נשפך אפילו בדיעבד לא עשה כלום.

הגר"א בביאורו 31 משיג בתחילה על דברי השו"ע מדוע סתם מרן ולא פירש והגביל את הקולא שחידש: "ונ"ל דבזמה"ז דלאיבוד אזלא מפני הטומאה - תרומתו תרומה" בכמה הגבלות: א. בדברים שהולכים לאיבוד אך בשמן שאפשר להדליקו כדין תרומה טמאה אין להקל בזה"ז.

ב. "כשעקל בית הבד כרוך עליה" דהיינו באופן שלא כל היין נשפך בבת אחת שאל"כ כל היין הפקר וא"א להפריש מן ההפקר.

ג. בתרומת מעשר שבה אפשר להפריש ש"לא מן המוקף" אף לכתחילה אך בתרו"ג שדין מוקף הוא דאורייתא אין להקל בזה"ז.

ועל כך מצויין בדברי הגר"א בסוגריים: "וגם המחבר לא רצה לומר אלא דבדיעבד תרומתו תרומה", והסיבה לכך היא שאין מפרישים לכתחילה תרומה גדולה ש"לא מן המוקף" 32, מוכח א"כ שדין מוקף נוהג גם בזה"ז.

יתר על כן, השו"ע והרמ"א מציינים את דין "מוקף" הן לגבי חלה 33

והן לגבי תרו"מ 34, מאידך השו"ע ציין בהקשר לכמה הלכות ש"האידנא" הם אינם חלים (בסעי' י"ט שהאידנא מפרישים כלשהו בתרו"ג ובסעי' י"א לגבי ברירה, )וזה האחרון על אף שהרמב"ם לא הביאו).

מסתבר א"כ לדעת מרן השו"ע ולדעת הרמ"א שיש חובה להפריש תרו"ג "מן המוקף" גם בזה"ז, והם אשר בדרך כלל מביאים להלכה רק את ההלכות השייכות לימינו, אילו היו סוברים שאפשר להקל בזה"ז בודאי היו כותבים זאת בפירוש.

סיכום לע"ד דין מוקף נוהג בזה"ז, וזאת מכמה טעמים: א. דברי הש"ך המסתמכים על דעת הראב"ד, שדין מוקף הוא דרבנן. אמנם טעמו של הראב"ד אינו שייך בזה"ז, אך לרוב הראשונים דין מוקף הוא דאורייתא.

ב. דעת השו"ע היא שיש דין מוקף, ולא הקילו בזה"ז אלא בכדי יין הנשברים. כך פסק הגר"א (ס"ק ע'), וכ"כ החזו"א (דמאי ט' י"ג).

מתוך הבירור שנעשה בסוגיה זו, פנינו למרן הגר"ש ישראלי שליט"א שיחווה את דעתו. לעיל הובאה תשובתו של הרב המיקל בשעת הדחק, בהפרשת "שלא מן המוקף" בזה"ז, ובעקבותיו מכתבו של הרב נריה גוטל.

 

1).רדב"ז על הרמב"ם הל' תרומות פ"ג הי"ז.

2).על הרמב"ם שם.

3).סי' של"א ס"ק ס"ט.

4).שטמ"ק תמורה ה' ע"א.

5).ישנם מקורות נוספים לדין הזה: יש שלמדו זאת מהסוגיה בב"מ (ל"ח ע"א) שמא עשאן בעה"ב תרומה על מקום אחר למרות שהוא שלא מן המוקף השטמ"ק תמורה ה' ע"א(, ויש שהוכיחו זאת מהגמ' בעירובין )ל"ב ע"א(.

6).תרומות פ"ב מ"ג.

7).תרומות פ"ב מ"א.

8).תרומות פ"א מ"א.

9).תוס' גיטין ל' ע"ב ד"ה וכי נחשדו חברים.

10).ר"ש בכורים פ"ב מ"ה ור"ש טבול יום פ"ד מ"ז ד"ה ואם היה בו דעת להתנות.

11).רא"ש בכורים פ"ב מ"ה.

12).רשב"א גיטין ל' ע"ב ד"ה שם ישראל שאמר ללוי.

13).תשובות הרשב"א ח"א סי' קכ"ז וסי' ר"צ.

14).רמב"ן גיטין ל"א ע"ב ד"ה מתניתין המניח.

15).ריטב"א גיטין ל' ע"ב ד"ה וכי נחשדו.

16).עי' מעדני ארץ תרומות פ"ג הי"ז שהפסוק צריך להיות: "מכל מתנותיכם", אך במדרש הגדול במדבר י"ח כ"ח עמ' שי"א שו' 14 מובא שתרומת מעשר נוטל שלא מן המוקף מהפס' מכל מעשרותיכם. 

17).רמב"ם הל' תרומות פ"ג הי"ז, ה"כ.

16).עי' מעדני ארץ תרומות פ"ג הי"ז שהפסוק צריך להיות: "מכל מתנותיכם", אך במדרש הגדול במדבר י"ח כ"ח עמ' שי"א שו' 14 מובא שתרומת מעשר נוטל שלא מן המוקף מהפס' מכל מעשרותיכם. 

17).רמב"ם הל' תרומות פ"ג הי"ז, ה"כ.

18).אף שיש לחקור בצורה יותר יסודית דרכו של הרמב"ם בהבאת פסוקים עי' למשל רמב"ם שמטו"י שמביא פסוק "בחריש ובקציר תשבות" אף שחייב מדאורייתא רק על ארבע מלאכות. גם צ"ע מדוע לא הביא הרמב"ם את המקור של חיוב מוקף בתרו"ג כפי שהוא מובא בירושלמי: "מכל חלבו את מקדשו ממנו" - אם אינו ענין וכו' .

19).תוס' יבמות צ"ג ע"ב ד"ה אלא.

20).שו"ת הרשב"א ח"א סי' קכ"ז.

21).שטמ"ק תמורה ה' ע"א.

22).עי' גם במהר"י קורקוס שתמה בנקודה זו על הראב"ד.

23).אם הלימוד הוא לימוד גמור אפשר לומר: "אם אינו ענין לתרומת מעשר תנהו ענין לתרו"ג" ואז דין מוקף בתרו"ג הוא דאורייתא, אך אם הלימוד הוא רק אסמכתא בתרומת מעשר נמצא שאין כלל מקור לדין מוקף בתרו"ג והדיון בירושלמי על לימוד הפסוקים הוא על אסמכתאות בלבד.

24).תוס' גיטין ל' ע"ב ד"ה לתרום.

25).על הסוגיה בגיטין שם.

26).ר"ש בכורים פ"ב מ"ה.

27).שו"ת הרשב"א ח"א סי' ר"צ.

28).מהר"י קורקוס על הרמב"ם הל' תרומות פ"ג ה"כ.

29).ש"ך סי' של"א ס"ק מ"ט.

30).תוס' ב"ק קט"ו ד"ה הרי.

31).ביאור הגר"א ס"ק ע'.

32).ויעויין במהר"י קורקוס שם בהי"ז שגם הרמב"ם לא נקט בדין כדי יין הנשברים בלשון "לא יאמר" שמשמעותו לכתחילה כי בין כך לכתחילה לא מפרישים ש"לא מן המוקף" מסתבר א"כ, שאחריו גם אזיל השו"ע.

33).יו"ד סי' שכ"ג סעי' א'.

34).יו"ד סי' של"א סעי' כ"ד, כ"ה, ע"א.  

 

למעבר לחלק א'