גמר מלאכה - ממתי מותר להפריש תרומה - לעומת זמן היתר אכילת עראי - חלק ב'

גמר מלאכה - ממתי מותר להפריש תרומה - לעומת זמן היתר אכילת עראי - חלק ב'

במסכת מעשרות דנים בהלכה - עד מתי מותר לאכול מהפירות אכילת עראי, בלא שחייבים להפריש תרומות ומעשרות. מותר לאכול כך עד לשלב הנקרא "גמר מלאכה". לעומת זאת, בתוספתא מדובר על הפרשת תרומות בשלב מוקדם יותר. במאמר זה ננסה ליישב את אי ההתאמה שבין המקורות.

הרב שמעון בירן | התורה והארץ ב'

הרדב"ז 39 מבהיר את הענין עוד יותר.

"ודוחק הוא לחלק בין תרומה למעשר. אלא תורמין ומעשרין לכתחילה אע"פ שלא הסיר הציהוב מעליהן, אע"ג דאוכלין מהם עראי, יכול להרים מהם תרומה ומעשר. ולאו דווקא תורמין, אלא תורמין ומעשרין קאמר, דהא נגמרה מלאכתו למעשר, והרי הוא טבל, ואסור לאכול ממנו אכילת קבע עד שיפריש ממנו תרומה ומעשר".

ביאור דבריו הוא כך. בזמן המוקדם נחשב "נגמרה מלאכתו למעשר". אין כוונתו כמובן לסתור את המשניות במעשרות הרואים בפיקוס הקישואים את גמר המלאכה. אלא כוונתו, שלענינים מסוימים נחשב כבר אז כנגמרה מלאכתו. למשל: אסור לאכול קבע; לענין זה הוא טבל. והחידוש מהתוספתא: מותר כבר לתרום תרומה, למרות שבד"כ אסור להפריש תרומה לפני גמר המלאכה. למרות כל זאת, עדיין ממשיך היתר אכילת עראי, כי לענין אכילת עראי עוד לא נגמרה מלאכתו. החידוש שמוסיף הרדב"ז הוא, שמותר לא רק לתרום בזמן המוקדם יותר, אלא אף לסיים את כל הפרשת המעשרות, על מנת לאכול קבע כחולין מתוקנים, ולשון "תורמין" ברמב"ם ובתוספתא - לאו דווקא. ואכן, יש מקום לומר שיהיה מותר לא רק לתרום בזמן המוקדם יותר, אלא גם לעשר. עובדה שאם בא לאכול אכילת קבע חייב להפריש את כל התרומות והמעשרות 40. ברם, חלות חיוב הפרשת תרומות ומעשרות בכל אכילה אפילו באכילת עראי - חל רק מגמר המלאכה שהוא שלב מאוחר יותר 41.

גם באחרונים מוצאים את החילוק הזה בין היתר הפרשת תרומה, לבין איסור אכילת עראי. כבר אמרנו לעיל, שהירושלמי עמד על הסתירה שבין המשנה במעשרות שקבעה את מירוח התבואה כגמר מלאכה, לבין התוספתא שקבעה את עקירת האלה כזמן תרומה. בירושלמי תירצו שתלוי אם רוצה למרח או לא. האור שמח 42 תמה על הירושלמי: "לימא דלענין לתרום דליחשוב לא נגמר מלאכתו - שפיר הוה כנגמר מלאכתו, ובכל זאת מותר לאכול מהן עראי".

במילים אחרות: מדוע לא הביאו את החילוק של הראשונים הנ"ל? כמובן שניתן להפוך את היוצרות ולהעמיד את הירושלמי כקושיה על אותם הראשונים המחלקים כך, וכפי שהקשינו לעיל על חילוק הריבמ"ץ! לקושיה זו לא נמצא פתרון גם בשיטה זו.

הרש"ז אויערבך 43 מביא אף הוא חלוקה זו: "יותר נראה שעיקר החילוק הוא בין גמר מלאכה לענין היתר הפרשה דחשיב מן הגמור על הגמור משיברור, ובין גמר מלאכה לענין קביעות למעשר דהוי משימרח".

כדברים האלו הודפס בשעורי הגר"נ קרליץ 44: "לענין תרומה לעשר מזה על זה, הוי שעור מוקדם יותר, דסגי בתחילת עשיתו של היין וכדו', ולכן גם סגי בברר מקצת לענין גורן. מה שאין כן בהלכות מעשר לענין היתר לאכול עראי - הוי זמן מאוחר יותר של גמר מלאכה".

לסיכום הגדרת גמר מלאכה משתנית לפי הדינים המדוברים. כשמדובר על דין איסור הפרשה לפני גמר מלאכה - גמר מלאכה הוא בשלב מוקדם יותר. כשמדובר על היתר אכילת עראי - גמר המלאכה מאוחר יותר.

כמובן שמתוך הסתכלות פונקציונלית זאת עולות שאלות בקשר להגדרת גמר מלאכה בהלכות נוספות: במירוח עכו"ם והקדש, בלקוח והפקר ועוד. הרשז"א 45 מעלה את הספקות אך נשאר בצ"ע 46.

ה. קשיים בחילוק זה 1. קשה על שיטה זו מגמרא ירושלמי במסכת תרומות 47. המשנה אמרה שמותר לכתחילה לתרום יין על ענבים העומדים לעשותם צמוקים. ושואלת הגמרא: הרי ענבים העומדים להעשות צמוקים עוד לא נגמרה מלאכתם, שהרי למדנו במסכת מעשרות שגמר מלאכת הצמוקים משיעמידם בערימה! א"כ יוצא שמפריש מדבר שנגמרה מלאכתו (היין) על דבר שלא נגמרה מלאכתו (הענבים). עד כאן קושית הירושלמי. הגמרא עונה מה שעונה. מדוע הגמרא לא אומרת שאין קושיה, שכן לענין הפרשה לפני גמר מלאכה מותר להפריש אפילו בשלב מוקדם, ומה שנאמר במסכת מעשרות זה רק לענין אכילת עראי - וכחילוק הפוסקים לעיל 48? ניתן לדחוק ולומר, שהענבים העומדים להעשות צמוקים (במשנה בתרומות) הם רחוקים כל כך משלב גמר המלאכה (העמדת ערימה), שאפילו להפריש מהם תרומות עדיין אסור. כל מה שהותר בתוספתא היה שכשדורכים את הענבים ליין מותר להפריש מהם תרומה 49.

  1. אם ננתח את ההשלכות של שיטה זו, נמצא שהיא סותרת משנה אחרת במסכת תרומות.

שיטה זו מחלקת בין מועד אפשרות הפרשת התרומה, לבין מועד חלות איסור אכילת עראי וחובת הפרשת תרומה. יוצא, ש"משיהלכו שתי וערב" בדריכת הענבים, או מש"יטענו את הקורה" בבית הבד של הזיתים, או משיברור את החיטה, וגם בקישואים משלב מוקדם - מותר לתרום. אין זה נחשב להפרשה לפני גמר מלאכה. אם נבדוק עד הסוף את המשמעות של קביעה זו, נמצא שלכאורה יש כאן גם חומרה: מרגע שהגיע לשלב המוקדם הזה - כבר נחשב נגמרה מלאכתו לענין דין של הפרשה לפני גמר מלאכה, ואין להפריש ממנו או עליו מפירות שלא הגיעו לשלב זה. הרי לא רק שאסור להפריש לפני גמר מלאכה, אלא שאסור גם להפריש מפירות שלא נגמרה מלאכתם על פירות שנגמרה מלאכתם ולהיפך! מסקנה זו גם מתבקשת מתוך סמיכות ההלכות ברמב"ם: 50: "אין תורמין מדבר שנגמרה מלאכתו על דבר שלא נגמרה מלאכתו... מאימתי תורמין את הגורן? משיברור... מאימתי תורמין את הגת? משיהלכו בה שתי וערב. מאימתי תורמין את הזיתים? משיטענו".

הרמב"ם הסמיך את הדינים של התוספתא להלכה שאין תורמים מדבר שנגמרה מלאכתו על דבר שלא נגמרה מלאכתו.

אלא שקשה: במסכת תרומות 51 נאמר במפורש: "אין תורמין שמן על זיתים הנכתשים ולא יין על ענבים נדרכים. ואם תרם תרומתו תרומה, ויחזור ויתרום".

כלומר, המשנה מתיחסת לזיתים בכתישה ולענבים בדריכה כנמצאים במצב שלפני גמר מלאכה גם לענין איסור לתרום מהם ועליהם

והרמב"ם 52 פסק משנה זו להלכה! א"כ ברור שהמשנה אינה סוברת שמותר להפריש מענבים הנדרכות, ואין הם נחשבים במצב של "גמר מלאכה" אפילו לא לענין ההלכה הספציפית הזאת של איסור הפרשת תרומה לפני גמר מלאכה.

ו. סיכום בתוספתא הוזכרו זמנים מוקדמים יותר לזמן גמר מלאכה מאלו שהוזכרו במשניות במעשרות. גם הרמב"ם סתר את עצמו בנושא זה בכך שפסק גם את המשניות וגם את התוספתות להלכה.

א. הדרך הראשונה להסביר את הענין היא לחלק בין זמן גמר מלאכה המחייב הפרשת תרומה (ואולי גם תרומת מעשר) לבין זמן גמר מלאכה המחייב הפרשת מעשרות. חיוב הפרשת תרומה יהיה לפי זה בשלב מוקדם יותר, ומשמעות הדבר שמרגע זה - אסור באכילת עראי ללא הפרשת התרומה (ריבמ"ץ). כמובן, שמרגע זה גם פג תוקפו של האיסור להפריש תרומה לפני גמר מלאכה. יוצא, שהגדרת גמר מלאכה היא אחידה בכל הלכות תרומה. להלכות מעשר הגדרה אחרת של גמר מלאכה.

ב. דרך נוספת היא להסביר שאין בתוספתא חיוב להפרשת תרומות, אלא רק חיוב להניח בצד את הפירות שמיועדים לתרומה, מחשש טומאה. זמן גמר מלאכה לענין אכילת עראי ולענין חובת קריאת שם ונתינת תרומות ומעשרות הוא בזמן גמר המלאכה הידוע שהוזכר במסכת מעשרות (ר"ש). כמובן, עד אז יהיה אסור להפריש תרומה ומעשר, כי זו הפרשה לפני גמר מלאכה. כלומר, הגדרת גמר מלאכה היא אחידה לגמרי בכל סוגי ההלכות.

ג. הדרך השלישית שהוצעה היתה לחלק בין דינים שונים. לענין היתר לתרום תרומה לפני גמר מלאכה, יש מצבים שהוזכרו בתוספתא שבהם מותר לתרום בשלב מוקדם יותר. זה לא אומר שחייבים לתרום. הוא יכול להמשיך ולאכול עראי. החובה לתרום ולעשר אף כשאוכל אכילת עראי הוא רק בשלב גמר המלאכה כפי שהוזכר במסכת מעשרות (מהר"י קורקוס ועוד). לפי דרך זו הגדרת גמר מלאכה לענין איסור אכילת עראי, והגדרת גמר מלאכה לענין איסור הפרשה לפני גמר מלאכה - אינם זהים.

מובן מאליו, שאם בא לאכול אכילת קבע, חייב להפריש תרומות ומעשרות לכו"ע, מרגע שהפירות הגיעו לשלב בשלות של עונת המעשרות. בהקשר זה אומר הרשז"א במנחת שלמה 53: "נראה, דאף שאין תורמין אלא מן הגמור על הגמור, מ"מ סברא הוא שאם רוצה לאכול אכילת קבע (ואפשר דה"ה אם רצה לאכול רק אכילת עראי) שלא מן הגמור, דשפיר רשאי להפריש תרומה גם קודם מירוח, משום דלא מסתבר כלל לומר שהוא אסור באכילה, ואינו רשאי גם להפריש".

גם לאחר כל זאת, אין לנו צורך ליישם את ההלכות המיוחדות האלו בתחומים מעבר למה שהוזכר: דגן, תירוש, יצהר וקישואים. לדוגמא: האם מותר לתרום תפוזים לפני גמר מלאכה? אם כן ט מאיזה שלב? ואם הדין שייך בכל הפירות, מה נותר מהאיסור המקורי להפריש לפני גמר מלאכה? הלכה למעשה: 1. לא שייך לחייב להפריש תרומה בשלב מוקדם, אפילו לא בדגן תירוש ויצהר, שהרי ראינו שיש כאן מחלוקת בין הראשונים.

  1. לא שייך לחייב להניח בצד את התרומות מראש, שהרי אין היום בעיה של טומאה.
  1. מותר לתרום ולעשר משלב מוקדם יחסי בייצור יין, שמן, דגן וגם קישואים, גם אם אין בכוונתו לאכול אכילת קבע, אלא הוא ממשיך בשיווק. למעשה מפרישים תרו"מ ביקב, ובביח"ר לשמן, ובממגרוות הדגן, כלומר בשלב מאוחר יותר - לאחר גמר מלאכה.

 

 

 

1).ביאור נרחב למשניות אלו במאמר בספר זה: גמר מלאכה - מהו.

2).תרומות פ"ג/י"א.

3).פ"ה ה"ו.

4).פ"ג הי"ד.

5).ע"ז נ"ו ע"א.

6).להסבר נרחב על הדעות השונות בגמר מלאכת היין, עיין מאמר בספר זה: גמר מלאכה - מהו, ערך: יין.

7).תרומות פ"א/ט'.

8).לדעות נוספות בהסבר "עקירת האלה" "מירוח", ובענין גמר מלאכת תבואה בכלל - עיין במאמר: גמר מלאכה - מהו, ערך: תבואה.

9).תרומות פ"ה ה"ה.

10).יש גירסאות נוספות ברמב"ם - עיין כסף משנה, וסיכום בתוספתא כפשוטה תרומות עמוד 328.

11).פ"ג הי"ג.

12).בענין סתירות נוספות ברמב"ם - עיין במאמר הנ"ל שם.

13).פ"ב הע' ד'.

14).פ"ג/י"ב.

15).פ"ה ה"ו.

16).פ"ג הט"ו.

17).להסברים אחרים בענין פיקוס - עייין מאמר גמר מלאכה - מהו, ערך: קישואים ודלועים.

18).מעשרות פ"א/ו'.

19).הלכות מעשר פ"ג ה"ח.

20).מעשרות פ"ה מ"ד.

21).זרעים סי' ס"ז.

22).שם סעיף א'.

23).שם סעיף ה'.

24).בענין קישואים - הוא מתעלם. הוא מדבר רק על שלשה דברים שזמנם מוקדם. גם בהלכות מעשרות סימן צ"ח הוא לא מתעורר לענין.

) יש לציין שבנוסף לערוה"ש יש רמז לחילוק זה בחזון איש (מעשרות ג/כ"ג ד"ה ר"מ). הוא כותב כך: "מהא דאוסר רבי לאוכלן עראי (הנושא המדובר הוא שיבולים שהכניס לביתו לעשותן מלילות) אכתי אין ראיה לזמן לתרום, שהרי פעמים הזמן קודם כמש"כ רבינו ה"ו ביין ושמן ("מאימתי תורמין את הגת? משיהלכו בה שתי וערב") אע"ג דמותרין עראי ביין עד שישלה ושמן עד שירד לעוקה".

) לפני כן החזו"א מתלבט גם לענין תבואה בקשר לסתירה בין התוספתא להלכות אחרות. בין השאר הוא מציע שם ש"משתיעקר האלה" של התוספתא זהו זמן שאז רשאי לתרום. ויפוי הכרי זהו זמן שממנו חייב לתרום. חילוק זה שונה מהחילוק שהבאנו עד כה, ודומה לחילוק שנביא בפרק ד'.

25).מעשרות פרק א' הלכה ד'.

26).קושיה זו מובאת באנצקלופדיה תלמודית ח"ו עמוד קע"ו הע' 39.

27).תמיהה זו תמה ערוה"ש שם סעיף ה'.

) יש לשאול על הירושלמי: מדוע הירושלמי הקשה רק על תבואה ולא על יין ושמן? עונה החזון איש (מעשרות ג'/כ"ג ד"ה ויש): "וי"ל שבתבואה קים ליה דזמן הרמה בעונת המעשרות".

28).תרומות פ"ג סוף ה"ד.

29).הל' מעשר פ"ג ה"ח.

30).מנחת שלמה נ"ו/ו' אד"ה ומסופקני.

31).עיין הע' 26.

32).עיין בהרחבה ביאור הלכה זו במאמר בספר זה: הפרשה לפני גמר מלאכה.

33).פ"ה ה"ד.

34).שם ה"ה-ה"ו.

35).הלכות מעשר פ"ג ה"ח.

36).בהמעשר והתרומה (פ"ו סעיף ב') ציטט את הכסף משנה כך: "דכיון שרצה לתרום חשיב נגמרה מלאכתו". לענ"ד ניסוח כזה מטעה. אין הסיבה להיתר לתרום בגלל שרוצה לתרום. ניסוח כזה מזכיר את הסוגיה בגמרא הדנה במי שבא לתרום לפני גמר מלאכה אם הפירות נקבעו למעשרות. כאן בכס"מ ההיתר לתרום הוא נתון, מכח דין מיוחד בתוספתא, ואע"פ שממשיך לאכול אכילת עראי. כלומר הפירות במפורש לא נקבעו למעשרות.

37).הלכות מעשר פ"ג ה"ח.

38).פ"ה הי"ח סד"ה אין תורמין.

39).הלכות מעשר פ"ג ה"ח.

40).והשווה לדברי הרשז"א בסוף המאמר.

41).אולי גם משמע מהפני משה לירושלמי (תרומות סוף פ"א מ"ט, ד"ה אין תימר שניא) לגבי צימוקים: "משעה שנעשו צימוקין כבר: נגמרה מלאכתן קרויין הן, ומשיעמיד ערימה - הוקבעו לענין שאסור לאכול מהן עראי, עד שיתעשרו. וה"ה בזיתים הנכבשים". יש לשאול: מה פשר "נגמרה מלאכתן" אם עדיין אוכלים עראי עד הערימה? אלא ודאי לענין שמותר כבר לתרום. כך משמע מההקשר שם של דבריו.

42).תרומות פ"ה ה"ד סד"ה אולם.

43).מנחת שלמה נ"ו/ו' אד"ה ומסופקני.

44).עמוד כ"ה.

45).שם.

46). תירוצים נוספים ) מספר אחרונים הזכירו בכתביהם תירוצים אחרים לישוב הסוגיה. השערי צדק (פ"ב הי"א) התיחס לדין ברמב"ם לגבי קישואין. הוא כותב: "ותורמין קישואים ודלועים אע"פ שלא הסיר הציהוב מעליהם, ואינו דומה לתבואה בשבלין, דאינה פסולת כ"כ".

)משמע מדבריו, שהקביעה של המשנה במסכת מעשרות שהפיקוס הוא גמר מלאכה בקישואין - אינה מוחלטת. יש מצב שאפילו אם הוא לא מפקס - זה נחשב גמר מלאכה לכל דבר. הסיבה: סו"ס מה שמוריד בפיקוס אינו כ"כ משמעותי, כי ממילא הוא לא כ"כ פסולת. זאת לעומת תבואה בשבוליה שיש להסיר פסולת רבה עד שתגמר מלאכתה. סברה זו מובאת בשמו גם בהמעשר והתרומה פ"ו הלכה ב'.

) אין כאן פתרון לנושא תבואה שהוא נשאר בו בצ"ע על הרמב"ם, ולענין יין ושמן אין התיחסות לתוספתא בדברי השערי צדק.

) במקורות וציונים לרמב"ם פרנקל להלכות מעשר פ"ג ה"ח בשם החסדי דוד (?) אומר כך: "כיון שיכול להגמר גם בלא פיקוס כדלעיל: 'אם אינו משפשף משיעמיד' וכו'. ולפ"ז ה"ה בירק קודם איגוד. והרמב"ם לא ביאר כן".

) כלומר: יש כאן דין מיוחד באותם מוצרים שיש להם גמר מלאכה חליפי. עצם העובדה שהוא יכול לשווק את הפרי בלי שעשה בהכרח את גמר המלאכה המדובר (פיקוס, אלא הוא רק העמיד בערימה), גורמת לכך שאין גמר המלאכה הזה הכרחי לשם הפרשת תרומה ומעשר, וניתן להפריש גם אם לא ביצע את גמר המלאכה. אינו שונה מי שעוד לא פיקס את הקישואים ממי שאין בכוונתו כלל לפקס את הקישואים! לכן שם תועיל הפרשה לפני גמר מלאכה.

) יש פה חידוש: יש גמר מלאכה שמוזכר במשנה במעשרות (פיקוס קישואים), ואעפ"כ איננו מעכב. אז לשם מה הוזכר? אא"כ נדחוק בדבריו שאף הוא מתכוון לומר שרק לענין היתר הפרשת תרומה מותר להפריש קודם, מכח הסברה שהוא מביא, ולא לענין אכילת עראי. וצ"ע.

) איך שלא יהיה, סברה זו לא תתרץ לנו את הקשיים בתבואה, יין ושמן, שם אין חלופות לגמר מלאכתם.

) וע"ע עשר תעשר (הלכה ק"צ, עמ' תקי"ד): "לענין גורן לא הוה אלא משיפקסו, אבל לענין חיוב מבואר במשנה דתורמין בין גדולים בין קטנים לפי שתחלתן וסופן ולכך מותר לתרום אותם לעולם אעפ"י שלא פיקס". וע"ע המשך דבריו שם. וניסוח דומה במנחת ביכורים לתוספתא מעשר פ"א ה"ה.

47).פרק א' הלכה ה' (למשנה ט').

48).ועוד עיין אינצקלופדיה תלמודית, ערך הפרשת תרו"מ, הע' 779.

49).ועי' מהר"י קורקוס לרמב"ם תרומות פ"ה הי"ח שמשמע קצת כדרך םזו: מותר להפריש לפני גמ"מ אם לא נשארה טירחה רבה עד לגמר המלאכה, ומציין םלענין גורן משיברור. אלא שקשה, שכן סברה של טירחה יתרה שייכת כאן בדיעבד םולא לכתחילה. ועי' מאמר בספר זה: הפרשה לפני גמר מלאכה - פרק ח' סעי' 5.

50).הלכות תרומות פ"ה הלכה ד'-ו'.

51).פרק א' משנה ח'.

52).הלכות תרומות פ"ה הי"ט.

53).מנחת שלמה נ"ו/א' אד"ה ונמצא  

 

 למעבר לחלק א'