גמר מלאכה - מהו - חלק ג'

גמר מלאכה - מהו  - חלק ג'

ההשלכות של "גמר מלאכה" בתחומים רבים בהלכות תרומות ומעשרות, נתקלים במושג "גמר מלאכה" או המושגים המקבילים לו (הלקוחים מעולם התבואה): "מירוח" או "גורן". מהן ההשלכות של מושג זה?

הרב שמעון בירן | התורה והארץ ב'

בענין היחס בין "ימלא את הכלי" לבין "ילקט כל צורכו" - עיין לקמן ערך: כלכלה.

סיכום ישנם ירקות הנלקטים ונאספים חבילות חבילות הנקשרות יחדיו. קשירת החבילה בשדה מהווה גמר מלאכה גם אם אח"כ יתירו אותה, ויקשרו את הירקות באגודות קטנות יותר למכירה בשוק.

ירקות הנלקטים לתוך מיכלים או לתוך ארגזים ("ואם אינו אוגד"), אך מובלים אח"כ למיון ולאריזה (כמו עגבניות) - יש לעיין מתי גמר מלאכתם. האם במילוי הראשוני בשדה, או במילוי הסופי בבית האריזה? בשאלה זו נדון בהרחבה במאמר נפרד: הגדרות כלליות לגמר מלאכה, פרק ז' - דין בית אריזה ומערך מיון. לעת עתה נסתפק בהבאת הוכחה לצד אחד של הדיון מתוך סוגייתנו כאן.

י"ל, שדין בית אריזה דומה לדין ירקות הנאגדים אגד גדול בשדה, שנטבלו, ואע"פ שאח"כ יאגדם אגודות קטנות לשוק. עקרון זה ניישם גם בירקות המתמלאים "מילוי גדול בשדה", ואח"כ ממלא בבית האריזה "מילוי קטן" לשוק.

וכן קצת משמע מלשון התוספתא מעשרות (פ"א/ב): "המלקט בשדה, כיון שליקט כל צורכו - הרי זה חייב". משמע, שהליקוט בשדה כל צורכו הופך גם ירק שאינו נאגד לטבל.

אמנם ניתן לטעון שבית האריזה הוא עדיין בגדר "שדה" ולא "שוק". ממילא האגידה הסופית של השדה נעשית שם. זה יתאים לפירוש הגר"א והריבמ"ץ. בפירושיהם הם דברו על פתיחה וקשירה מחודשת המתבצעת בשוק. משמע, שמכל הפתיחות והקשירות הנעשות "בשדה" רק האחרונה היא גמר מלאכה. בנד"ד הוא מתבצע בבית האריזה. אך אם נדייק בלשון הרש"ס, הרמב"ם, פני משה ומהר"א פולדא נראה, שאין הם מעמידים שאת הקשירה השניה עושים בשוק דווקא. אלא מיד שאגדו אגודה בשדה - הוי גמר מלאכה, אפילו שאח"כ קושרים אחרת, ואפילו בשדה.

לכן נראה מתוך הסוגיה הזאת בירושלמי, שקשירת הירקות בשדה, ואולי אף מילוי במיכלים בשדה, אף שהקשירה או המילוי הוא זמני : הוי גמר מלאכה.

כלכלה כלכלה איננה שם של פרי, אלא שם הכלי שבו אוספים את הפירות.

מבחינה זאת היא יוצאת דופן ברשימת הפירות והירקות המובאים במשניות. עובדה זו גוררת בעקבותיה שיטות שונות בפרשנות המושג. היא גם טומנת בחובה תקוה מסוימת ללמוד מכאן על דינם של כלל הפירות והירקות - גם כאלה שלא הוזכרו מפורשות במשניות אלו.

גמר המלאכה המוזכר בקשר לכלכלה במשנה (מ"ה) הוא: "עד שיחפה; ואם אינו מחפה - עד שימלא את הכלי; ואם אינו ממלא את הכלי - עד שילקט כל צורכו".

כלכלה של מה השאלה הראשונה הנשאלת בפירוש המושג כלכלה היא: כלכלה של מה? כלומר: גמר מלאכת איזה פרי או ירק הוא כשמחפים את הכלכלה? ניתן לחלק את דעות המפרשים לארבע שיטות: 1.מדובר במילוי כלכלה בירקות.

2.מדובר במילוי כלכלה בתאנים.

3.מדובר במילוי כלכלה בכל סוג של פירות.

4.מדובר במילוי הכלכלה בכל סוג של פירות או ירקות. שיטה 1: ירק המפרשים שמדובר בכלכלה שאוספים בה ירקות הם: ר"ש וריבמ"ץ, מהר"י קורקוס, רע"ב וכן ערוה"ש.

איך פרשנים אלו יסבירו את העובדה שהמשפט הקודם במשנה כבר עסק בירק: "ירק משיאגד", ואם כן לפי פירושם נוצרת כפילות במשנה? המלאכת שלמה עונה: יש ירק שאין דרכו לאוגדו אלא להניחו בכלכלה, ולסוג ירק כזה מתיחסים בקטע זה של המשנה.

ועדיין קשה: אם מדובר על ירק, אז כל ההמשך של "ואם אינו מחפה עד שימלא את הכלי... עד שילקט כל צורכו" הוא מיותר, שהרי זה כבר נאמר לעיל לענין ירק! שיטה 2: תאנים המפרשים שמדובר בכלכלה המיועדת לאיסוף תאנים הם: שנות אליהו ומשנה ראשונה.

על פירושם קשה: מדוע תאנים נדונו בנפרד במשנה ח' של פרק א' ("הגרוגרות משידוש" וכו'), הרי לשיטתם כבר הוזכרו במשנה ה'? יש לתרץ שבמשנה ח' מדובר על תאנים יבשות וארוזות כגרוגרות ועגולי דבלה. במשנתנו מדובר בתאנים לחות שנועדו לאכילה מידית.

אכן נמצא ברש"י במסכת ביצה: "תאנים דבר שנגמרה מלאכתן הוא, אא"כ חשב עליהן לקציעות או לגרוגרות". וכן כותב המשנה ראשונה: "ואותן שמכניסים התאנים בכלכלה אין דעתן לגרוגרות, דכל שרוצה ליבשן שוטחן בחמה או במוקצה, ואין מכניסן לכלכלה, אלא א"כ דעתו לאוכלן או למוכרן לאכילה".

שיטה 3: פירות השיטה השלישית בפירוש כלכלה מרחיבה את היריעה לכלול את כל פירות האילן.

הסוברים כך הם הרמב"ם, ר"א מלונדרו"ש (עמ' קמ"ה), שו"ת רב בצלאל אשכנזי וכן אחרונים רבים.

ספר חרדים מונה את הסיבות שהביאו פרשנים אלו לפרש שבכלכלה נמצא את גמר מלאכה של כל הפירות: א. מטרת המשנה היא ללמדנו מהו גמר המלאכה של כל פירות האילן והאדמה, ולא יתכן שמכל פירות האילן מלמדים רק על חרובים! ב. אם (כדעת השיטה השניה לעיל) יוצא שהמשניות מלמדות גם על גמר מלאכת תאנים לחות בנוסף לגמר מלאכת תאנים יבשות, מדוע הוזכרו במשניות רק צמוקים (היבשים) ולא ענבים (הלחים)? ג. מדוע מדברים על יין ושמן, ולא על ענבים וזיתים? "אלא ע"כ בלשון: כלכלה עד שיחפה, ששנה התנא, בו כלל כל הפירות של האילן: זיתים וענבים ותמרים ושאר כל פירות האילן, שכולן דרכן ללקטן בכלכלה. רק בחרובין שאין דרכן בכך, שנה גמר מלאכתן בפני עצמן".

וכן נראה דעת המבי"ט: "אע"ג דקאי אירק, ה"נ בתאנים וענבים גרנן משיקפה (צ"ל יחפה) כיון דלא תנן בהו בהדיא גורן אלא ביין ושמן משום דרובן להכי הויא, וכדכתיב: דגן תירוש ויצהר".

שיטה 4. כל הפירות והירקות השיטה הכוללנית ביותר היא של רב יהוסף אשכנזי. לדעתו, מילוי הכלכלה הוא גמר המלאכה של כל ירק מסוג שנלקט בכלכלה ולא נאגד, והה"נ לכל הנלקט בכלכלה כגון תאנים וענבים וכו'.

מהו "כלכלה - עד שיחפה" לאחר שבררנו על איזה פירות מדובר, נתפנה לדון בפעולת גמר המלאכה עצמו. גמר מלאכה של מה ששמים בכלכלה הוא "עד שיחפה". למה הכוונה? נצטט את לשון הרמב"ם בפיהמש"נ: "משיכסה אותם כדרך אוספי הפירות שמכסין אותם בעלי האילנות וכיו"ב".

בהמשך המשנה נאמר שאם אינו מחפה את הכלכלה הרי שגמר המלאכה הוא במילוי הכלכלה. מכאן נדייק שהחיפוי והכיסוי של הפירות משמש כגמר מלאכה כשאינו רוצה למלאות את הכלכלה (תוי"ט).

עד שימלא את הכלי כאמור, האפשרות הנוספת לגמר מלאכת הכלכלה היא, שאם אינו מחפה - "עד שימלא את הכלי".

בירושלמי מעשרות (פ"א ה"ד; דף ד' ע"ב) מפרש מהו "עד שימלא את הכלי", ומתבאר שם שהכל תלוי בדעתו: "היתה כלכלה אחת ובדעתו למלאות את חציה, כיון שמילא את חציה - נטבלה.

בדעתו למלאות את כולה, לא נטבלה עד שימלא את כולה. היו שתיים, ובדעתו למלאות שתיהן - לא נטבלו עד שימלא את שתיהן".

וכך נפסק להלכה ברמב"ם.

עד שילקט כל צורכו האופציה השלישית שהמשנה מציעה לגמר מלאכת הכלכלה היא, ש"אם אינו ממלא את הכלי - עד שילקט כל צורכו".

מושג זה איננו ברור דיו: מתי זה נחשב שהחקלאי מילא "כל צורכו"? הרע"ב (בענין ירק) וכן ערוה"ש מפרשים: "ואם אינו ממלא את הכלי - כגון שרוצה למלאת שנים או שלשה כלים. אוכל מכל אחד עראי עד שימלא את האחרון".

לפי פירושם, המשנה מחדשת כאן שברגע שרוצה למלאת יותר מכלכלה אחת, גמר המלאכה הוא רק כשימלא את כל כמות הכלים שמתכנן למלא.

מנגד עומד לנו פירוש הר"ש שממנו משמע הפוך. כוונת המשנה כאן היא למצב שבו אין הוא רוצה למלאת אפילו כלכלה אחת שלמה. לפי פירוש זה, המשנה מחדשת שכדי לגמור את המלאכה בכלכלה, אין צורך דווקא למלא כלי שלם.

אך עכשיו שואלים בתוס' אנשי שם: אם כך מפרשים את המשנה, יוצא שהעיקר תלוי בליקט כל צורכו, בין בהרבה כלים בין בכלי אחד. א"כ צ"ע: למה התנא הביא בכלל את האופציה השניה לגמר מלאכה בכלכלה: "עד שימלא את הכלי"? הרי אין לזה שום משמעות מעשית!

בא ערוה"ש ומציע אפשרות שלישית לפרשנות (לפחות כפרשנות ברמב"ם 92). מה שנאמר "ואם אינו ממלא עד שילקט כל צורכו" מדובר במי שאינו רוצה כלל למלא בכלי! במקרה כזה, גמר המלאכה הוא רק כשליקט כל צורכו. לפי זה נבין שהמשנה מציעה שלש אפשרויות לגמר מלאכה: א. חיפוי הפירות בכלי. ב. מילוי הכלי. ג.במקרה שאינו ממלא כלל בכלי, גמר המלאכה הוא כשמילא כל צורכו.

ועדיין יש להקשות, שמבחינה עקרונית, ניתן לסכם בקצרה את הכל ולומר: "עד שילקט כל צורכו", וזה יכלול גם את המקרה שממלא בכלי אחד או יותר וגם את המקרה שלא ימלא כלל בכלים.

 

החזו"א מציע שני תירוצים לקושיתנו: 1. "יש לפרש, שעד שימלא דקתני - אורחא דמלתא נקט, ודיבר הכתוב בהווה. וחוזר ומפרש, דאם אינו ממלא, עד שילקט כל צרכו, שאין קפידא במילוי כלי אלא בכל צרכו". במילים אחרות: הקשינו שיש כפילות במשנה והחזו"א ענה שאין הכי נמי! 2. בתירוץ השני החזו"א מכניס גורם נוסף: כוונת האדם בעת המילוי. כשמלקט סתם - לא נגמר מלאכתו בלא מילוי הכלי, כי מסתמא מלקטם עד מילוי הכלי. גמר המלאכה יהיה לפני מילוי הכלי, רק במקרה שמתכוון בפירוש שלא למלאות את הכלי (וזה כנראה החידוש של המשנה: "אם אינו ממלא - עד שילקט כל צרכו").

סיכום המפרשים נחלקו בשאלה באיזה גידול נאמר שגמר מלאכתו הוא במילוי כלכלה. י"א ירקות, י"א תאנים, י"א כלל הפירות, וי"א שכלל הפירות והירקות.

גמר מלאכת כלכלה: עד שיחפה. אם אינו מבצע פעולה כזאת בכלכלה, גמר המלאכה יהיה כשמסיים למלאות בכלי את הכמות הרצויה לו. לחילופין, כשמעונין למלאות כמה וכמה כלים גמר המלאכה הוא כשגומר למלאות כלים "כפי צורכו". ישנה התלבטות גדולה איך לפרש בדיוק את המשנה, אך להלכה לכו"ע הסיכום הזה מקובל.

הלכה זו מעשית ביותר. האיסוף והליקוט של רוב הפירות והירקות נעשה גם היום בתוך ארגזים מיכלים או סלים, הנשפכים לפעמים למיכלים מרכזיים גדולים יותר. בדרך כלל לא מכסים את הפירות, ועל כן לפי המשנה גמר המלאכה היא כשיגמור ללקט "כל צורכו".

אך עדיין נשארו שאלות פתוחות. מתי נחשב "כל צורכו" - כשגומר למלאות בכלים המספיקים למשאית? כשגומר את יום העבודה? כשגומר את השבוע, או את הקטיף כולו? על שאלה זו ענה לנו הרב שלמה מן ההר שליט"א במכתב, שבמקרה שמוכרים את הסחורה במקום - כל משאית נטבלה מיד כשנתמלאה, אא"כ יש כמה משאיות שאינן נוסעות לבד, ואז נטבלו רק כשכל המשאיות נתמלאו.

קושי נוסף: במקרים בהם ממלאים בשדה לשם הובלה לבית אריזה או למערך מיון. איזה מילוי יחשב גמר מלאכה? האם המילוי הראשוינ בשדה או המילוי בבית האריזה? מלון להבהרת גמר המלאכה במלון, עיין בערכים: אבטיח, מלפפון, קשואין ודלועין.

מלפפון זיהוי פרופ' יהודה פליקס, מזהה את המלפפון המוזכר בתוספתא כמלון. היו אוכלים אותו בקטנותו מבושל, לאחר הסרת כסות שערותיו ע"י שליקת הפרי ביורה רותחת. כך אומרת התוספתא (מעשרות פ"א/ה): "מלפפונות שעתיד לעלותן מן היורה - אינו חייב, עד שיעלן מן היורה". זהו גמר מלאכתן.

בשלב השני של הגידול, מסיר כסות שערותיו או מלבין, ואם בא לאכול את המלון בשלב זה הוא פטור ממעשרות (תוספתא שם ה"ג).

בשלב הסופי: נאכל חי.

לעומת התוספתא. משנתנו אינה מזכירה את גמר מלאכת המלפפון. על כך משער המשנה ראשונה: "הכא לא תני מלפפונות, ואפשר דהם בכלל קישואין".

בענין מלפפונים בלשוננו, (Cucumber באנגלית) : זהו ירק שאינו נאגד, ויש ללמד את דינו בערך: ירק הנאגד ובערך: כלכלה.

ענבים להגדרת גמר המלאכה בענבים ראה ערך: יין. פרד (גרגירים של רימונים)

להגדרת גמר המלאכה בפרד ראה ערך: רימון. צמוקים להגדרת גמר המלאכה בצמוקים ראה ערך: יין.

קטניות במשנה (מ"ו) מובאות שתי אפשרויות לגמר מלאכת הקטניות: "משיכבור.

ואם אינו כובר: עד שימרח".

משיכבור כבירת הקטניות היא גמר מלאכת הקטניות לפי המשנה. מהי כבירת הקטניות? המפרשים מסבירים כדלקמן: אין קוצרים את הקטניות אלא עוקרים אותם, וממילא מתערב בהן הרבה עפר ולכלוך (רע"ב). על כן יש צורך לנקות את הפסולת, ולהוציא את כל התבן והאבנים. דבר זה נעשה בעזרת כברה (רמב"ם פיהמש"נ). גמר מלאכת הקטניות משיכבור בכברה. זה מקביל לזריית המוץ בתבואה (שי"א שהיא גמר מלאכת התבואה.

משימרח האפשרות השניה שמציעה המשנה היא : "משימרח". כותב על כך החזו"א: "לפי זה נראה, דמתני' משימרח - היינו העמדת ערימה עם פסלתו".

קשואין ודלועין זיהוי לפי פרופ' יהודה פליקס קישואין של היום מוצאם מהעולם החדש. יתכן לזהות את הקישוא של המשנה כמלפפון של היום (קישוא גינה), או כסוג של מלון. הפירוש השני נראה לו יותר סביר. הדלועין של המשנה אינם הדלעת של היום (שמוצאה מהעולם החדש), אלא הירק הנקרא קרא. במשנה (מ"ה) נאמר שגמר מלאכת הקישואין והדלועין "משיפקסו; ואם אינו מפקס - משיעמיד ערימה".

פיקוס גמר מלאכת הקישואים הוא ה"פיקוס" שלהם. מהו דבר זה? שתי גישות עיקריות להסבר. גישה אחת מסבירה שהפיקוס הוא תהליך טבעי, והגישה השניה מתארת את הפיקוס כפעולה של האדם.

 

למעבר לחלק ב'

למעבר לחלק ד'