מעשר בפירות החונטים במוצאי שביעית

מעשר בפירות החונטים במוצאי שביעית

בארץ מצויים היום מספר פירות החונטים מראש השנה עד ט"ו בשבט, דבר שלא היה מצוי בתקופות קדומות. לכן עלינו לברר את מעמדם ההלכתי של הפירות הללו: האם הם קדושים בקדושת שביעית? האם חייבים בתרו"מ? איזה מעשר יש להפריש?

הרב יהודה הלוי עמיחי | התורה והארץ ד'

ראשי פרקים:  

הצגת הבעיה

       א. קדושת שביעית בפירות שחנטו עד ט"ו בשבט בשמינית

       ב. דעת הפוטרים מתרו"מ פירות שחנטו במוצאי שביעית

       ג. דעת המחייבים מעשר עני

       ד. דעת המחייבים מעשר שני

       ה. סיכום

       מסקנה

* * *

הצגת הבעיה

בארץ מצויים היום מספר פירות החונטים מראש השנה עד ט"ו בשבט, דבר שלא היה מצוי בתקופות קדומות (עיין רא"ש הלכות ערלה סי' ט). לכן עלינו לברר את מעמדם ההלכתי של הפירות הללו: האם הם קדושים בקדושת שביעית? האם חייבים בתרו"מ? איזה מעשר יש להפריש?

שאלה זו מצויה בייחוד בזנים מסוימים של אבוקדו או פיג'ויה, המגיעים לשליש בישולם (עונת המעשרות) בתקופה שבין ראש השנה וט"ו בשבט. כמו כן, עלי הכותרת של השסק נושרים בתקופה זו, ולדעת בעלי התוספות זהו שלב החנטה.

א. קדושת שביעית בפירות שחנטו עד ט"ו בשבט בשמינית

ראש השנה לשביעית הוא א' תשרי, כלשון הרמב"ם (שמו"י פ"ד ה"ט):

"באחד בתשרי ראש השנה לשמיטין וליובלות: פירות ששית שנכנסו לשביעית, אם היו תבואה או קטניות או פירות האילן, והגיעו לעונת המעשרות קודם ראש השנה - הרי הן מותרין... ואם לא באו לעונה"מ אלא אחר ראש השנה - הרי הן כפירות שביעית".

מספר ראשונים ואחרונים חולקים וסוברים שהזמן הקובע בפירות הוא ט"ו בשבט. כשם שלענין תרומות ומעשרות וערלה אנו קובעים שט"ו בשבט הוא ראש השנה לאילן - כן גם לענין שביעית (עיין בהרחבה "שבת הארץ" פ"ד ה"ט אות ד, הערות 12-20).

כבר הוכרעה ההלכה שא' בתשרי הוא ראש השנה גם לפירות האילן (עי' במקורות ב"שבת הארץ" שם). אולם הגר"ח ברלין זצ"ל (הובא בספר השמיטה עמ' י הערה 3) החמיר לענין פירות החונטים במוצאי שביעית עד ט"ו בשבט, שיש לנהוג בהם קדושת שביעית. וכן מרן הרב קוק זצ"ל הסתפק בשאלה זו, וכתב במשפט כהן (סי' סו) שעשה את שטר מכירת האדמות לשביעית ושמינית, כדי לצאת מהספק של קדושת פירות שביעית בפירות החונטים בין ראש השנה לט"ו בשבט של השמינית.

להלכה, פירות החונטים במוצאי שביעית עד ט"ו בשבט - אין בהם קדושת שביעית. אך יש לדון בחיוב מעשרות שחל עליהם.

ב. דעת הפוטרים מתרו"מ פירות שחנטו במוצאי שביעית

המקדש דוד (סי' ס אות א ד"ה הביאו התו', עמ' רכה) כתב:

"הביאו התוספות (ר"ה יד ע"ב ד"ה ולשביעית) מהירושלמי, באתרוג בר ששית שנכנס לשביעית - הרי הוא לבעלים כאילן בתר חנטה, ופטור ממעשר כירק בתר לקיטה. ואף דאינו הפקר, דהא לשביעית בתר חנטה והרי הוא לבעלים - מ"מ פטורה מן המעשרות, דפירות שביעית פטורין מן המעשר אף דאינן הפקר.  

הנה לפי זה, בכל אילנות שחנטו בשמינית בין ראש השנה לט"ו בשבט - יהיו פטורין מן המעשרות אף דאין עליהן קדושת שביעית. דלשביעית - ר"ה שלהם א' בתשרי, אך למעשרות - ראש השנה שלהם ט"ו בשבט, ומה שחנטו קודם ט"ו בשבט חשיבי למעשרות של שנה שביעית דאין בה מעשרות. וזהו חידוש גדול, שכל הפירות שחנטו בין ר"ה לט"ו בשבט של שמינית אין חייבין במעשרות, אף שאין עליהם קדושת שביעית".

המקדש דוד בנה את יסודו על פי דברי התוס', שהביא מהירושלמי, שהפטור של הירקות הנלקטים בשביעית ממעשר אינו נובע מקדושת שביעית וההפקר, אלא הלכה היא, שכל הנלקט בשנה השביעית אין בו חיוב תרומות ומעשרות. ולפי"ז, הזמן שלפני ט"ו בשבט בשמינית, עדיין שייך לשנה השביעית לענין מעשרות, ולכן מה שחנט אז פטור מתרו"מ למרות שאיננו קדוש בקדושת שביעית.

על מסקנת דברי המקדש דוד יש להעיר, שהרי סברא זו הובאה בירושלמי לדעת רב המנונא. אבל מסקנת הירושלמי היא שפטור הירקות בשביעית ממעשר נובע מקדושת שביעית וחובת ההפקר, וכדעת ר' יוחנן. וממילא חזר הדין שכיון שאין בפרי קדושת שביעית ואינו הפקר - חייב בתרו"מ.

עוד יש להעיר, שהירושלמי למד בדעת רב המנונא שהתורה גזרה שבשנה השביעית לא ינהגו תרומות ומעשרות, כדברי הספרי (פרשת כי תבא):

"יכול אף שנה שביעית חייבת במעשר - ת"ל: "בשנה השלישית שנת המעשר" - שנה שחייבת במעשר. יצתה שנה שביעית שאיננה חייבת במעשר".

לכן הנלקט בשביעית פטור ממעשרות. אולם הזמן שמראש השנה עד ט"ו בשבט של השמינית איננו זמן הפטור ממעשרות, שהרי ירקות הנלקטים בתקופה זו חייבים כבר במעשר שני כדין השנה הראשונה מששת שנות המעשר. אלא שלענין פירות הקובע הוא אם חנטו הפירות לפני ט"ו בשבט או לאחריו, אבל אין הזמן הזה זמן פטור מתרו"מ. ולכן לכאורה דברי המקדש דוד אינם מוכרחים.

ג. דעת המחייבים מעשר עני

הגרי"מ טיקוצ'ינסקי זצ"ל (לוח ארץ ישראל תשנ"ה, ט"ו בשבט) כתב שיש להפריש קודם ט"ו בשבט מעשר עני, ורק לאחר ט"ו בשבט יש להפריש מעשר שני. ומשום כך כתב שאין להפריש מפירות שחנטו קודם ט"ו בשבט על פירות שלאחר ט"ו בשבט, שהרי אלו שתי שנות מעשר.  

למדנו מדברי הגרי"מ טיקוצ'ינסקי זצ"ל, שישנה חובת הפרשת תרו"מ מתחילת השנה השמינית עד ט"ו בשבט, אלא שיש להפריש מעשר עני. ולכאורה יש לעיין בדבריו. מדוע חייב להפריש מעשר עני?

אמנם לענין תרו"מ בשנה השביעית כתב הרמ"א (יו"ד סי' שלא סעי' יט) שבפירות נכרים הנגמרים בידי ישראל - יש להפריש מעשר עני. ועל כך העיר הגרש"ז אויערבך שליט"א (מעדני ארץ, קובץ הערות סי' א, מנחת שלמה סי' לז) שלכאורה יש להפריש מעשר שני כפי סדר השנים, שלאחר מעשר עני בששית חוזר חיוב הפרשת מעשר שני (עיין "שבת הארץ" פ"ד הכ"ט אות ד, מדריך שמיטה לצרכנים תשנ"ד פרק טו סעי' י-טו).

המחלוקת הזאת במעשר שיש להפריש בשמיטה - היא לענין מעשרות בפירות נכרים שנגמרה מלאכתם ביד ישראל בשביעית, וחיובם אינו אלא מדרבנן. הדיון הוא, אם לדמות פירות נכרים לפירות הגדלים בעמון ומואב, שחכמים תקנו בהם תקנה לטובת העניים וחייבו מעשר עני, או שיש לילך על פי הסדר הרגיל. אך בשנה השמינית, מדוע שחכמים יתקנו תקנה עבור העניים? וכפי שבירקות חלה הפרשת מעשר שני ולא מעשר עני, כן לענין הפירות החונטים עד ט"ו בשבט של השמינית. ולא נראה שתהא תקנה מיוחדת להפריש מעשר עני.

נראה שבשביעית עצמה, שאין חיוב בתרו"מ כלל, יש סברה לומר שחכמים תקנו להפריש מעשר עני לטובת העניים. אולם כ"ז לענין השביעית עצמה. אבל לאחר ראש השנה של השמינית, שכבר נגמרה שביעית - ברור הוא שחוזרים לסדר הרגיל של השנים. ואין לומר ששביעית בפירות האילן נמשכת עד ט"ו בשבט של שמינית, שהרי כבר הבאנו שאינם קדושים בקדושת שביעית, ולכן אין בתחילת השמינית דיני שביעית. אלא נראה שיש להפריש מעשר שני כפי סדר השנים.

ד. דעת המחייבים במעשר שני

החזו"א (סי' ט ס"ק יח ד"ה יו"ד) כתב:  

"ומיהו, אפשר דהתם (פירות שחנטו בין ר"ה וט"ו בשבט של שמינית) מפרישין מעשר שני כדין שנה ראשונה, דאל"כ נפטרנה לגמרי. וצריך לחלק מאתרוג של ששית שנלקט בשביעית דפטור מן המעשר".

מדבריו משמע שהסתפק האם להפריש מעשר שני או כלל לא להפריש. ואילו בספר המעשר והתרומה (להגרח"ז גרוסברג, פרק ב, בית האוצר ס"ק ז) כתב שפירות שחנטו מראש השנה עד ט"ו בשבט של שמינית יש להפריש מעשר שני. וכן כתב הגרש"ז אויערבך (מנחת שלמה סי' לז).

עוד יש להוסיף, שהרי שיטת הרמב"ם (מע"ש פ"א הי"א) היא שמעשר שני כולל בתוכו גם מעשר עני. ובהר צבי (זרעים ח"א סי' מד) הסביר שלרמב"ם מעשר שני היינו אחר הפרשת מעשר ראשון ללוי מפריש מעשר שני, וגם מעשר עני כלול בשם "מעשר שני". ואילו שיטת הראב"ד היא שאין מעשר שני כולל בתוכו מעשר עני, ולכן המפריש מעשר שני איננו כמפריש מעשר עני. א"כ נראה שאפשר להוסיף לדברים דלעיל שלשיטת הרמב"ם המפריש מעשר שני עולה לו גם למעשר עני (וע"ע בהמעשר והתרומה פרק ב, בית האוצר ס"ק יא).

ה. סיכום

לדינא נראה, שפירות החונטים בין ראש השנה לט"ו בשבט של שמינית, - יש להפריש מהם מעשר שני, אלא שלענין ברכה יש בפנינו מספר ספקות:  

  1. דעת השל"ה ועוד ראשונים ואחרונים שיש לנהוג קדושת שביעית בפירות החונטים עד ט"ו בשבט שבשמינית.
  2. הדעה הסוברת שאין להפריש כלל בתקופה שבין ראש השנה לט"ו בשבט של השמינית.
  3. ידועה מחלוקת הראשונים בהגדרת החנטה: אם היא הבאת שליש, שהיא עונת המעשרות, או שמא היא הוצאת פרי קטן (עיין אנציקלופדיה תלמודית כרך טז, ערך חנטה עמ' רסו). פירות אלו שאנו דנים עליהם, אם אכן הביאו שליש בין ראש השנה לט"ו בשבט - הרי שהוצאת הפרי היתה בשביעית. ולדעות מסויימות הרי הם קדושים בקדושת שביעית ואינם חייבים בתרו"מ כלל. (ספק זה איננו בפירות האילן שנפילת עלי כותרת שלהם היא בין ראש השנה לט"ו בשבט של השמינית).

מסקנה:

פירות שחנטו בין ראש השנה וט"ו בשבט של השמינית - יש להפריש מהם תרומות ומעשרות בלא ברכה, והמעשר - מעשר שני.