כלאים ב"נענע" בכרם

כלאים ב"נענע" בכרם

צמח הנענע שהתפשט והגיע מתחת לגפן, האם יש לעוקרו?

הרב יהודה הלוי עמיחי | שבט תשע"ד

לענין כלאי הכרם נאמר במשנה (פ"ה מ"ח):

המקיים קוצים בכרם, ר' אליעזר אומר - קדש, וחכמים אומרים - לא קדש אלא דבר שכמוהו מקיימין. האירוס והקסוס ושושנת המלך וכל מין זרעים אינן כלאים בכרם.

בפיה"מ (להרמב"ם הנדפס) כתב שהאירוס הוא הנענע ובלע"ז: "מינט"א"; בדפוס קאפח (לפיה"מ) מופיע שהאירוס הוא הדנדנה, אולם בשביעית (פ"ז מ"א) מופיע שהדנדנה הוא הנענע. גם הר"ש (כלאים פ"ה מ"ח) כתב שהאירוס הוא מיני מרקחות ששמים בתבשיל, א"כ לענין כלאים אפשר לזהות את האירוס כנענע.

לאור האמור שהנענע הוא האירוס - נמצא שאין בנענע כלאי הכרם, שהרי כן פסק הרמב"ם בהלכה (הל' כלאים פ"ה הי"ט) לגבי האירוס.

      גם הראב"ד (פ"ה ה"ו, הי"ט) שחולק על הרמב"ם, חלק עליו רק לענין "מיני זרעים" הנאמר שם בסוף ההלכה, אבל לגבי האירוס מודה הראב"ד שאין בו איסור כלאים.

            הרדב"ז (שם ה"ו) מציין שהסיבה שהאירוס לא נאסר בכלאים אינה כי אין מקיימים כמותו, שהרי יש לאירוס חשיבות ומגדלים אותו לצורכי תבשיל ואכילה. סיבת הפטור היא שיש דין בכלאי הכרם שהירק צריך להיות כתבואת כרם, שנגמר פרים ככרם. האירוס לעומת זאת, אינו עושה כפירות הכרם, אין בו זמן מיוחד להבשלה ולקטיף כמו הכרם, אלא קוטפים אותו תמיד ואוכלים. כן המציאות גם בנענע, ולכן אפילו אם יש ספק בזיהוי, בכל אופן מבחינה דינית, ודאי דינו כאירוס.

      בנוסף, אפילו אם נאמר שיש ספק אם האירוס הוא הנענע, נוכל לצרף את דעת ר"י (רא"ש הל' כלאים, תוס' קידושין לט ע"א, חולין קלו ע"ב, מנחות טו ע"ב, ר"י הזקן ברכות כב) שבמין אחד ללא מפולת יד - אין איסור אפילו בכרם.

      לכך יש להוסיף, שהמבי"ט (ח"ג סי' קכז) כתב שכלאי הכרם שהתפשטו וסככו אינם חמורים כמעשה הזריעה עצמה.

      מכל הנ"ל, עולה לדינא שאין צריך לעקור את הנענע שהתפשט עד לגפן מכמה סיבות:

א. האירוס הוא הנענע ואינו כלאים בכרם.

ב. הוא אינו כתבואת כרם.

ג. הוא לא נזרע עם הגפן במפולת יד.

ד. הוא כלל לא נזרע עם הגפן, אלא התפשט מאליו.