חשש כלאי הכרם בענבי נכרי

חשש כלאי הכרם בענבי נכרי

אדם קנה ענבים בכמות גדולה מנכרי המגדלם ועשה מהם יין. לאחר מכן התעורר לחוש שמא הענבים היו מכלאי הכרם. כמסיח לפי תומו, המוכר אמר לו שהוא לא מניח לירקות וזרעים לגדול בכרם בגלל שהם לוקחים את המים מן הגפנים. כמו כן בסיור כללי באזור לא נראו כלאי הכרם. האם היין אסור משום כלאי הכרם?

הרב יהודה הלוי עמיחי | שבט תשע"ד

השאלה

אדם קנה ענבים בכמות גדולה מנכרי המגדלם ועשה מהם יין. לאחר מכן התעורר לחוש שמא הענבים היו מכלאי הכרם, שהרי ידוע שהערבים מגדלים בכרמים (פעמים רבות) ירקות וזרעים כדי לחסוך מקום ועיבודים. קונה הענבים דיבר עם מוכר הענבים כמסיח לפי תומו, והמוכר אמר לו שהוא לא מניח לירקות וזרעים לגדול בכרם בגלל שהם לוקחים את המים מן הגפנים, ומשום כך הענבים גרועים יותר. כמו כן בסיור כללי באזור לא נראו כלאי הכרם.

השאלה העומדת לדיון: האם היין אסור משום כלאי הכרם.

 

א. שיטת רש"י בפירוש ספק כלאי הכרם

המשנה (ערלה פ"ג מ"ט) אומרת:

"ספק ערלה בארץ ישראל אסור ובסוריא מותר ובחוצה לארץ יורד ולוקח ובלבד שלא יראנו לוקט.

 כרם נטוע ירק וירק נמכר חוצה לו בארץ ישראל אסור ובסוריא מותר ובחוצה לארץ יורד ולוקט ובלבד שלא ילקוט ביד".

הראשונים (ר"ש, רא"ש, רש"ס, רע"ב) מעמידים את המשנה בכרם של נכרי והוא גם היורד ולוקט (בחוץ לארץ).

רש"י (קידושין לח ע"ב) מפרש את המשנה:

"ספק ערלה – ספק עברו עליה שלש שנים, אי נמי פרדס שיש בו נטיעות ערלה ושאר נטיעות ולקט עובד כוכבים מן הפירות ואין ידוע מהיכן".

מדברי רש"י עולה שהמדובר בספק האם הפירות שנלקטו ע"י הנכרי הם ערלה, ובארץ ישראל יש להחמיר ולאסור.

את הסיפא של המשנה הדנה בכלאי הכרם והספק בה הסביר רש"י בצורה שונה:

"כרם הנטוע ירק - שזרע ירק בין הגפנים דה"ל כלאי הכרם.

"וירק נמכר חוצה לו - ויש לחוש שמא מירק שגדל בכרם הוא וה"ל ספק כלאים".

מדברי רש"י עולה שהכרם  הוא ודאי כלאים, והספק הוא כיון שהפירות נמכרים מחוץ לכרם יתכן שאינם מכרם זה והובאו מכרם שאין בו כלאים, ובכל אופן אסרו מכיון שהמכירה היא סמוך לכרם.

נראה שרש"י דייק את פירושו מלשון המשנה, שבדין הערלה אמרה לשון "ספק ערלה" ואילו במקרה השני נאמר בצורה מוחלטת "כרם נטוע ירק" דהיינו אין כאן ספק האם יש כאן איסור או לא, אלא הוא בודאי כלאי הכרם, והדיון הוא האם לתלות בירקות שבאים מחוץ לכרם זה או שמא אין לנו לתלות בירקות ממקום אחר.

רש"י, כאמור, פרש את הרישא ואת הסיפא של המשנה בצורה שונה, והשאלה היא מה יהיה הדין בערלה הנמכרת סמוך לכרם שהוא ודאי ערלה, ומה יהיה הדין בכרם שהוא ספק ונכרי לקט ענבים והביאו משם.

 

ב. שיטת הרמב"ם

הרמב"ם הסביר את המשנה בערלה כפי הסיפא ברש"י אף לגבי ערלה וכך הוא פסק (הל' מאכלות אסורות פ"י הי"א-הי"ב):

"(יא) ספק ערלה וכלאי הכרם בארץ ישראל אסור, בסוריא והיא ארצות שכבש דוד מותר, כיצד היה כרם ערלה וענבים נמכרות חוצה לו, היה ירק זרוע בתוכו וירק נמכר חוצה לו, שמא ממנו הוא זה שמא מאחר, בסוריא מותר ובחוצה לארץ אפילו ראה הענבים יוצאות מכרם ערלה או ירק יוצא מן הכרם לוקח מהן, והוא שלא יראה אותו בוצר מן הערלה או לוקט הירק בידו".

"(יב) כרם שהוא ספק ערלה או ספק כלאים בארץ ישראל אסור ובסוריא מותר ואין צריך לומר בחוצה לארץ".

בהלכה יא הרמב"ם דן על המקרה השני של המשנה שיש ודאי איסור ערלה בכרם, וכן ודאי איסור כלאי הכרם, אלא שהספק הוא המכירה מחוץ לכרם, ושמא הביאו ממקום אחר, ובארץ ישראל בכו"א הדבר אסור. בהלכה השניה (הי"ב) עוסק בכרם שהוא עצמו ספק האם יש בו ערלה או כלאי הכרם ובכו"א בארץ ישראל הדבר אסור.

מדברי ר"י הזקן (קידושין לח ע"ב) נראה שסובר שכל המשנה דנה על ספק אחד של פירות מחוץ לכרם אלא שברישא זהו דין בערלה ולאחר מכן הובא אותו הדין גם לעניין כלאי הכרם, אבל אין דיון על ספק ערלה.

לפי מה שהבאנו לעיל בדעת רש"י והרמב"ם נראה שאם היה ספק כלאי הכרם, אפילו נמכר על פתח הכרם אפשר להקל, שהרי רק בודאי ערלה או כלאי הכרם אסרו בארץ ישראל מחוץ לכרם, אבל בספקות לא החמירו.

 

ג. מקום המכירה

לפי הראשונים הסוברים שהדיון הוא בכרם שהוא ודאי ערלה או כלאים ומוכרים על פתחו הענבים הנמכרים אסורים בארץ ישראל. אבל נראה שאם מוכרים רחוק מהכרם אפילו בארץ ישראל הענבים מותרים. נשאלת השאלה מהו מחוץ לכרם, באיזה מרחק מהכרם נחשב להיות מחוץ לכרם שנאסר בארץ ישראל.

בעל המשנה ראשונה (ערלה פ"ג מ"ט) הקשה הרי רוב הכרמים בא"י אין בהם כלאי הכרם, וא"כ מדוע אנו הולכים לפי הקרוב, הרי קי"ל רוב וקרוב הולכים אחר הרוב, וא"כ כל מה שחוץ לכרם היה צריך להתיר בגלל הרוב? תשובתו היא על פי דברי הרמב"ן (ב"ב כד ע"א) שכתב:

"...דכי האי לאו קרוב בלחוד הוא אלא במקומו ממש הוא, וחזקה כאן נמצאו וכאן היו, והכי נמי מוכח בקידושין פרק קמא (ל"ח ב') דקאמרינן בברייתא כרם הנטוע ירק וירק נמכר חוצה לו בארץ אסור, והיינו משום דדרכן של כל הגננין למכור על פתח גנותיהן, כדאמרינן בסוף בבא קמא (קי"ט א'), הילכך כמי שהוא במקומו דמי, וכיון דמקום שהוא מקומן ומצוי ליכא מאן דאמר רוב עדיף וכן נראה לי".

על פי דברי הרמב"ן הרי שחוצה לו היינו על פתח הכרם, אבל אם מוכרים בחנות או במקום מרוחק יותר, אין זה מקומו. ובכל מקום שהוא מרוחק מהכרם הולכים אחר רוב הכרמים שאין בהם כלאי הכרם.

בתקופת המבי"ט (לפני כחמש מאות שנה, שנות ה"א רס-שמ) התעוררה השאלה של כלאי הכרם בצפת, והמבי"ט התיר את מכירת הירקות למרות שחלק מהירקות הובאו לצפת מעין זיתון, שבה היה ודאי כלאי הכרם, וז"ל:

"אבל לפי הדין כל ירק שנמכר במקום רחוק מאותה גינה מותר דליכא ספקא כיון דיש גנות הרבה שמביאין מהן ירק ואין ידוע שיש בהן כלאים דכל דפריש מרובא פריש, ... ואפילו שבכל המקומות שמביאין מהם אפשר שיש בהן כלאים אפילו הכי רובא דרובא אין בהם, ואפילו אותם שיש בהם רוב הירק שבכל גנות הוא ידוע שאין בהם כלאים כי אינן כרמים אלא גינות של ירק אלא שבקצת צידי הגנות יש גפנים מודלות על קצת ירקות, ואם כן יש רובא שאין בהן גפנים ואותן שיש בהן גפנים היא במיעוט הגן, ועל כל ירק המובא לשוק למכור על ידי בעלי הגנות נאמר כל דפריש מרובא פריש. אע"ג דכל קבוע כמחצה על מחצה דמי, ואפי' רוב היתר ומיעוט איסור, היינו בשלוקח מן הקבוע ואינו ידוע אם היתר לקח או איסור, אבל בנמצא אמרינן הלך אחר הרוב, רוב התר מותר, והכא בנ"ד הוי כנמצא שהביאו הגוים הירק בחנויות מן הגנות כמו בשר הנמצא ביד גוי שבדין תורה הוא מותר אם רוב מוכרי הבשר ישראלים".

עולה מדברי המבי"ט שכל שהערבים הביאו את הענבים לעשיית היין וארין הם נמכרים על פתח הכרם הרי זה מותר, וכל דפריש מרובא פריש, והרוב אין בהם כלאי הכרם.

על כן בנידון דידן שהערבים הביאו ליהודי בחנות הנכרים את הפירות, ורק אמרו לו שנלקח מכרם מסויים, אין בכך משום כלאי הכרם. וכן המהרשד"ם (יו"ד סי' קצג) כתב שיש להקל בלוקח מחנות.

 

ד. ספק וספק ספיקא

על דברי רש"י (קידושין לח ע"ב ד"ה כרם הנטוע ירק) שהסביר את דין הכרם כלאים "שזרע ירק בין הגפנים דה"ל כלאי הכרם".הוסיף בהגהות הב"ח: "כלומר וספק הוא אם נזרעו באיסור וה"ל כלאי הכרם". דהיינו לפי דברי הב"ח לא איירי הכא בודאי כרם שיש בו כלאים אלא בכרם שיש ספק אם יש בו כלאים ואפילו הכי אסרו מחוץ לכרם.

דברי הב"ח יסודם כנראה מדברי הטור (סי' רצו) שכתב:

"כלאי הכרם בארץ ישראל אסור מן התורה לזורען ולקיימן ואסור ליהנות מהפרי היוצא מהם ובח"ל אסורים מדרבנן הלכך ספיקו בארץ ישראל אסור ובח"ל מותר. כיצד ירק העומד בין הגפנים ואין ידוע אם נזרע שם באיסור אם לאו אפילו אם רואה שהנכרי לוקט משם מותר לו לאוכלו ובלבד שלא ילקט הוא ויאכל".

מלשון הטור נראה שמעמיד את המשנה לא בודאי איסור אלא בספק איסור ובכך דנה המשנה וא"כ הלוקח על פתח הכרם איירי בספק כלאי הכרם ולא בודאי, ועל כן הסביר הב"ח כך את לשון רש"י. אולם מדברי רש"י והרמב"ם נראה שהדיון הוא רק בודאי איסור ולא ספק.

הב"ח (סי' רצד ד"ה ערלה נוהג) הסביר את דברי הטור והעמיד את הסוגיא בספק כלאי הכרם ולא בודאי, ואפילו בספק אם נמכר מחוץ לכרם הרי זה אסור. אולם הב"י הסביר את המשנה בודאי איסור בלבד, ומשמע שבא"י הפירות אסורים בודאי איסור על פתח הכרם, אולם בספק איסור הפירות מותרים אפילו על פתח הכרם. מלשון הטור (סי' רצד) בהלכות ערלה משמע כדעת הב"י שאיירי בודאי איסור, אבל בספק איסור על פתח הכרם  מותר. וגם לדעת הב"ח איסור הפירות הוא רק על פתח הכרם, אולם אם לוקח מחנות הפירות מותרים אפילו בארץ ישראל, כיון שרוב הפירות אין בהם כלאי הכרם.

המבי"ט (ח"ג סי' קכז) הביא ספקות רבים לעניין כלאי הכרם: א. מנ"ל שהירקות הללו (בנידון דידן ענבים) הללו גדלו בכלאי הכרם שמא הובאו ממקום שאין בו איסור כלאי הכרם. ב. הרי יש אויר בין ענפי הגפן וא"כ שמא הירקות גדלו תחת אויר שמים ולא נאסרו (בנידון דידן הספק הוא על הענבים והם יאסרו). ועיי"ש עוד ספקות, וכנראה שהוא מרבה בספקות משום שחש לשיטת הב"ח המחמיר בספק ספיקא בפתח הכרם, ואעפ"כ ס"ל שאם יש ספק איסור ונמכר בחנות הרי זה מותר.

וא"כ גם לעניין הענבים דידן כן, שלא נמכרו בכרם או בסמוך לו, אלא הנכרי הביא למקום מסוים (חנות או מחסן) הרי זה מותר.

 

ה. האם מותר להחמיר

בתקופת המבי"ט היו שהטילו חרם על מי שהחמיר ולא קנה ירקות מכרם שהוא ספק כלאים. בכל זאת נראה שהרוצה להדר יכול להדר, וכפי שהמהרשד"ם התיר למחמירים בצפת לא לקנות ירקות אלא ממקום שאין בו חשש כלאי הכרם. ונראה שלכך התכוונו מפיצי הכרוז 'הרימו מכשול מדרך עמי' (תר"ע) שבו הסבירו את החומרא בקניית ענבים ליין מנכרי בשנת השמיטה, שהרי יש בגפנים  שלהם חשש איסור כלאי הכרם וערלה.

אולם נראה שבנידון דידן הרי שאלו את המוכר בדרך אגב האם הוא שותל ירקות בכרמים, ואמר להם כמסיח לפי תומו שדבר זה הוא רע לכרם, ופוגע בטיב הענבים, ועל כן איננו שותל ירקות בכרם. ואם כן יש בכך סניף של מסיח לפי תומו. אמנם הוא אמר כן בגלל טיב הענבים, שרצונו להטיבו בעיני הקונים, אבל נראה שאפשר לסמוך על כך כיון שרוב הכרמים אין בהם כלאי הכרם ורק במיעוט כרמים יש כלאי הכרם, והתברר שאיננו אפילו מהמיעוט, ועל כן נראה שמותר להמשיך ולקנות מהגוי ענבים.

 

סיכום

אם הענבים לא נלקחו ע"י ישראל מפתח הכרם אלא הובאו לחנותו למחסן על ידי נכרי, אין לחוש לכלאי הכרם, שהם מיעוט הכרמים, ואפשר לקדש ולהבדיל על היין. והמחמיר תבוא עליו ברכת טוב.

כל הדיון הוא מצד כלאי הכרם ללא התייחסות לקניה מנכרי או קניה מישראל, שבודאי יש להעדיף קניה מישראל כדין "או קנה מיד עמיתך", וכמו כן השנה שנת השמיטה בודאי עדיף לקנות ענבי ישראל הקדושים בקדושת שביעית ולקיים בהם מצוות השביעית.