משמעויות תקנת פרוזבול

משמעויות תקנת פרוזבול

הרבה עסקו בהבנת משמעות הפרוזבול בהגדרות ההלכתיות כיצד ובאיזה אופן וע"פ איזה כללים הלכתיים פועל הפרוזבול, כך שלא ישמט את ההלוואות. במאמר זה ננסה להבין את משמעות הפרוזבול במובן הרעיוני

הרב אברהם סוחובולסקי | תשרי-כסליו תשס"ט

 

הקדמה

 

תקנת פרוזבול התבארה בגמ' בגיטין[1] וז"ל:

פרוסבול אינו משמט, זה אחד מן הדברים שהתקין הלל הזקן, שראה את העם שנמנעו מלהלוות זה את זה ועברו על מה שכתוב בתורה השמר לך פן יהיה דבר עם לבבך בליעל וגו', עמד והתקין פרוסבול; וזה הוא גופו של פרוסבול: מוסרני לכם פלוני דיינין שבמקום פלוני, שכל חוב שיש לי אצל פלוני שאגבנו כל זמן שארצה, והדיינים חותמים למטה או העדים. ומי איכא מידי, דמדאורייתא משמטא שביעית, והתקין הלל דלא משמטא? אמר אביי: בשביעית בזמן הזה, ורבי היא; דתניא, רבי אומר: וזה דבר השמיטה שמוט - בשתי שמיטות הכתוב מדבר, אחת שמיטת קרקע ואחת שמיטת כספים, בזמן שאתה משמט קרקע - אתה משמט כספים, בזמן שאי אתה משמט קרקע - אי אתה משמט כספים; ותקינו רבנן דתשמט זכר לשביעית. ראה הלל שנמנעו העם מלהלוות זה את זה, עמד והתקין פרוסבול. ומי איכא מידי, דמדאורייתא לא משמטא שביעית, ותקינו רבנן דתשמט? אמר אביי: שב ואל תעשה הוא. רבא אמר: הפקר ב"ד היה הפקר

 

הרמב"ם[2] והשו"ע[3] פסקו כהבנת הגמ' שמדין תורה חיוב מצוות שמיטת כספים תלויה בדין יובל וכשאין יובל נוהג אף מצוות שמיטת כספים לא נוהגת. ומ"מ חכמים תקנו לקיים מצות שמיטת כספים אף בזמן הזה שאין יובל נוהג "זכר  לשביעית". הלל ראה שבקיום תקנה זו נמנעו העם מלהלוות זה את זה עמד והתקין את הפרוזבול.

הרבה עסקו בהבנת משמעות הפרוזבול בהגדרות ההלכתיות כיצד ובאיזה אופן וע"פ איזה כללים הלכתיים פועל הפרוזבול, כך שלא ישמט את ההלוואות. במאמר זה ננסה להבין את משמעות  הפרוזבול במובן הרעיוני, מתוך ביאורי המפרשים ניתן להבין זאת במספר אופנים.

 

תקנת פרוזבול - הפקעת שמיטת כספים "זכר לשביעית"

 

בפשט לשון הגמ' משמע שהתקנה הראשונה שתקנו חכמים, שמיטה כספים מדבריהם, היה עניינה  "זכר לשביעית". ותקנת פרוזבול שתיקן הלל, באה ומפקיעה את תקנת חכמים הקודמת, שמיטת כספים – "זכר לשביעית". ראה הלל שאין העם מסוגל לקיים את תקנת שמיטת כספים – זכר לשביעית, ועוברים על הכתוב בתורה, הישמר לך פן יהיה דבר וגו' עמד והתקין פרוזבול. ובכך נפקעה התקנה הראשונה .

כך נראה בלשון ספר יראים[4]:

וכדרבי קיי"ל דקאים ליה הלל כוותיה, דתנן בהשולח הלל תקן פרוזבול להפקיע שביעית דסבירא ליה כרבי...

וכך נראה שזוהי ג"כ הבנת הרע"ב בפירושו למשנה במסכת שביעית[5]:

רבנן הוא דתקינו שמטת כספים בזמן הזה ומשום הכי היה כח ביד הלל לתקן פרוזבול להפקיע דין השמטה הואיל ואין שמטת כספים בזמן הזה אלא מדברי סופרים:

 

לאור הבנה זו, שיש בתקנת הלל הפקעת תקנת שמיטת כספים - זכר לשביעית , מובנת מאוד שאלת הגמ'[6] , האם תקנת פרוזבול של הלל "לדריה הוא דתקין, או דלמא לדרי עלמא נמי תקין". וכדברי רש"י[7]  "להושיב ב"ד אי אכשור דרישלא יהו מונעין מלהלוות לבטל את תקנת הלל שאפילו כתב פרוזבול ישמט".

כלומר  הואיל וסוף סוף  תקנת הלל מפקיעה את תקנת שמיטת כספים - זכר לשביעית, אזי אם יהיה דור כשר שלא ימנעו מלהלוות זה את זה, האם אפשר יהיה לבטל תקנת הלל המפקיעה את מצות שמיטת כספים – זכר לשביעית, ולא יהיה לה תוקף. שאף מי שעשה פרוזבול לא תהיה לכך משמעות, והלוואותיו יהיו נשמטים. או שמא זו תקנה לדורות, ולאחר שתיקן הלל פרוזבול אין יכולת לבית דין אחר (אלא אם כן גדול ממנו בחכמה ובמניין) לבטל מעשה זה, ומי שעשה פרוזבול הועילו מעשיו שלא ישמטו הלוואותיו.

 

לפי הבנה זו נראה כדבר פשוט, שאם אדם ירצה לא לעשות פרוזבול  המפקיע את שמיטת כספים- זכר לשביעית, או ירצה אדם לא להכליל בפרוזבול חלק מהלוואותיו ולקיים את התקנת חכמים הראשונה, ודאי שמעשה זה הוא חיובי ורצוי יותר שהרי מקיים תקנת חכמים הראשונה שמיטת כספים-זכר לשביעית.

 

תקנת פרוזבול- זכר לשביעית

 

בחלק מן הראשונים מצאנו הבנה שונה לתקנת פרוזבול. וזאת מתוך הבנה שבתקנת חכמים הראשונה מתחלקת לשני חלקים. חלק המעשי - שמיטת כספים מדרבנן כעין מצות התורה בשמיטת כספים,  וכן המגמה - כדי שיהיה "זכר לשביעית". והלל בתקנת פרוזבול הפקיע את החלק המעשי, אך את המגמה "זכר לשביעית" לא הפקיע, ואף בתקנת פרוזבול יש "זכר לשביעית".

הראשונים בפירושם לגמ'[8] הקשו מדוע היה צורך להלל לתקן תקנה מיוחדת, ולא השתמש בפרטי דיני שמיטת כספים, שיש בהם מצבים שאין שביעית משמטת, כגון המוסר שטרותיו לבית דין, וכן המתנה על מנת שלא תשמטני בשביעית שתנאו קיים, ותרצו מספר תירוצים.

הריטב"א[9] הוסיף תירוץ נוסף שמוסיף הבנה חדשה בתקנת פרוזבול: 

א"ת וכיון שתנאי זה קיים למה הוצרך הלל לתקן פרוזבול, וי"ל דהא ליתא דאין כל אדם זכור להתנות כן בשעת הלואה וגם אינו רוצה שנראה כאילו מתייאש מלגבות חובו בזמנו, ועוד שנראה כאילו מראה עין רעה לשמיטת השביעית, ועוד שתשתכח תורת שביעית, אבל פרוזבול הוא זכר לשביעית דאושא מילתא כשבאין כולם לעשות פרוזבול.

 

הביאו בית יוסף[10] בבדק הבית:

וכתב עוד (ריטב"א שם) כיון שתנאי זה קיים למה הוצרך הלל לתקן פרוזבול י"ל שאין כל אדם זכור להתנות כן בשעת הלואה וגם אינו רוצה שנראה כמתייאש מלגבות חובו בזמנו. ועוד שנראה כמראה עין רעה לשמיטת שביעית. ועוד שתשכח תורת שביעית אבל בפרוזבול יהא זכר לשביעית דאוושא מילתא כשבאים כולם לעשות פרוזבול עכ"ל

 

וכן המאירי[11]:

ולעיקר התקנה מיהא יש שואלים ולידרוש להו על מנת שלא ישמיטנו בשביעית שמועיל כמו שביארנו בראשון של מכות, ותרצו שאם כן אף כולם עושים כן ותשתכח תורת שביעית אבל פרוזבול שצריכים לבא עליו לפני בית דין מכל מקום אוושא מילתא ונמצא רישומו של שביעית ניכר עד שהכל אומרין נשמט היה אלא שמכר שטרותיו או פרוזבול לבית דין.

 

כלומר שראה הלל שנמנעו העם מלהלוות ועברו על מה שכתוב בתורה וכ"ו, לא בא רק להסיר המכשול מן העם, שלא יעברו על דברי תורה, שהרי זאת היה יכול לעשות בלי תקנה מיוחדת, ע"י שהיה מלמד את הציבור להשתמש בדין המתנה על מנת שלא תשמטני בשביעית שאין שביעית משמטתו. אלא הלל רצה לשמר את מגמת חכמים שיהיה "זכר לשביעית", ולכן תיקן פרוזבול, שיש בזה אכן הפקעת החלק המעשי  של שמיטת כספים, אך נשארה  המגמה של "זכר לשביעית".  ע"י שכולם באים לעשות פרוזבול, מתפרסם הדבר שמסתיימת שנת השמיטה, ויש מצוה לשמט כספים, ומחמת אילוצים מסויימים אין אנו עושים זאת, ומפקיעים מצוה זו ע"י הפרוזבול.מ"מ "זכר לשביעית" יש כאן.

 

לאור הבנה זו נראה לומר, שאף שבתקנת פרוזבול יש את המגמה "זכר לשביעית", מ"מ ודאי קיום תקנת חכמים הראשונה יש בה  ערך נעלה יותר מתקנת פרוזבול. שהרי בנוסף לקיום המגמה  "זכר לשביעית" אף מקיים מצוה מדרבנן של שמיטת כספים כעין מצות התורה. לכן אם אדם ירצה לא לעשות פרוזבול, או ירצה אדם לא להכליל בפרוזבול חלק מהלוואותיו ולקיים את תקנת חכמים הראשונה, ודאי שמעשה זה הוא חיובי ורצוי יותר, שהרי מקיים  תקנת חכמים הראשונה  שיש בה גם את המגמה וגם את החלק המעשי הנעלה יותר.

 

וכן העיר בעל אורים ותומים[12] על דברי הרמ"א[13] שכתב שי"א שאין שמיטה נוהגת בזמן הזה ועליהם סמכו במדינות אלו שאין נוהגים דין שמיטת כספים כלל.

ובאמת אף שהיה אמת ונכון כדברי הרז"ה וסייעתו דאמרינן דאין שמיטה נוהג בזמן הזה כלל וכלל, היה מן הראוי ויפה לנו להחמיר בזה ולנהוג דין שמיטת כספים. כי מה מאוד מזהיר אותנו הנביא בגולה הציבי לך ציונים ולעשות זכר מצוות ה' שהיה חובה עלינו  בהיותינו שוכנים בקרב הארץ ובהלו נר ה' על ראשינו ואיך לא נשים זכר למצוות שמיטה ונשים אחרי הדלת מצוה זו בזכרונה מבלי תת לה זכר כלל.....הלא ראוי על כל הירא וחרד לדבר ה' לשמוע ולשמור ולעשות עכ"פ זכר למצווה זו שהיה נוהגת אצלינו בזמן שהינו שרויים על אדמתינו זכרה ירושלים בימי עניה ומרודיה כל מחמדיה אשר היה מקדם עד לא נפל עמה ביד צר ראו  צרים שחקו על משבתיה..... ואם כן מאוד ראוי לכל איש להחמיר לעשות עכ"פ זכר למצווה זו בפרוזבול וכמש"ל לבל ישכח זכר מצווה זו מקרב ישראל.

הרי שביאר את תקנת פרוזבול שהיא "זכר לשביעית" כהסבר הריטב"א. ובתחילת דבריו כתב שמן הראוי היה אכן להחמיר ולנהוג דין שמיטת כספים כפשוטה, זיכרון לזמן היותנו שוכנים בקרב הארץ והיה חיובה מן התורה, וסיים שעכ"פ ראוי לפחות לעשות זכר למצווה זו ע"י פרוזבול.

 

וכן כתב הבן איש חי[14] שהפרוזבול יש בו מצות שמיטת כספים דהינו זיכרון לשמיטת כספים, והוסיף שראוי אף לקיים מצוות שמיטת כספים בפועל ממש  וז"ל:

....ואני מזהירך שתעשה פרוזבול כתקנת הלל הזקן עליו השלום זיע"א, על כן כל אדם לא יתרשל בדבר זה ונמצא הוא מקיים מצוות שמיטת כספים...והנה יש מתחסדים אחר שכותבין הפרוזבול מלווה לחברו סך מה   עשרה גרוש או פחות  או יותר ועל זה הסך לא יחול הפרוזבול כיוון שהלווהו אחר זמן הפרוזבול ואז אחר ר"ה כשיביא לו חבירו המעות לפורעו יאמר לו משמט אני ולא יקבלם ממנו, ויאכל הלווה ולחדי במעות האלו, והמלוה לחדי במצות שמיטת כספים שקיים אותה בפועל. ותהילות לאל יתברך הנהגתי מצוה זו פה בעירנו בגדאד יע"א  הדפסתי שטרות של פרוזבול וחלקתי אותם לכמה בני אדם ועשאום, וגם למדתי אותם שיעשו כן להלוות אחר זמן הפרוזבול סך מה ולקיים בפועל כאמור לעיל , אשריהם ישראל אוהבי מצוות ה' ועושים אותם בשמחה.

וגם אם לוה אדם מחבירו ככקות לחם אפילו ככר אחד נוהג בו דין שמיטה, על כן טוב שתלווה האשה יום ערב ר"ה ככר או שתיים או שלוש לחברתה ואחר ר"ה כשתפרע לה תאמר לה משמטת אני והרי זו מקיימת מצוות שמיטה...וכן עשו קצת נשים פה עירנו יע"א כי דרשתי דבר זה בעזה"י ברבים אשריהם ישראל.

 

תקנת פרוזבול – שווה לתקנת שמיטת כספים

 

מצאנו באחרונים הבנה נוספת בתקנת פרוזבול של הלל. הלל לא הפקיע שום דבר בתקנה הראשונה,  אלא חידש תקנה מקבילה לתקנה ראשונה כפי שיבואר לקמן.

 

שו"ת התעוררות תשובה[15] נשאל האם יש להחמיר שלא לכתוב פרוזבול בשביעית בזמן הזה כדי לקיים מצוות שמוט ובתשובתו[16] כתב כדלהלן:

ועתה נבוא לבאר ספק זה אם יש להחמיר לבעל נפש ומדקדק שלא לכתוב פרוזבול בדי לקיים מצוה מדברי סופרים שמיטת כספים....ונ"ל טעמא דשמיטת כספים נוהג בזמן הזה פירשו הראשונים, שהוא זכר לשמיטת כספים דאורייתא, ואם כן מעיקרא הכי תיקנו רבנן שהמלווה יאמר משמט אנכי ויכריח ללוה שיאמר אעפ"כ ובמתנה אני נותן לך ודי בזה, כיוון שעי"ז הוא זכר שמיטת כספים ולא ישתכח שמיטת כספים לגמרי. כי לא היה כוונתם להטיל חוב מצוה שישמיטו חובותיהם רק לזכר ובזה נתקיים הזכר. וכדאיתא בריטב"א, טעמא דלמה לא תקנו שכל אחד יתנה ע"מ שלא תשמטיני אתה בשביעית משום דתשתכח עי"ז תורת שמיטה אבל בכתיבת פרוזבול דצריך דיינים די בפרסום הזה ולא ישתכח. לפי זה כיוון דכל עיקר טעמא דתקנתא הוא רק משום  שלא תשתכח תורת שמיטה אם כן די בזה בכותב פרוזבול כיוון דלא היה טעמא דבית דין המתקנים שישמיט החוב באמת רק שיהא זכר לשמיטה ודי בפרוזבול לזכר עולם...

אבל יש להביא ראיה מרבה שהווה עצב על דלא החזיר לו ממונו, ולמה לא זהיר רבה לכתוב פרוזבול ויהא בטוח על ממנו, משום דודאי בלא ספק רצה לקיים מצות שמיטה לשמט חובו. ולא תקשי דאם כן באמת למה היה עצב, היה לן לבטוח על הבטחת בגלל הדבר הזה יברכך.  וצריך לומר כסמ"ע דבמצוה דרבנן לא נאמר ברכה זו. אבל לעומת זה שאר אמוראים דעשו פרוזבול ורבנן דבי רב אשי דמסרו מילייהו להדדי נראה דאין להחמיר שלא לכתוב פרוזבול...

לפי הבנת בעל שו"ת התעוררות תשובה, הרי תקנת חכמים הראשונה שמיטת כספים – "זכר לשביעית",  לא היו בה שני חלקים, חלק מעשי, והמגמה, אלא כל עניינה היה רק המגמה שיהיה זכר לשביעית. ומעולם לא היתה כוונת חכמים להטיל חוב, שיהיה מצווה מדרבנן להשמיט חובות כמצות שמיטת כספים שהיא מהתורה (מצוה דרבנן כעין דאורייתא), אלא התקנה הראשונה היתה שהמלוה ישמט חובותיו, והלוה יאמר אעפ"כ במתנה אני נותן לך, ובכך יהיה זכר לשביעית.  וכשראה הלל שאעפ"כ נמנעים העם להלוות זה את זה...התקין פרוזבול, שאף היא תקנה המקבילה לתקנה ראשונה, שאין בה הטלת חוב שאין המלוה נצרך להשמיט חובותיו  ומעלתה שעל ידה לא ימנעו העם מלהלוות, וכן יש בה את המגמה של חכמים כבתקנה הראשונה "זכר לשביעית" כפי שביאר הריטב"א שהוזכר לעיל. לפיכך מחדש בעל התעוררות תשובה שאין מעלה לא לכתוב פרוזבול ולקיים שמיטת כספים בפועל, שהרי מעולם לא היתה תקנה כזו מדרבנן, ולכן יש להישאר בתקנת הפרוזבול ודיו.

 

ודבריו מחודשים ולא מוכחים. יסוד לדבריו מבוססים על דברי הריטב"א, ואכן הריטב"א ביאר שתקנת פרוזבול יש בה זכר לשביעית, אך לא הסביר שהתקנה הראשונה שמיטת כספים – "זכר לשביעית", היתה רק  שהמלוה ישמט חובותיו והלווה יאמר אעפ"כ במתנה אני נותן לך.

כמו כן לפי דבריו דברי משנה במסכת שביעית[17] "המחזיר חוב בשביעית יאמר לו משמט אני אמר לו אע"פ כן יקבל ממנו שנא' וזה דבר השמטה" וכן דברי המשנה הבאה[18] "המחזיר חוב בשביעית רוח חכמים נוחה ממנו", הינם חלק מתקנת חכמים לקיים שמיטה זכר לשביעית. ואילו בזמן ששמיטת כספים הייתה מן התורה, שעניינה אכן הטלת חוב על המלווה שישמיט את חובותיו ללווה, אין דרישה מן הלווה להחזיר את חובו. ודברים אלו לעניות דעתי קשה לקבלם. שהרי דין זה נלמד מן הפסוק "וזה דבר השמיטה" וקשה לומר שאין לימוד זה מהתורה אלא רק אסמכתא בעלמא ולא עוד אלא אף לא קיים בזמן שחיוב שמיטת כספים מן התורה.

 

תקנת פרוזבול- מנוף לקיום שמיטת כספים

 

הגר"ש ישראלי[19] מוסיף ביאור נוסף לתקנת פרוזבול, הלל ראה שאין העם מלווים זה את זה, ועוברים על דברי תורה.... תיקן תקנה שעניינה לא הפקעת השמיטת כספים בבחינת הסרת המכשול בלבד, אלא יש בה זכר לשביעית כפי שהתבאר בריטב"א לעיל. הוסיף הגר"ש ישראלי ביאור, שזיכרון זה, אין עניינו "צמצום" עשיית מעשה קטן ביחס למעשה הגדול עד שיבוא זמן שנוכל לקיים ולעשות את המעשה הגדול והשלם,  אלא עניינו להיות מנוף זרז ותמריץ  לעשות את המעשה הגדול, קיום שמיטת כספים כתיקונה. תקנת פרוזבול שהיא "זכר לשביעית" מעוררת אותנו להבין, שיש משהו אחר שהוא גדול יותר ערכי יותר, שאינו רק זיכרון, וגורם לנו לשאוף להגיע איליו.  

אם נתעמק בדבר, נבין גם את התוכן ההגיוני של גישה זו של ההלכה. ההוראה של שעת דחק אינה לדחוק רגלה של ההלכה לכשיחזרו לתנאים נורמליים,אדרבא, זו באה לשמור על ההלכה ולהכשיר את הקרקע לקיומה כראוי עם סילוק שעת הדחק. נשתמש באותה דוגמא שהזכרנו: תקנת פרוזבול נבעה ממצב מסוים, הציבור פסק מלהלוות מפחד שמא תשמיטנו שמיטה. המצווה הזאת בתנאים אלה, במקום להוות מנוף להתעלות נפשית ומתקנת סדרי החברה ברוח התורה, הפכה לגורם מכשיל; לא זו בלבד שלא נתבטלו הניגודים הכלכליים והחברותיים, אלא להיפך: בהימנעות העם מלהלוות, גם אותה טובת הנאה לשעתה, שזה ששעתו דחוקה היה יכול להשיג הלוואה בלי ריבית, גם זה נמנע מאתו; התקנה באה לתקן זאת, אולם מבלי לוותר על התכנית ארוכת-הטווח של עבודה לתיקון המידות להחזרת המצב, שחזתה תורה ורצתה תורה, על קדמתו - שהמלווה ילווה ברצון גם אם יפסיד כספו. היה הכרח, אפוא, להשאיר באיזו שהיא צורה "זכר לשמיטת כספים", משהו שיציין ויזכיר, שדרך זו שהולכים בה אינה אידיאלית ואינה פתרון, שאין זה אלא פתח לשעת סכנה, אבל אין להפכו לכניסה-ראשית. ודבר זה הושג על-ידי תקנת פרוזבול!

באופן מעשי הפרוזבול אמנם אינו משאיר כמעט אפשרות לקיום שמיטת הכספים, הן יכולים אנו להיות בטוחים כמעט במאה אחוז, שהמלווים ישתמשו בתקנה זו ואף פעם לא יקיימו שמיטת כספים, אולם מכל מקום מסגרת ההלכה של שמיטת כספים לא נפגעה: רק על-ידי פרוזבול שביעית אינה משמטת, ולא בלעדיו. דבר זה עצמו מהוה "זכר לשביעית" בצורה הנמרצת ביותר; המלווה מסדר הפרוזבול תמיד נזכר ועומד על כך שבעצם - צורת השמיטה צריכה להיות אחרת, וכל בעל נפש יבדוק את עצמו שמא יכול הוא לפעול בנפשו לקיום המצווה ככתבה וכרוחה; עם מתן האפשרות של עקיפת הלכה זו של שמיטת כספים מרגישים שזוהי עקיפה על הניסיון שיודעים שלא יוכלו לעמוד בו, מתוך הנחה שמוטב לא להתנסות בניסיון כזה שישמש רק למכשול; אולם כל דור ודור יראה את עצמו כחייב לחתור ולהשתדל לעלות למדרגה יותר גבוהה, בה יוכל לעמוד בכבוד בניסיון שהועמד לפניו, במקום לברוח ממנו.

הרי זה בדומה למה שלמדונו חז"ל: חייב אדם לומר, מתי יגיעו מעשי למעשי אבותיי אברהם יצחק ויעקב. אמירה זו עצמה וחתירה זו למעמד הגבוה, אף אם איננה מביאה אותנו למעמד גבוה זה, מכל מקום משפיעה בכדי לשמור על עצמנו מהידרדרות ולהכניס בנו רצון לשאוף תמיד לשלמות יתר. גם בנידון שלנו ה "זכר לשביעית" תמיד יעמיד בפנינו את השאיפה להגיע לקיום השביעית כתיקונה.

 

לסיכום:

נמצאנו למדים למספר הבנות מהי משמעותו של תקנת הפרוזבול.

א. תקנת הפרוזבול מפקיעה את תקנת מצוות שמיטה מדרבנן.

ב. תקנת פרוזבול מפקיעה את חלק המעשי של תקנת שמיטת כספים דרבנן, אך עדיין המגמה "זכר לשביעית" נשארת.

ג. תקנת פרוזבול מקבילה לתקנת שמיטת כספים דרבנן, ששניהם עניינם הוא רק שיהיה "זכר לשביעית".

ד. תקנת פרוזבול שיש בו "זכר לשביעית", עניינו לעורר ולזרז אותנו לחזור ולקיים מצוות שמיטת כספים ככתבה וכרוחה    

בירור זה בהבנת משמעות תקנת פרוזבול, בא מתוך התעוררות מבורכת לקיים בסוף שנת שמיטה זו (תשס"ח) בנוסף לתקנת פרוזבול אף מצות שמיטת כספים בחוב אחד, כפי ששאף בעל האורים ותומים, וכפי שכבר הנהיג הבן איש חי בעירו בגדאד, והבנת הגר"ש ישראלי שאכן זו עניינה של תקנת פרוזבול להזכיר ולעורר אותנו להתקדם ולשאוף לקיים מצות שמיטת כספים בשלמות. 

 

 



[1] גיטין דף לו עמוד א

[2] שמיטה ויובל פ"ט הלכה ב-ג,טז

[3] חו"מ סי סז סע' א, כ

[4] סימן קסד [דפוס ישן - רעח] ד"ה השמטת כספים

[5] פ"י מ"ג

[6] גיטין לו ע"ב

[7] ד"ה לבטולי

[8] רמב"ן (גיטין לו ע"א ד"ה ומי איכא), רן (גיטין לו ע"א ד"ה ועדים), כפתור ופרח (סי' מט), , ריטב"א (מכות ג ע"ב), מאירי (גיטין  לו ע"א ד"ה ולעיקר).

[9] מכות ג ע"ב

[10]  חושן משפט סי' סז אות ט (א) ד"ה ואפילו אם)

[11] גיטין לו ע"א ד"ה ולעיקר) ביאר בדרך זו

[12] חו"מ  סי סז אות א

[13] חו"מ  סי סז סע' א

[14] שנה ראשונה פרשת כי תבוא סע כו

[15] הרב שמעון סופר בנו של הכתב סופר, סי' קנא

[16] ד"ה ועתה

[17] פ"י מ"ח

[18] פ"י מ"ט

[19] שמיטה במהלך הדורות פ"ו, ספר קטיף שביעית עמ' 17