'ושבתה הארץ שבת לה

'ושבתה הארץ שבת לה

הכותרת של כל פרשת בהר היא 'ושבתה הארץ שבת לה'. מהי טיבה של אותה שבת ובמה נתייחדו הפירות שגדלים בשנה זו?

הרב יואל פרידמן | אייר תשע"ד

בתחילת פרשת בהר התורה מפרטת את המלאכות החקלאיות האסורות בשנת השמיטה – זריעה, זמירה, קצירה ובצירה. לאחר מכן התורה מבהירה את היחס ליבול הגדל בשנת השמיטה – הפירות הם הפקר, כולם זכאים לאכול אותם – 'לך ולעבדך... ולבהמתך ולחיה...'. יש יחס מיוחד לפירות שגדלים בשנת השמיטה – 'והיתה שבת הארץ לכם לאכלה' – יש בפירות 'קדושת שביעית', ולכן אין להפסיד אותם, אין לסחור בהם וכו'. אך הכותרת של כל הפרשה היא 'ושבתה הארץ שבת לה'.

מהי טיבה של אותה שבת ובמה נתייחדו הפירות שגדלים בשנה זו?

ה'שם משמואל' (ר' שמואל מסוכוצ'וב) מסביר את ההקבלה בין השבת לבין השמיטה, שכאמור אף היא נקראה שבת לה', על פי דברי ה 'אור החיים' הקדוש. ה "אור החיים'' מבאר, שהקב"ה בורא את עולמו כל שבוע מחדש. לכן בשבת העולם חוזר לבורא עולם. האנושות שקיבלה את העולם כדי לפתח אותו וליהנות מפירות יצירותיה – קיבלה אותו כפיקדון רק לשבוע, ובשבת 'חוזרת כל הבריאה לממציאה'. ארץ ישראל היא לעם ישראל כמו העולם לאנושות. הקב"ה נתן לנו מתנה טובה – את ארץ ישראל – אך רק לשש שנים. בשנה השביעית הארץ חוזרת לבעלותו של ה' ית', ולכן אנו מצווים בשנה זו להפסיק לנהוג 'מנהג בעלים' ולעבוד עבודות הקרקע. היבול הוא הפקר וכל מי שזוכה לאכול פירות שביעית 'משלחן גבוה קא זכי' – הוא אוכל פירותיו של הקב"ה ולכן יש בהם קדושת שביעית. במוצאי חג עצמאותנו אנו מתפללים להקב"ה שיקבץ את כל נדחי ישראל, כי אז עם ישראל כולו יהיה בארצו ונזכה לקיים את מצוות השמיטה בחיובן המלא מן התורה.