היערכות לשנת השמיטה

היערכות לשנת השמיטה

ישנם שלושה נושאים שבהם כל אחד כפרט יכול להיות שותף בהתקדמות בקיום מצוות השמיטה החשובה. ההתקדמות תלויה בראש ובראשונה בהכרה ובתודעה שאנו מבקשים לקיים את המצווה- כשהדבר אפשרי.

הרב יואל פרידמן | טבת תשע"ד

יש קשר אינטגראלי בין הגאולה וקיבוץ גלויות לבין מצוות השמיטה. אנו מוצאים קשר בין קיום השמיטה לבין הימצאותנו בארץ ישראל כמבואר במשנה אבות, פ"ה מ"ט: 'גלות בא לעולם על עובדי עבודה זרה ועל גלוי עריות ועל שפיכת דמים ועל השמטת הארץ...' וכפי שאנו מוצאים בפרשת הקללות (ויקרא כו, לד): 'אז תרצה הארץ את שבתותיה' – עם ישראל יגלה מארצו כנגד כל אותן שנות שמיטה שהוא לא שמר. מן הזווית החיובית – יש בשביעית הלכה מעניינת שהתוקף וחלות המצווה תלויים בהימצאות עם ישראל בארצו. חייבים מן התורה ביובל ובשביעית רק כאשר עם ישראל יושב בארצו, שנאמר 'וקראתם דרור בארץ לכל יושביה – בזמן שכל יושביה עליה' (רמב"ם הל' שמטו"י פ"י ה"ח). חכמים חייבו אותנו במצוות השביעית גם בזמן הזה, כשכל עם ישראל עדיין אינו בארץ, בבחינת 'הציבי לך ציונים – כדי שלא יהיו לכם חדשים כשתחזרו'. אם רוצים אנו לפעול עם א-ל שומה עלינו שיחד עם ההתקדמות של מהלך הגאולה נתקדם בקיום מצוות השמיטה. לכן האתגר שעומד בפתחנו בפרוס שנת השמיטה הבעל"ט היא איך בע"ה נקיים את מצוות השמיטה טוב יותר מאשר בפעם הקודמת. מובן שלא נעלמו מעיני כל הבעיות שיש להתמודד אתן ברמה הממלכתית, וודאי שיש ענפים רבים בחקלאות שהפתרון היחיד הוא היתר מכירה, ועל כך מופקדים הרבנים הראשיים. אך במסגרת זו אני רוצה להציע שלושה נושאים שבהם כל אחד כפרט יכול להיות שותף בהתקדמות בקיום מצווה חשובה זו. ההתקדמות תלויה בראש ובראשונה בהכרה ובתודעה שאנו מבקשים לקיים את המצווה כשהדבר אפשרי. זאת אף שיש לנו דרכים עוקפות בדמות היתר המכירה שהוא לגיטימי לגמרי מן הבחינה ההלכתית.

הנושא הראשון הוא קיום השמיטה על ידי כל אחד בגינתו (למי שיש). בכך אין מחלוקת שאין משתמשים בהיתר המכירה, ושם יש אפשרות לקיים את המצווה כמאמרה: גם להימנע מן הפעולות החקלאיות האסורות וגם להפקיר את הפירות. כעת בשנה השישית, יש לעשות את כל ההכנות הנדרשות, כדי שהגינה תיראה יפה בשמיטה על אף הטיפול המינימאלי שיהיה מותר אז. על כגון דא, אמרו חז"ל 'מי שטרח בערב שבת יאכל בשבת!

הנושא השני הוא צרכנות בשמיטה שמתבססת בצורה מועטה על היתר המכירה. לא מתוך עמדה של פסילת ההיתר או אי קבלתו, אלא מתוך עמדה שאנו רוצים ומבקשים לקיים את מצוות השמיטה. המגמה היא כפולה: אנו מבקשים לעזור לחקלאים שרוצים להתאמץ בקיום מצוות השמיטה, ומאידך גיסא לזכות אף אנו לאכול פירות שיש בהם קדושת שביעית. בע"ה בשמיטה הקרובה אנו (מכון התורה והארץ) מתכננים להקים שוב את 'אוצר הארץ', כשמקורות האספקה העיקריים יהיו: בפירות האילן – מחקלאים שיגדלו את הפירות דרך 'אוצר בית דין'. בירקות – בתחילת השמיטה – ירקות שהתחילו לגדול בשנה השישית שאין בהם איסור 'ספיחין' והמשך גידולם נעשה אף הוא במסגרת 'אוצר בית דין'. בהמשך השמיטה עיקר האספקה תהיה בע"ה מחקלאי הנגב המערבי: אדמות שאין בהן איסור ספיחין, אך העיבודים החקלאיים אסורים, ולכן יש צורך בהיתר המכירה.

הנושא השלישי הוא שמיטת כספים למהדרין. בשנתיים האחרונות דברו רבות על צדק חברתי, והנה באה השמיטה שבה יש מצוות רבות שהדגל המרכזי שלהן הוא צמצום הפער החברתי. המצווה שבקלות רבה אנו – כל אחד מאתנו – יכול להתחבר אליה היא מצוות שמיטת כספים. מצווה זו, שבה האדם מחויב למחול על ההלוואות שנתן, נועדה לעזור לאביון, ולכן בפרשה העוסקת בכך חוזרת המילה 'אביון' ארבע פעמים. בשמיטה הקודמת מכון 'התורה והארץ' בשיתוף פעולה עם ארגון 'פעמונים' יזמו פרוייקט 'נדיבי ארץ' שחיבר בין כמה גורמים: בין מלווים-תורמים לבין ארגון פעמונים (בתור בא-כוח העניים) לבין הבנקים. הרעיון היה לעניין כמה שיותר יהודים שיאותו 'להלוות' סכום כסף – כל אחד כמה שידבנו לבו – וברגע שתגיע סוף שנת השמיטה החוב יישמט. הצד האחד של המטבע – המלווה – קיים את מצוות שמיטת כספים והצד השני של המטבע – הלווים העניים – קבלו עזרה שמעמידה אותם על הרגליים. 'נדיבי ארץ' בא בדברים עם הבנקים והציע להם הצעה: ידוע שיש הלוואות רבות שלבנק קשה מאד לגבות אותן והן נחשבות מבחינתו כ'אבודות'. 'נדיבי ארץ' ישלמו לכיסוי חובות אלו במקום אותם לווים עניים שאינם מסוגלים לפרוע את חובם. על כל שקל ש'נדיבי ארץ' יצליחו לאסוף – יתן הבנק שקל משלו. ב"ה הפרוייקט הצליח מעל למשוער. הצלחנו לאסוף סכום של כ- 2,000,000 ₪ ולעזור ליותר לכמה מאות בעלי חוב ששקעו בחובות כאלו שלא יכלו לצאת מהם. בע"ה בשמיטה הקרובה המגמה צריכה להיות להכפיל ולשלש את הסכום ובזה תהיה תרומה צנועה לעשיית צדק חברתי ולצמצום הפערים בין שכבות האוכלוסייה.