מנין שנות ערלה בהעברת שתיל מעציץ שאינו נקוב לקרקע

מנין שנות ערלה בהעברת שתיל מעציץ שאינו נקוב לקרקע

נטיעות רבות נעשות בתקופה של סוף הקיץ, בעיקר בהדרים. נטיעות אלה נעשות תמיד בגוש. מכיון שקשה לעיתים לסיים את כל הנטיעות עד ט"ו באב, נשאלה השאלה אם ניתן לדחות את סיום הנטיעות בעוד שבועיים, מתוך ההנחה שעץ הנטוע בגוש אינו זקוק לזמן קליטה?

הרב יואל פרידמן | אמונת עיתך תמוז-אב תשנ"ה

 

את השאלה לעיל הפנינו לכמה מן הפוסקים בדורנו, ואנו מביאים כאן את ההתכתבות.

 

לכבוד,

הרה"ג דוב ליאור שליט"א,

השלום והברכה!

נסתפקתי לגבי המעביר אילן שגדל בגוש אדמה בעציץ שאינו נקוב. האם יש לטעת את העץ עד ט"ו באב דוקא, כדי למנות אותה שנה לערלה, או שניתן להמתין עד כ"ט באב?

והספק בזה הוא עפ"י הרמב"ם (מע"ש פ"ט הי"ב) שפסק שצריך ארבעים וארבעה יום: חודש לחישוב שנה ועוד ארבעה עשר יום לקליטה. ומחד יש לומר שהנה אותו עץ שנמצא בגוש אדמה הרי הוא קלוט ועומד, וממילא די בנטיעה של שלושים יום לפני ראש השנה. מאידך יתכן שקליטה בעציץ שאינו נקוב, שאינו מקום חיוב - לא מהניא. והסברה לכך היא, שיש אומרים שמעשה הנטיעה הוא המחייב בערלה שנא' "ונטעתם" (עי' הר צבי זרעים ח"ב סי' יד). ולשיטה זו אפשר לומר שהקליטה אינה אלא גמר הנטיעה, וכעין שמצינו בהלכות שבת (עי' אגלי טל זורע אות ח). ולפי"ז, במקרה שהצמח גדל בעציץ שאינו נקוב ומעבירים אותו לקרקע - צריך קליטה חדשה מעת הנטיעה במקום החיוב, והמנין יהיה מעת הקליטה (עי' כס"מ להרמב"ם שם, חזו"א ערלה סי' יב ס"ק ה). ולפי"ז, בנד"ד יש להקפיד לנטוע עד ט"ו באב.

 

בברכת התורה והארץ,

יואל פרידמן

מכון התורה והארץ

 

 

תשובת הרה"ג דוב ליאור שליט"א

לכבוד הרב יואל פרידמן

קבלתי את שאלתך, ומפני נחיצות הענין הנני מזדרז להשיב בהקדם מה שנראה לענ"ד.

שאלת בענין הנוטע בעציץ שאינו נקוב ורוצה להעבירו לאדמה, אם צריך לעשות לפני ט"ו באב כדי שתעלה לו שנה. הנה בפשטות נראה ששאלתך מתמקדת רק בעציץ העשוי ממתכת או זכוכית, שלגביו לא אומרים ששרשי האילן מפעפעים. דאילו בעציץ של חרס או של עץ - "הרי הוא כארץ לאילנות" מפני שהשרשים מפעפעים, וכפי שהאחרונים מבינים בדעת הרמב"ם (מע"ש פ"י ה"ח): עי' רדב"ז (לרמב"ם שם), ביאור הגר"א (יו"ד סי' רצז ס"ק ד), ערוה"ש (סי' רצד סעי' ד). לכן, שקיות פלסטיק בזמננו נחשבות כעציץ נקוב (ולמרות שיש להם נקבים קטנים - השורשים יחדרו דרכם לקרקע). לכן השאלה אינה כ"כ מצויה, כי אין שותלים בעציץ ממתכת או זכוכית.

לכאורה, היה מקום לפשוט את הספק מהלכה דומה קצת. שכן כתב הרמב"ם (מע"ש פ"י ה"ב): "הנוטע לסייג וחשב עליו למאכל... - חייב". והמחבר פוסק בשו"ע (יו"ד סי' רצד סעי' כג) שמונים משעת הנטיעה ולא משעת המחשבה. ולכאורה, בתחילה היה האילן פטור מערלה, ובכל זאת מחשבים את השנים לפי הזמן שהעץ היה נטוע בפועל. ואף שלא היתה נטיעה בעת של חיוב - חייב בערלה, סימן שלא הנטיעה מחייבת. אולם לאחר עיון קצת אין זה דומה. דשם אילו רצה להימלך תיכף ולהופכו למאכל - היה יכול, מה שאין כן בנידון שלנו, שהשתיל גדל בעציץ שאינו נקוב ממתכת - מחשבה גרידא לא תועיל.

אולם הרמב"ם מביא הלכה נוספת (שם ה"י), דאם הרכיב נכרי אילן מאכל ע"ג אילן סרק - חייב בערלה. ובפשטות, מדברי הרמב"ם אנו למדים שגם אם אין כלל פירות על אותו אילן סרק - מונים משעת נטיעה ראשונה. ודלא כשיטת הרמב"ן והריטב"א בחידושיהם (ראש השנה י ע"א) דזה מדובר רק באילן סרק שהיו לו פירות גרועים. אולם באילן סרק גמור - מונים משעת הרכבה. ואם כן נידון דידן יהיה שנוי במחלוקת בין הרמב"ם והרמב"ן: לדעת הרמב"ם, אף שלא היה חיוב ערלה (שהרי אין כלל פירות) אלא מחשיבים את עצם מציאות הנטיעה - לכן כשמרכיב עליו אילן מאכל מונים משעת נטיעה ראשונה. וא"כ, הוא הדין בעציץ ממתכת, שלדעת הרמב"ם הגדל בו נחשב כנטוע (אף שפטור) ואין צורך בקליטה חדשה. לעומת זאת, לדעת הרמב"ן, זמן החיוב קובע ולא עצם המציאות של הנטיעה, ולפי"ז יצטרך קליטה לאחר הנטיעה בקרקע. ויעויין בדברי החזו"א (דיני ערלה ס"ק לב) שהביא ספק בדין נטע בעציץ של מתכת ועקר את השתיל והעבירו עם גוש אדמה שיכול לחיות בו, וחזר ונטעו בארץ, אם מונה משעת נטיעה ראשונה או משעת נטיעה בקרקע[1].

אולם לאחר עיון נוסף, נראה שנידון דידן שונה, וכל השאלה מתמקדת אך ורק לענין חישוב ימי קליטה מבלי לדבר על מנין שנות ערלה בעציץ ממתכת. הנה ידועה ההלכה שצריך שתי שבתות לקליטת אילן (עי' רמב"ם מע"ש פ"ט ה"ח, ומקורו בירושלמי שביעית פ"ב ה"ד). והרמב"ם כותב (שם): "וכמה היא סתם קליטה לכל האילנות? שתי שבתות". מזה שהרמב"ם כתב "סתם קליטה" ניתן לדייק שאם נדע בוודאות ששתיל זה נקלט בעשרה ימים או בפחות - די בכך, ודין שתי שבתות הוא רק בסתם קליטה המכסה את כל האילנות. וכן ראיתי באחד מגדולי האחרונים, דאם ברור שנקלט בעשרה ימים - סגי[2].

וכעת נחזה בנידון דידן: היות והשתיל נטוע בעציץ מתכת ואנו מעבירים אותו עם הגוש שיכול לחיות איתו, אפילו יום אחד לפני השלושים יום הנחשבים כשנה - די בכך, כי תיכף כשאנו שמים אותו באדמה הגוש בטל לאדמה והוא ממשיך לחיות, וממילא אין גם נטיעה חדשה. לכן נראה לענ"ד שכיון שהשאלה היא רק לגבי חישוב ימי קליטה - אין מקום להצריך שבועיים. עם זאת, יש לנטוע לפני תחילת השלושים שלפני ראש השנה.

לסיכום, אין צורך בשבועיים ומספיק יום אחד.

הרב דוב ליאור*

 

 

תשובת הרה"ג יהושע י. נויבירט שליט"א*

בע"ה

כב' מכובדנו הרב ר' י. פרידמן שליט"א

אחדשה"ט ולמעכ"ת

בהמשך לשיחתנו, דברתי עם מרן הגרי"ש אלישיב שליט"א. דעתו נוטה, כיון שבחזו"א[3] כל דין דעציץ שא"נ נשאר בצ"ע, ומה גם שבירושלמי משמע יותר להקל, ולכן בנד"ד ודאי יש להקל להחשיב את ימי הקליטה בעציץ שא"נ ואחרי שהעביר את העץ - צריך לחכות ל' יום להחשב כשנה, וב"ה שכוונתם.

בברכת התורה

יהושע י. נויבירט



[1] ועי' חזו"א (סי' ב ס"ק יג). והרב זצ"ל (משפט כהן סי' ח) כתב שמונים משעת נטיעה באדמה.

[2] עי' "שבת הארץ" (פ"ג הי"א אות א והע' 5); חזו"א (שביעית סי' כה ס"ק לז, דיני ערלה אות ו).

*הערת העורך (י. פ.) בשולי תשובת הרה"ג דב ליאור שליט"א

א. במציאות שקיימת כיום במשתלות, נלענ"ד שהשאלה של עציץ שאינו נקוב אכן נפוצה, כי ישנן הרבה משתלות בהן השתילים עומדים על מיתקני הגבהה עשויים מבטון. אמנם באמצע המיתקן ישנם גם רווחים לשם ניקוז, אך בודאי חלק מהשתילים מונחים באופן שהנקבים מונחים על הבטון. בכה"ג מסתבר שהוי עציץ שאינו נקוב, משום שמתקן הבטון מפסיק בין השתיל לקרקע, עי' פסקי הרא"ש (גיטין פ"ב אות כב) שעציץ המונח בעליה נחשב אינו נקוב, אף שבתשובה (כלל ב סי' ד) כתב שכרם הנטוע בעליה נחשב מחובר לקרקע. ועי' מנחת שלמה (סי' מא אות ב).

ב. בהקשר לספק שהבאנו לעיל, הרה"ג דב לנדא שליט"א הפנה אותנו לישועות מלכו (קרית ארבע כלאים פ"ה הי"ד אות ג) שכתב בפשיטות שצמח הגדל בעציץ שאינו נקוב נחשב קלוט ועומד, ולכן הזריעה וההשרשה באים כאחד. ועי' מנחת שלמה (סי' סט-ע).

ג. לענין שקיות נילון עי' "התורה והארץ" (ח"א עמ' 209), שם מובאת מחלוקת פוסקים בשאלה זו.

ד. חשוב להדגיש, שאף שאנו מקילים לסמוך על נטיעה הנעשית עד כ"ט אלול - הדבר אינו מומלץ, מפני שאם הגוש יתפורר יפסיד הנוטע לא רק את תקופת המשתלה אלא גם את השנה הראשונה לנטיעה.

 

* שאלה זו הופנתה בשיחת טלפון אל הרה"ג יהושע י. נויבירט שליט"א, וכאן אנו מביאים את תשובתו שהתקבלה בפקס.

[3] חזו"א (ערלה סי' ב ס"ק יג, דיני ערלה סעי' לב).