נטע רבעי בגידולי חממה

נטע רבעי בגידולי חממה

עץ תאנה שגדל בחממה – מה דינו לנטע רבעי וכן לתרומות ומעשרות?

הרב יהודה הלוי עמיחי | תמוז-אב תשס"ב

 

א. חיובי נטע רבעי

 

הרמב"ם (הל' מע"ש פ"י ה"א) כתב:

 "כל שהוא חייב בערלה יש לו רבעי וכל שפטור מן הערלה אינו חייב ברבעי, שנאמר שלש שנים יהיה לכם ערלים לא יאכל ובשנה הרביעית יהיה כל פריו קדש הילולים לד'".

מקור דברי הרמב"ם הם בירושלמי (ערלה פ"א ה"א): "אמר רבי יוחנן דברי רבי ישמעאל כל שאין לו ערלה - אין לו רבעי", ולכן הנוטע ג' שנים לסייג ומכאן ואילך – למאכל, אין לו רבעי מכיון שהיה פטור מן הערלה.

כאשר העץ נטוע בבית – חייב בערלה כמבואר בירושלמי (ערלה פ"א ה"ב) וברמב"ם  (שם ה"ט): "אילן שנטעו בתוך הבית חייב בערלה".

ולפי"ז נראה לכאורה שכשם שחייב בערלה גם חייב ברבעי.

 

אלא שלכאורה מצאנו שהרבעי אינו תלוי רק בערלה אלא גם במעשר שני, שכן כתב הרמב"ם (שם פ"ט ה"א):

"נטע רבעי הרי הוא קודש, שנאמר ובשנה הרביעית יהיה כל פריו קדש הלולים ליי', ודינו להאכל בירושלים לבעליו כמעשר שני, וכשם שאין מעשר שני בסוריא כך אין נטע רבעי בסוריא".

ובמקום שפטור ממעשר שני (כגון, סוריא) - פטור מנטע רבעי. יתר ע"כ למרות שקיי"ל[1] שיש איסור ערלה בחו"ל מהלכה למשה מסיני, מ"מ פטורים שם מנטע רבעי כיוון שהרבעי נלמד מדיני מעשר שני; וז"ל הרמב"ם (הל' מאכא"ס פ"י הט"ו):

"יראה לי שאין דין נטע רבעי נוהג בחוצה לארץ אלא אוכל פירות שנה רביעית בלא פדיון כלל, שלא אמרו אלא הערלה, וקל וחומר הדברים ומה סוריא שהיא חייבת במעשרות ובשביעית מדבריהם אינה חייבת בנטע רבעי כמו שיתבאר בהלכות מעשר שני, חוצה לארץ לא כל שכן שלא יהיה נטע רבעי נוהג בה".

העולה שהרמב"ם השווה דיני נט"ר לדיני מעש"ש[2], וא"כ עלינו לבדוק האם הגדל בבית חייב בתרומות ומעשרות.

 

כתב הרמב"ם (הל' מעשר פ"א ה"י):

"אילן שנטעו בתוך הבית פטור ממעשרות שנאמר עשר תעשר את כל תבואת זרעך היוצא השדה, ויראה לי שהוא חייב במעשרות מדבריהם שהרי תאנה העומדת בחצר חייב לעשר פירותיה אם אספן כאחת".

כלומר שהגדל בחממה חייב בתרו"מ מדרבנן , ולפי"ז בין אם אנו מדמים דין נט"ר לדין ערלה ובין אם אנו מדמים אותו לדין מע"ש - חייב, אלא שאם הוא נלמד מערלה - חייב מדאורייתא ואם הוא נלמד מתרו"מ  - חייב רק מדרבנן. ולעניין הברכה גם אם החיוב הוא מדרבנן יש לברך וכפי שמצאנו בגמ' (שבת כג ע"א) לגבי ברכת הדלקת נרות חנוכה:

"מאי מברך? מברך אשר קדשנו במצותיו  וצונו להדליק נר של חנוכה והיכן צונו? רב אויא אמר מלא תסור. רב נחמיה אמר שאל אביך ויגדך זקניך ויאמרו לך". 

 

אמנם שיטת הראב"ד (הל' מעשר פ"א ה"י) היא שהגדל בבית - פטור מתרו"מ, ולפי"ז אם נשווה דין נטע רבעי למעשר שני  - הגדל בבית פטור מנטע רבעי.

 

אלא שיש לעיין בכלל שהזכרנו קודם שכל החייב בערלה - חייב ברבעי, מדברי הרמב"ם (הל' מאכא"ס פ"י הט"ו) שבחו"ל אף שחייב בערלה - פטור מן הרבעי[3]?

 

ב. נטע רבעי ומעשר שני

 

מצאנו הקבלה בין מעשר שני לבין נטע רבעי, וכן נאמר בספרי (במדבר פיס' ו ד"ה ואיש):

"ואיש את קדשיו לו יהיו, למה נאמר לפי שהוא אומר ובשנה הרביעית יהיה כל פריו קדש הלולים לה' (ויקרא יט, כד)... ר' ישמעאל אומר... הרי אתה דן מעשר שני קרוי קודש ונטע רבעי קרוי קודש אם למדתי למעשר שני שאינו אלא של בעלים אף נטע רבעי לא יהא אלא של בעלים".

ונראה שהלימוד הוא לעניין כיצד להתנהג עם הנטע רבעי ועם פדיונו: האם צריך להוסיף חומש, האם יש בו חובת ביעור, אך לא לעניין מקום החיוב או זמן החיוב.

אולם הרמב"ם (הל' מעש"ש פ"ט ה"א) כתב שאנו מדמים נטע רבעי למעשר שני גם לעניין המקומות הפטורים, וכשם שפטור ממע"ש בחו"ל כן פטור גם מנטע רבעי. ולפי"ז לכאורה אם נאמר שפטור מתרו"מ כשגדל בתוך בית כן הדין גם לעניין נטע רבעי. 

נראה שהרמב"ם לא דימה את נטע רבעי למעשר שני לעניין המקומות הפטורים רק לגבי דינם בחו"ל, כיוון שכל חיוב ערלה בחו"ל אינו אלא מהלכה למשה מסיני, ולכן אין בו אלא חידושו. כלומר מהלכה למשה מסיני למדנו חיוב ערלה בחו"ל אך לא למדנו חיוב נטע רבעי. בהקשר למקומות פטור אחרים לא דימה הרמב"ם בין מעשר שני לבין נטע רבעי (למשל בגדל בבית), ואדרבא שם נאמר כל החייב בערלה - חייב ברבעי, כיוון שיסוד החיוב בערלה הוא מדאורייתא (ולא רק מהלכה למשה מסיני). ומדוייקים דברי הרמב"ם (הל' מאכא"ס פ"י הט"ו):

"יראה לי שאין דין נטע רבעי נוהג בחוצה לארץ אלא אוכל פירות שנה רביעית בלא פדיון כלל, שלא אמרו אלא הערלה".

כלומר כיוון שחיוב ערלה בחו"ל הוא מהלמ"ס א"כ אין לנו רק מה שאמרו בערלה, אך בנטע רבעי - פטור. לעומת זאת, כשהחיוב בערלה הוא מהתורה, אזי חייב גם בנט"ר, שכן כל החייב בערלה - חייב ברבעי. וכן מפורשים הדברים בשו"ת הרשב"א (חלק ג סימן רלא)[4], וכן בס' מלבושי יו"ט (חובת הקרקע סי' ה). וכן בדברי הגר"א בביאורו (סי' רצד ס"ק יד) משמע כן כי כתב שיש ללמוד דיני נט"ר מדיני מעש"ש לעניין קדושתו ופדיונו[5], אבל לעניין המקומות החייבים והפטורים אנו מדמים נט"ר למע"ש רק בחו"ל, ובא"י דין נט"ר כדין ערלה.

 

ג. סיכום

 

העולה מדברינו שאפילו לשיטת הראב"ד הפוטר בית ממעשרות, חייב בנט"ר כיוון שחייב בערלה, ולכן מן הדין היה מקום לברך על פדיון נטע רבעי בפירות שגדלו בבית או בחממה. ומ"מ אף אם נחשוש שלא לברך משום ברכה לבטלה וספק ברכות - להקל, פשיטא שחייב לחלל את הנטע רבעי. ולעניין חיוב תרו"מ בוודאי פטור אליבא דכו"ע (ואפי' אם נרצה לפטור מנט"ר בגדל בבית לדעת הראב"ד, מ"מ לשיטתו בכל מקרה פטור מתרו"מ).

 



[1] . רמב"ם (הל' מאכא"ס פ"י ה"י).

[2] . על השאלה האם נט"ר הוא המשך לדיני ערלה או לדיני תרו"מ עיין בזרע אברהם (סי' יד אות כב, ונטע הלולים ח, י, כז). דרך אמונה (ביאור הלכה פ"ט ה"א).

[3] . עיין הגהות הרמ"ך (הל' מאכא"ס פ"י הט"ו).

[4]  ובכך מתרץ את הסתירה בדברי הרמב"ם, שמחד פטר מנט"ר בחו"ל ומאידך כתב שכל החייב בערלה – חייב בנט"ר. 

[5] . עיין מנח"ח (סי' רמז אות ב,ג,ד) שלא השוו מעש"ש ונט"ר בכל הדינים.