ביכורים ללא מקדש בספרות החסידות - חלק א'

ביכורים ללא מקדש בספרות החסידות - חלק א'

מצות ביכורים היא מן המצוות התלויות בארץ ובמקדש, ולפיכך אינה נוהגת בזמן הזה. גם בזמן שבית המקדש היה קיים, היה היקפה של המצוה מוגבל ולא כל אדם יכול היה לקיימה. המצוה יכולה להתקיים רק על ידי מי שיש לו קרקע בארץ ישראל. נשים פטורות ממנה, ויש עוד פטורים שנמנו במשנה מסכת בכורים. מהו מקומה של מצווה זו בזמננו?

הרב ד"ר יהודה ברנדס | ביכורי הארץ

ראשי פרקים

א. מצוות לדורות

ב. התביעה החסידית לנצחיות התורה

ג. ביכורים - משמעות רוחנית ומעשית כשאין מקדש

ד. כאילו מקריב ביכורים

ה. דורון לתלמיד חכם

ו. ביכורים ותחליפיהם

ז. פרשת ארמי אובד אבי בליל הסדר

סיכום

* * *

א. מצוות לדורות

מצות ביכורים היא מן המצוות התלויות בארץ ובמקדש, ולפיכך אינה נוהגת בזמן הזה 264. גם בזמן שבית המקדש היה קיים, היה היקפה של המצוה מוגבל ולא כל אדם יכול היה לקיימה. המצוה יכולה להתקיים רק על ידי מי שיש לו קרקע בארץ ישראל. נשים פטורות ממנה, ויש עוד פטורים שנמנו במשנה מסכת בכורים. 

הראשונים רואים בדרך כלל את אי היכולת לקיים את מלוא המצוות בגלות כעונש, ומחשיבים זאת לפגם ביכולת האומה לעבוד את השם כראוי. בולטת ביותר בזה שיטתו של ר' יהודה הלוי בספר הכוזרי, המכנה את מצבה של האומה בגלות "עצמות יבשות", בעקבות הנביא יחזקאל. זאת, מכיון שבעיניו, לא יתכן קיום שלם של הופעת הענין האלקי, השראת שכינה, וגילוי הנבואה, אלא רק כאשר הגפן נטוע בכרמו – עם ישראל יושב על אדמתו 265. 

לעומת זאת, העובדה שתרי"ג מצוות אינן מוטלות על כל האנשים, לא נתפסת כפגם בעבודת האומה לעבוד את ה' כראוי, כאשר מדובר במצוות שאינן תלויות בארץ. דהיינו, במצוות שבהן הגבלת היקף החיוב נובעת מן ההגדרות הבסיסיות של המצוה. כגון מצוות עשה שהזמן גרמן שאינן מוטלות על נשים, או מצוות המיועדות לכהנים בלבד, או שיכולות להתקיים על ידי סוחרים בלבד, או מצוות שנועדו למלך או לתקופה שיש בה מלוכה בישראל. לפי התפיסה הלאומית, כעין זו של הכוזרי והרמב"ן, התורה ומצוותיה היא מערכת שניתנה לאומה ככלל, ולא לכל אחד מן הפרטים. כל אחד מבני האומה מחויב למלא את חלקו במכלול המצוות. יש מהן שמוטלות על כולם, ויש מהן שמוטלות רק על יחידים – ככהן גדול, או קבוצות – גברים או נשים, כהנים, לויים או ישראלים, וכיוצא בזה. 266 

בשונה מריה"ל והרמב"ן, הרמב"ם, הציג במורה-נבוכים ג, כז, את המצוות כמכוונות להשלמת האדם: "כוונת כלל התורה - שני דברים, והם, תקון הנפש ותקון הגוף". לפי שיטתו זו, אמור להתעורר קושי גדול יותר בהמצאותן של מצוות שאינן מתאימות לכל אדם בכל זמן. הרמב"ם במורה נבוכים ג, לד (תרגום ר"י קאפח), פתר את הבעיה בהסבירו שהמצוות ניתנו על דרך הרוב:

ממה שאתה צריך לדעת עוד, כי אין התורה מביטה על הבודד, ולא יהיה הצווי כפי הדבר המועט, אלא כל מה שרצוי להשיגו, השקפה או מדה או מעשה מועיל, אין מביטים בו אלא לדברים שהם הרוב, ואין שמים לב לדבר מועט האירוע, ולא לנזק שיהיה ליחיד מבני אדם בגלל אותה הגזרה וההנהגה התורתית, כי התורה היא דבר אלקי, ויש לך ללמוד מן הדברים הטבעיים אשר אותם התועליות הכלליות המצויות בהן, יש בכללן ומתחייב מהן נזקים אישיים. כמו שנתבאר בדברנו ודברי זולתנו. ועל פי הבחנה זו, כך אל תתפלא שאין מטרות התורה מתקיימים בכל אחד ואחד, אלא מתחייב בהחלט שימצאו אנשים שאין אותו הניהול התורתי מביא להם שלמות, כי הצורות הטבעיות המיניות לא יושג כל מה שמתחייב מהן בכל אחד ואחד, כי הכל מאלוה אחד ופועל אחד, נתנו מרועה אחד, והפך זה נמנע, וכבר בארנו כי לנמנע טבע קבוע לא ישתנה לעולם. ועוד על פי הבחנה זו לא יתכן שיהו המצות נרשמות כפי שנויי מצבי בני אדם והזמנים, כמו הרכבת התרופה, שמיוחדת הרכבה לכל אדם כפי מזגו באותה העת, אלא ראוי שתהא ההנהגה התורתית מוחלטת כללית לכל, ואף על פי שיהא זה חיובי ביחס לאנשים וביחס לאחרים אינו חיובי, כי אלו היו לפי היחידים יהיה הפסד לכל, ונתת דבריך לשיעורין. ומפני זה אין ראוי שיוגבלו הדברים המכוונים מטרה ראשונה שבתורה, לא בזמן ולא במקום, אלא יהיו הדינים החלטיים באופן כללי, כמו שאמר יתעלה הקהל חקה אחת לכם, אלא מכוון בהם התועליות הכלליות שהן על הרוב כמו שבארנו. 

לפי דברי הרמב"ם, אין לצפות שכל המצוות יתאימו לכל אדם ולכל דור. יתר על כן, לדבריו, יש אפשרות שמצווה תהיה לגמרי בלתי-רלוונטית לאנשים מסוימים או אפילו לדור מסוים, ובכל זאת אין בכך כדי לפגוע, לא בערכה של המצוה ולא בנצחיותה של התורה, שכן התורה ניתנה לכלל ולדורות, והחשבון של ערך המצוה נעשה בהסתכלות רחבה 267.

מסתבר, שלפי דרך המחשבה הזאת, אין טעם לרדוף באופן מלאכותי אחרי מצוה, שאינה מופיעה על סדר חייו הרגיל של האדם. לדוגמה, אין ענין לחפש קן צפור על מנת לקיים מצות שילוח הקן, אם לא מזדמנת לאדם ציפור היושבת על אפרוחיה והוא באמת זקוק לביצים 268. בדיוק באותה מידה שלא היינו מציעים לאדם לגרש את אשתו, ולהחזירנה מייד, כדי לקיים ולו פעם אחת בחייו מצות גירושין. 

ב. התביעה החסידית לנצחיות התורה

ר' יעקב יוסף הכהן מפולנאה, ראשון המחברים החסידיים ותלמידו הגדול של הבעש"ט 269, קובע בספרו תולדות יעקב יוסף, כלל יסודי בפרשנות המצוות, החלוק על כל מה שנאמר עד כאן. לפי דעתו, לא יתכן שתהיה מצוה מן המצוות שאין לה משמעות קיומית בעבור כל אדם, גם אם הוא רחוק מן המציאות שבה מתקיימת המצוה, בכל המישורים של הקיום האנושי: עולם, שנה, נפש 270. 

פירושו למצות ביכורים הוא דוגמה אופיינית להתמודדות עם הבעיה הזאת. מצות ביכורים אינה מתקיימת אף לא באחד משלשת המימדים. אין היא מתקיימת במקומו של ר' יעקב יוסף הכהן מפולנאה – בווהלין שבמזרח אירופה. אין היא מתקיימת בזמנו של ר' יעקב יוסף הכהן מפולנאה – כאלף ושבע מאות שנים אחרי חורבן בית המקדש השני. וממילא ברור שאין היא מתקיימת בכל אדם. שהרי אפילו בזמן שבית המקדש היה קיים יכול היה לקיימה רק מי שיש לו קרקע בארץ ישראל, וקרקע זו הניבה פירות שהיו חייבים בביכורים. 

תופעה זו, של מצוה שאין אפשרות לקיימה, היא בלתי אפשרית מבחינתו של ר' יעקב יוסף הכהן מפולנאה. 

הוא מציג את עמדתו בתוך סדרת הקושיות שהציב בפתח עיונו בפרשת הבכורים שב"כי תבא". מתוך תשע הקושיות הפותחות את דרשת הביכורים, שלש מתייחסות ישירות לשאלה הקיומית. וכך כותב בתולדות יעקב יוסף, פרשת כי תבא, סימן א:

ויש להקשות, 

א. כמו שהקב"ה נצחי היה הוה ויהיה כך תורתו נצחי ומצוותיה גם כן נצחיים, ועל כרחך מצוה זו נוהג בכל זמן. וקשה עתה שאין מקדש ואין הבאת ביכורים, וכי ח"ו בטלה מצוה זו עתה?

ב. דהאדם נקרא עולם קטן, ועל כרחך נכלל בו הבאת ביכורים, וכל הפרשה ארמי אובד אבי וגו', וצריך להבין איך נרמזו בהאדם כל זה...

ג. לשון 'תבוא אל הארץ' דמשמע לביאה יחשב אז, בבוא אל הארץ, משא"כ עתה. 

שלש השאלות מתאימות לשלשת הממדים היסודיים של המציאות אצל המקובלים והחסידים: עולם, שנה, נפש. השאלה הראשונה פונה אל מימד הזמן: "שנה", השאלה השניה אל האדם: "נפש", והשאלה השלישית אל מימד המקום "עולם". 

פתיחת הדרשה בסדרת קושיות היא דרך אופיינית לדרשותיו של בעל תוי"י, והיא מזכירה את סגנונו של ר"י אברבנאל ודרשנים אחרים בכל הדורות. אולם השאלות אודות מידת הקיומיות של המצוה אינן פתיח דרשני בעלמא, אלא שיטה כוללת בתורתו של המחבר. דבר זה ניכר מכך, שהצעת השאלות הללו, אודות המימוש הקיומי של המצוה בזמן הזה, אינה ייחודית לפרשת ביכורים, אלא היא חוזרת פעמים רבות בספר. כל אימת שהוא פוגש במצוה שאינה קיימת ברובד ההלכתי המעשי שלה, בימינו. כך לדוגמה, בדרשתו לפרשת ויקרא, הפותחת את העיסוק בנושא הקרבנות, הוא מציב בפתיחה את השאלה הבאה: "איך שייך פרשה זו בכל אדם ובכל זמן שהתורה נצחי"? 271 וכן במקומות רבים נוספים. השאלה שגורה עד כדי כך, שלא תמיד טורח המחבר לכתוב משפט שלם והוא מקצר בלשונו: בענין "ולבש הכהן מדו בד" הקשה: "איך שייך מצוה זו בכל זמן ובכל אדם דאל"כ וכו' ח"ו אינו נצחי" 272. ברור אם כן, שמדובר כאן בשיטה רעיונית, ולא בכלי דרשני 273. 

יש לו, לר' יעקב יוסף, שיטה קבועה לפתור את הקושי הזה. דרכו היא למצוא את המשמעות הרוחנית העומדת מאחרי הצד המעשי של המצוה, ולהציע פעולות אחרות, שבהן אפשר להשיג את המשמעות הזאת, גם בלי לקיים את המצוה המעשית. 

יסודה של שיטתו נעוצה בתורת הבעש"ט רבו, שדרש להדגיש בכל מצוה את הפן הרוחני הפנימי שבה. נראה, ששני תלמידיו הגדולים של הבעש"ט, בעל התולדות והמגיד ממזריטש, חלקו ביניהם במידה מסוימת את המסקנות הנובעות מהתביעה היסודית הזו של הבעש"ט. 

הדרישה הבסיסית של הבעש"ט היתה לקיים מצוות שלא בבחינת "מצות אנשים מלומדה", אלא מתוך התכוונות לתוכן הפנימי והרוחני שלהן. המגיד 274, הדגיש בעיקר את הפן של ההתכוונות הכללית המשותפת לכל המצוות: עשיית המצוה לשם דבקות, ואילו ר' יעקב יוסף הכהן מפולנאה הדגיש את הפן של המשמעות הרוחנית הפרטית של כל מצוה 275. 

ג. ביכורים - משמעות רוחנית ומעשית כשאין מקדש

לפי בעל התולדות, הרעיון היסודי של מצות ביכורים הוא פשוט למדי: יש לתת את הראשית לקב"ה. הוא גם מתרגם זאת ליישומים מעשיים, וכך כותב בתחילת פר' כי תבוא:

א. להקדיש את ראשית החיים לעבודת השם ותשובה:

החכם אשר עיניו בראשו, יזהר בנפשו ויזהיר בניו אחריו שיהיה הילדות והשחרות עיקר בעבודת ה' יתברך, ולעמוד בקשרי מלחמות יצר הרע, וכמו שנאמר באבות (ג, יב) 'הוי קל לראש', כמו שאמר האלשיך [בפירושו לספר]משלי על פסוק 'חנוך לנער על פי דרכו גם כי יזקין לא יסור ממנו'... 'אוגר בקיץ בן משכיל', יעוין שם. וכמו שנאמר בש"ס: 'אשרי איש, אשרי למי שעושה תשובה כשהוא איש' (ע"ז יט ע"א) וכ"כ בזוהר: (קדושים פז ע"ב) 'מפני שיבה תקום - קודם שיבה תקום נגד יצר הרע'.

ב. להקדיש את כל ההתחלות לשם ה': 

ומכל דבר תקח ראשית לה' אלקיך... וכן בכל דבר בכל חושי אדם יהיה ראשית לה'. הן בדיבור תינוק המתחיל לדבר ילמדו תחלה לשון הקודש תורה צוה לנו (רמב"ם הל' ת"ת א, ו). הן במעשה יום ביומו, יהיה ראשית פרי האדם שילך לבית הכנסת קודם שיעסוק בעסקיו והוא תועלת גדול לכמה דברים, שיוכל להתפלל בכוונה בלי מחשבה זרה, וכיוצא בזה, מלבד מה שיצליח בעסקיו. וכן בשאר חושי האדם, בראיה ובשמיעה, ובהילוך ובמישוש, ישמע חכם ויוסיף לקח... וכיוצא בכל דבר ודבר ימצא שיהיה ראשית לה', וזהו נקרא ביכורים. 

ג. לתת ראשית ומובחר לעני. 

גם במאכל משתה, ראשית ומובחר יתן לעני הגון.

יש שני יסודות שעליהם עומדת שיטת ההתאמה של המצוה להווה, אצל ר' יעקב יוסף הכהן, וייחודם בפשטותם. ראשית, אין כאן סודות קבליים, ולא דרשות עמוקות ונשגבות. הקשר בין הטעם הפשוט של המצוה בתורה, לבין תרגומה להנחיה מעשית הוא ברור לגמרי. שנית, ר' יעקב יוסף הכהן הופך את מצות הביכורים לדבר שווה לכל נפש. אך אין לטעות בדבר, אין כאן הורדת הערך של המצוה וזלזול בה, שכן, אפשר לקיימה ברמות שונות, ולעלות במדרגות הקיום מעלה מעלה 276. 

כדי להבהיר את הפשטות והבהירות של תפיסתו של ר' יעקב יוסף הכהן מפולנאה, ניתן להשוותה עם גישה חסידית אחרת, שאף היא מיוסדת על פירוש רוחני למצוות מעשיות. זו היא גישתו של הרב יצחק איזיק יהודה יחיאל סאפרין, האדמו"ר מקומרנה 277, אוצר החיים, מצות בכורים, בתוך חומש היכל הברכה, שמות, כג, יט: 

"ואמתת סוד המצוה וחקיקתה... סוד בכורים, חזרת אורות נוקבא לכהן שהוא חסד כדי שלא יינקו החיצונים ממנה. ... וביאור ענין זה, כי כל פעל ד' למענהו שהכל ברא לכבודו, לברר נצוצי טהרה שנתפזרו בכל הדברים ... ואיש הדבוק באלהיו עושה יחוד שמו בכל דבר שרואה ושומע ומריח וממשש ... אבל באמת לאו כל מוחא סביל דא, שיהיה נפשו דבוקה באל עליון לעשות עם כל הדברים שבעולם יחודים וקישוטים וצרופים. והאל יתברך ברוב אהבתו לעם הקודש צוה להביא בכורים למקדש, ובזה עושה יחוד גדול ונורא להעלות נפש כל חי. ועל ידי מצוה זאת נקשרים כל החפצים והעשיות והנאות עולם הזה באל עולם כי הכל הולכין אחר הראשית, כיון שגילה בפעם הראשון שכל כוונתו להעלות נפש כל חי לאל עולם אז כל מה שיש לו מפירות ותבואת הארץ הכל נתקנו ונתבררו. והוא סוד דורון של תלמידי חכמים. והבינהו מאוד, כי יש בכח הצדיק לתקן הכל וכל מה שיש לאדם הזה נתקן בדורון הזה. וזה היה עבודת הבעש"ט זי"ע עם תלמידי תלמידיו. כי לפעמים הצדיק עובר במקום אחד באיזה יחוד שמו יתברך ובמחשבה קדושה ומתקן כל עשבי השדה... ויש בזה דרושים ארוכים למעיינים אין כאן מקומו. 278 

 

למעבר לחלק ב'