ביכורים בשנה השביעית - חלק א'

ביכורים בשנה השביעית - חלק א'

בדברי תנאים ואמוראים לא מצינו דיון מפורש בשאלה, אם יש חובה להביא ביכורים בשנה השביעית. עם זאת, ממספר מקורות ניתן ללמוד על חובת ביכורים בשביעית, אם כי לא במפורש אלא רק במשתמע.

הרב יואל פרידמן | ביכורי הארץ

ראשי פרקים

א. ביכורים בשביעית

  1. מקורות תנאים ואמוראים
  2. ר' נתן אב הישיבה
  3. רש"י

ב. חלות הביכורים קודמת לקדושת שביעית

  1. חלות קדושת הביכורים
  2. חלות קדושת הביכורים -שיטת הרמב"ם
  3. זמן חלות הביכורים וזמן חלות קדושת שביעית
  4. ביכור הפרי כשלב המחייב בביכורים

ג. בעלות על הקרקע ועל הפירות

  1. בעלות על הקרקע
  2. בעלות על הפירות

ד. ספיחי שביעית

* * *

א. ביכורים בשביעית

  1. מקורות תנאים ואמוראים

בדברי תנאים ואמוראים לא מצינו דיון מפורש בשאלה, אם יש חובה להביא ביכורים בשנה השביעית. עם זאת, ממספר מקורות ניתן ללמוד על חובת ביכורים בשביעית, אם כי לא במפורש אלא רק במשתמע.

במשנה ביכורים ב, ד, מפורטים הבדלי דינים בין ביכורים לבין תרומה ומעשר שני. כגון: חיוב ביכורים במחובר, עושה אדם כל שדהו ביכורים, אחריות, וחיוב קרבן, שיר תנופה ולינה. לא נאמר במשנה שם שחייבים בביכורים גם בשנה השביעית, לעומת תרומה ומעשר שפטורים 227, ומכאן הוכיח בהגהות תפארת יעקב (ביכורים ב, ד) שאין ביכורים בשביעית.

בתוספתא ביכורים א, ו:

חומר בתרומה שאין במעשר שני ובמעשר שני שאין בתרומה שהתרומה אין ניטלת אלא מן המוקף… ונוהגת בכל הפירות מה שאין כן בבכורין ונוהגת בשאר שנים מה שאין כן במעשר שני… 

בתחילה מביאה התוספתא הבדלים בין תרומה לבין מעשר שני, ובהמשכה כותבת: "ונוהגת (בתרומה) בכל הפירות מה שאין כן בביכורים. ונוהגת בשאר שנים (בתרומה) מה שאין כן במעשר" (=שנוהגת רק בשנים א,ב,ד,ה). אין בתוספתא זו כל התייחסות לשאלת חובת ביכורים בשנה השביעית. אך הר"ש ליברמן, בביאורו הארוך לתוספתא כפשוטה (זרעים, חלק ב עמ' 831) מצין שהנוסח לעיל הוא על פי כת"י וינה, אך בנוסח כת"י ערפורט: "חומר בתרומה שאין במעשר שני ובמעשר שני וביכורים שאין בתרומה…". ובהמשך נאמר: "…וביכורים נוהגת בשאר השנים". מעל האות ו' של המילה "וביכורים", ישנן נקודות לסימן מחיקה, וצ"ל נוהג' דהיינו ונוהגים, ואזי הנוסח הוא: "ביכורים נוהג' בשאר השנים". יתכן אם כן, שישנה ראיה מהתוספתא שאין חיוב ביכורים בשנה השביעית. 

הרב מנחם מנדל כשר, הביא ראיה מדברי הירושלמי פאה ז, ה הדן בדברי ב"ש במשנה פאה ז, ו שכרם רבעי בשביעית – אין לו חומש ואין לו ביעור. אך משתמע שבעיקרון יש כרם רבעי בשביעית, וממשיך הירושלמי: "מעתה אל יהי לו קדושה וקדשתו מאיליו למדו קודש הילולים הרי הוא כקודש שקורין עליו…" 228.

יש שפירשו שהירושלמי משווה בין נטע רבעי לבין הביכורים, ומכאן שיש חיוב ביכורים בשביעית 229. אלא שמצוות הביכורים אינה מוזכרת בפירוש בירושלמי 230.

  1. ר' נתן אב הישיבה

ר' נתן אב הישיבה בפירושו בתחילת מסכת מעשר ראשון 231, פותח בהקדמה העוסקת במתנות כהונה, הוא מציין את הביכורים, קרבן העומר מן השעורה, שתי הלחם מן החיטה, ופאה. ובהמשך הוא כותב:

ואחרי שקוצרין ומביאין הזרע לגרנות נקרא טבל עד שיפרישו ממנו מתנות הכהנים והלווים. הראשונה התרומה לכהנים, והיא אחד מחמישים, וזה נקרא תרומה גדולה; ומתנות אלו נוהגות בכל שנה חוץ מהשביעית והיובל, אבל המעשרות - שונים הם, והם מעשר ראשון ומעשר שני ומעשר עני, ושנים מהם מתחלפים כמו שנבאר… הנשארים בשנה ראשונה ושניה – מעשר שני… ובשלישית מחלקין אותו בגידולין לעניים… ודין שנה ד' וה' כ-א' וב'… והשביעית אין חלק לשום אדם בה…"

המהדיר, הרב מרדכי יהודה לייב זק"ש, כותב: "ואף הביכורים בכלל שביכורים אינו נוהג בשביעית וביובל, ודלא כמו שכתב רש"י בשמות כג, יט" (שם הערה 8). לפיו, ר' נתן אב הישיבה סובר שאין הביכורים נוהגים בשביעית. אך לענ"ד נראה ברור שרבינו נתן אב הישיבה לא התכוון למתנות שמדובר עליהן בתחילה (ביכורים, קרבן העומר וכו') אלא רק לתרומות ומעשרות אליהם הוא התייחס בסוף דבריו. אלו הם מתנות שבלא הפרשה הרי הם טבל: "ואחרי שקוצרין… נקרא טבל עד שיפרישו ממנו מתנות" – ואלו המתנות "נוהגות בכל שנה חוץ מהשביעית והיובל", לעומת מעשר שני שנוהג בשנים א, ב, ד, ה ומעשר עני בשנים ג, ו. ראיה לכך שהוא איננו מתייחס במשפט זה לכל המתנות שהוזכרו בתחילה, הוא מכך שביניהם נזכר גם העומר הקרב אף בשנה השביעית, כמבואר בגמ' בבבא מציעא קיח ע"א: "שומרי ספיחי שביעית נוטלין שכרן מתרומת הלשכה" (ועי' תוס' מנחות פד ע"א ד"ה שומרי). ומכאן שאין ללמוד דבר מדברי רב נתן באשר לחובת ביכורים בשביעית. 

  1. רש"י

רוב האחרונים העוסקים בסוגית ביכורים בשביעית, מציינים כמקור ראשוני, את דברי רש"י לשמות כג, יט: 

ראשית בכורי אדמתך תביא בית ה' אלקיך לא תבשל גדי בחלב אמו - אף השביעית חייבת בבכורים, לכך נאמר אף כאן בכורי אדמתך. כיצד, אדם נכנס לתוך שדהו, ורואה תאנה שבכרה, כורך עליה גמי לסימן ומקדישה. ואין בכורים אלא משבעת המינין האמורין במקרא (דברים ח, ח) ארץ חטה ושעורה וגו'.

הרב אליהו מזרחי, הרא"מ (שמות שם), מציין ש"בקצת נוסחאות אינו כתוב אלא ביכורי אדמתך: אדם נכנס לשדהו…". לפיו, משפט זה לא מופיע כלל ברש"י. המהר"ל מפראג (גור אריה שם) מתבטא ביותר חריפות:

בוודאי טעות סופר הוא, דאיך שייך דיהיה השביעית חייב בביכורים שאיך קורא אני כאן ועתה הבאתי ראשית פרי האדמה אשר נתת לי, דהא לא לו נתן, ואיך שייך שחייב ביכורים".

וכ"כ ר' דוד ב"ר שמואל הלוי סגל, (בעל טורי זהב לשו"ע) בספרו דברי דוד, שמות שם 232.

מבחינה פרשנית אין שום צורך ואין שום הכרח לרבות שאף בשביעית מביאים ביכורים, ולכן לא ברור מדוע נזקק רש"י לתוספת זו. בנוסף, אין לדרשה זו מקור במדרשי הלכה, ולכן יש מקום לטענה שאכן טעות סופר יש כאן. הרא"מ מסביר מה מקורה של טעות זו. בכל הפרשה רש"י לומד סמיכות לפרשת השמיטה: בהקשר לפסוק "וביום השביעי תשבות" (שמות כג, יב), כתב רש"י:

וביום השביעי תשבת - אף בשנה השביעית לא תעקר שבת בראשית ממקומה, שלא תאמר הואיל וכל השנה קרויה שבת, לא תנהג בה שבת בראשית.

וכן בהקשר לפסוק "שלוש פעמים בשנה" (שמות כג, יז), מבאר רש"י: 

שלש פעמים - לפי שהענין מדבר בשביעית הוצרך לומר שלא יסתרסו רגלים ממקומן.

לכן היה מקום לומר שגם בפסוק העוסק בביכורים (שמות כג, יט), דרשו שהביכורים אינם נידחין מפני השביעית. הרא"מ נוטה לדחות דרשה זו מפירושו של רש"י. הוא מבחין בין שתי הדרשות הראשונות לבין דרשת הביכורים בשביעית. מקור הדרשה המקשרת בין "וביום השביעית תשבות" לבין השביעית, הוא במכילתא, והדרשה על הפסוק "שלוש פעמים בשנה…" נובעת מהסמיכות לפרשת השביעית, אך דרשתנו אינה סמוכה לפרשת השביעית וגם אינה נראית במכילתא 233.

הרב ח"ד שעוועל, בהערתו לפירוש רש"י 234מביא שבדפוס ראשון של רש"י לאחר ציון ד"ה "ראשית בכורי אדמתך" יש נקודה על התיבה "אף" שבתחילת המשפט, ונקודה על התיבה "אף" שבסוף המשפט. ומוסיף המהדיר: "כאילו נאמר ש"כאן" מתחיל הדיבור בכורי אדמתך; ויש טעם להערה זו, כי המזרחי וגור אריה ודברי דוד – כולם כתבו שזו טעות סופר…" 235

בהנחה שדברי רש"י בפירושו לשמות כג, יט נאמרו על ידו, אזי הם סותרים לפירושו בגמ' יבמות עג ע"ב:

אמר רב אשי: מרישא נמי שמעת מינה דתנא ושייר, מדלא קתני ונוהגין בשאר שני שבוע ואין להם פדיון מה שאין כן במעשר, שמע מינה. 

רב אשי מוכיח מהרישא של המשנה ביכורים שתנא ושייר, וראייתו: "מדלא קתני ונוהגין בשאר שני שבוע ואין להם פדיון מה שאין כן במעשר". מפרש רש"י: "ונוהגין - תרומה ובכורים בשאר שני שבוע בכל שנות השמיטה אבל מעשר שני אין נוהג בג' ובו' ". 

מוכח מדברי רש"י (יבמות שם) שאין ביכורים בשביעית. וכך כתב שם גם הרב מנחם המאירי: "וטעונין נטילת ידים (התרומה והביכורים עי' ביכורים שם מ"א)… ונוהגין בכל שנה ושנה חוץ משנת השמיטה שאין אדם זורע בה…" 236. 

אין בידינו מקור ברור העונה בצורה ישירה לשאלה אם יש חובה להביא ביכורים בשביעית. 

ב. חלות הביכורים קודמת לקדושת שביעית

  1. חלות קדושת הביכורים

במנחת חינוך במצוה צא, דן על חובת הביכורים בשביעית, ומציב שתי בעיות מרכזיות:

א. חובת הביכורים חלה על פירותיו של אדם, אך בשביעית הפירות הם הפקר.

ב. בגמ' בבכורות יב ע"ב מבואר שאילולא פסוק מפורש, עיסה של השנה השביעית פטורה מן החלה, שכן אם היא נטמאת חייבת היא בשרפה, ואסור לשרוף עיסת שביעית, וא"כ הוא הדין לגבי ביכורים!

כך נאמר בגמ' בבכורות שם:

ואמר רב חסדא: בהמת שביעית - פטורה מן הבכורה וחייבת במתנות. פטורה מן הבכורה - לאכלה אמר רחמנא ולא לשריפה… מיתיבי האוכל מעיסת שביעית עד שלא הורמה חלתה - חייב מיתה ואמאי? כיון דאילו מטמיא בת שריפה היא, לאכלה אמר רחמנא ולא לשריפה! שאני הכא דכתיב לדורותיכם. תנ"ה: מנין לאוכל מעיסת שביעית עד שלא הורמה חלתה שחייב מיתה - שנאמר לדורותיכם. ולגמר מינה! התם - עיקר לאכילה, הכא - עיקר לשריפה.

כאמור ביכורים בשביעית עלולים להיטמא ולהישרף, ולכן לא יתחייבו כלל בביכורים?!

המנחת חינוך דוחה ראיה זו, כי ממסקנת הגמ' נראה שמבחינים בין בכור שעיקרו לשרפה ולכן פטור בשביעית, לבין חלה שאין עיקרה לשריפה, ולכן חייב גם בלי הפסוק "לדורותיכם". אמנם המנחת חינוך מציין שייתכן שחלה חמורה יותר כי היא טובלת, ולכן חייבת בשביעית, לעומת ביכורים שפטור.

הרב צבי פסח פראנק, שו"ת הר צבי, זרעים חלק ב סי' מה, וכן הגרי"ב ז'ולטי, משנת יעב"ץ על הלכות שמיטה ויובל, הל' ביכורים ב, א מיישבים את שתי השאלות בנושא הביכורים בשביעית בחדא מחתא. לדעתם חלות הביכורים קודמת לחלות קדושת שביעית וכן להפקר. כיוון שכן בעת הפרשת הביכורים עדיין אין הפירות הפקר וממילא הם בכלל פירותיו של בעלים. בזה גם שונים הביכורים מעיסת שביעית, כי זו האחרונה הרי היא כבר עיסת שביעית ואין אנו רוצים להטיל עליה את חובת הפרשת חלה שמא תיטמא ותישרף. לעומת זאת, בעת חלות קדושת שביעית, כבר חלה על הפירות חובת הביכורים – אין אפשרות למנוע את חלות הביכורים בגלל קדושת שביעית.

כאמור נקודת המוצא של האחרונים שהזכרנו לעיל, שהביכורים חלים לפני ההפקר ולפני קדושת שביעית. נאמר במשנה בביכורים ג, א: 

כיצד מפרישין הבכורים? יורד אדם בתוך שדהו ורואה תאנה שבכרה אשכול שביכר רמון שביכר, קושרו בגמי ואומר: הרי אלו בכורים. ורבי שמעון אומר: אף על פי כן חוזר וקורא אותם בכורים מאחר שיתלשו מן הקרקע.

הרב עובדיה מברטנורא, בד"ה כיצד מביא את דרשת הירושלמי: "מה טעמא דרבנן? ועתה הנה הבאתי את ראשית פרי האדמה. בשעת הבאה – פרי, אף (צ"ל "הא" לגי' הרש"ס והגר"א) בשעת הפרשה אפי' בוסר אפי' פגים…", ולפי"ז כונת המשנה שאדם יורד לשדהו וקורא ביכורים לפני היות הפרי, כאשר הוא בוסר או פגין 237. 

הרב יו"ט ליפמאן הלוי העליר, בתוס' יום טוב ד"ה שבכרה 238 מבין בדברי רע"ב שאמנם אין צריך שהפרי יהיה בשל, אך צריך עכ"פ שיהיה בוסר. התוי"ט חולק וסובר שאין צריך שיהיה בוסר, אלא אפילו הוא סמדר – קורא עליו שם ביכורים. והסיבה שהירושלמי נקט בלשון בוסר לאפוקי עונת המעשר. לדעתו כיוון שקיי"ל כרבנן דר' יוסי (משנה ערלה א, ז; קדושין נד ע"ב) שהסמדר אינו פרי, אך הבוסר הריהו פרי (עי' ברכות לו ע"ב), באה המשנה ללמדנו שבשעת ההפרשה אינו צריך שיהיה פרי - כלשון הירושלמי: "בשעת הבאה - פרי – הא בשעת הפרשה - אפי' בוסר אפי' פגים". 

על התוי"ט קשה מדברי הגמ' בברכות (שם) בה מבואר שרבנן מודים לר' יוסי שהסמדר נחשב פרי, ולפי"ז נצטרך לומר שאפשר לקרוא שם ביכורים אף לפני הסמדר. ובאמת לדעת הגר"א בפירושו לירושלמי, מסתפק בכך הירושלמי (ביכורים שם): "ר' זעירא בעי: ביכורי יחור מהו שיתירו חנטו… " והספק הוא, אם קריאת שם ביכורים על פירות שבכרו על ענף של עץ פרי, מועילה אף לפירות מאותו ענף שרק חנטו – אם לאו. לפי זה ייתכן שחלות הביכורים היא בעת החנטה.

לכאורה יש לבאר את המאמר "ואפילו בוסר ואפילו פגין" – מן הקל אל הכבד, דהיינו שאין מועילה קריאת שם ביכורים רק על הבוסר אלא אפילו על הפגין, שמציינים שלב מוקדם יותר בהיווצרות הפרי. הוכחה לכך הפסוק (שיר השירים ב, יג): "הַתְּאֵנָה חָנְטָה פַגֶּיהָ וְהַגְּפָנִים סְמָדַר נָתְנוּ רֵיחַ קוּמִי לָךְ רַעְיָתִי יָפָתִי וּלְכִי לָךְ" – הפגין הם בשלב החנטה של הפרי. מאידך, מהאבן עזרא משמע שהתאנה חנטה פגיה מקביל לשלב מאוחר בהתפתחות הפרי: "חנטה – המתיקה… פגיה - הוא הפרי טרם שיתבשל וכן הוא בלשון ישמעאל" 239. לדעתו, נראה שהחנטה היא שלב מאוחר קרוב להבשלה, ולכן גם הפגין הם לפני הבשלת הפרי. וכן נראה לכאורה מהמדרש בילקוט שמעוני דברים רמז תתקלח:

 

למעבר לחלק ב'