ארמי אובד אבי - הגדת הפסח והביכורים - חלק ב'

ארמי אובד אבי - הגדת הפסח והביכורים - חלק ב'

בבכורים שתי מצוות. הבאת ביכורים ומקרא ביכורים. הרמב"ם מונה בהקדמתו להלכות ביכורים שלוש מצוות, הנוגעות לביכורים. מה משמעותה של מצוות מקרא ביכורים, והאם קיים יחס בין מצוות הבאת הביכורים לבין מצוות קריאת הביכורים?

הרב גבריאל קדוש | ביכורי הארץ

ניתן לראות קשר מהותי זה בין הבאת הביכורים והמקרא לארץ ישראל בדרשת הגמ' בכתובות קי ע"ב ביחס ל"דר בארץ ישראל דומה כמי שיש לו אלוה, וכל הדר בחוצה לארץ - דומה כמי שאין לו אלוה". בזוהר (יתרו דף עט ע"ב) מבואר על פי דרשת חז"ל זו את שינוי הלשון במקרא ביכורים, במקום לומר "הגדתי היום לה' אלוקינו" נאמר "הגדתי היום לה' אלוקיך", ללמד שדווקא אלו הנכנסים לארץ, שיזכו במצוות הביכורים, הם אלו שראוי לומר עליהם ה' "אלוקיך", אך משה רבנו שלא נכנס לארץ לא יכל לצוות את העם בנוסח של "לה' אלוקינו":

אלא הכי תנינן כל הדר בארץ ישראל דומה כמי שיש לו אלוה, וכל הדר בחוצה לארץ דומה כמי שאין לו אלוה... ומה דלא אמר אלקינו משום דהא משה לא זכה למיעאל לארעא ובגיני כך אלקיך ודאי בכל אתר משום דאינון הוו זמינין למיעאל תמן.

בזהירות הראויה נאמר שמהות קריאת הביכורים בסגנון זה, הוא לחבר את ישראל הנכנסים לארץ לאלוקותו של השי"ת. היות הביכורים מצוה לנכנסים לארץ הוא מהותי. האדם מקבל את אלוקותו של הי"ת עליו. בעת אמירת מקרא הביכורים "הגדתי היום לה' אלוקיך", מקבל מביא הביכורים על עצמו עול מלכות שמיים.

קבלת עול מלכות שמים, נעשית בהדרגה ובהפנמה. כך הסביר הרב יצחק עראמה, עקדת יצחק שער צח:

ענין ההגדה הזאת הראשונה הוא להודות ולהלל כי הארץ ההיא אשר הבכורים האלו באו ממנה, לא בחרבם ירשוה ולא בקשתם לקחוה כי הוא יתעלה אשר עשה להם חיל לתת אותה להם ולהביאם שמה, לשמרו ברית האבות ושבועתם והוא שמגיד עכשיו לבד על קרבן בכוריו להכרה וסימן(?) כי לה' חלקי ארץ וענין ההגדה הוא הודאתו בדבר כי הוא מגיד דבריו ושיעור הודאתו שם לפני ה' והנה נתן הכתוב רווח והפסק בין אלו הגדות, כדי שיובן הענין יפה ויתנו לב המגידים בדברי ההגדה וכוונתם. וזה, כי אחר שבאת ההגדה ודברי ההודאה בענין הארץ בכלל, אמר ולקח הכהן הטנא מידך והניחו לפני מזבח ה' אלקיך. ירמוז לו בהנחתו זאת כי עדין יש לו להודות ענין אחר חלקי יצטרך אליו על כל פנים, וזה כי אותו השפע המיוחד אשר הביא ממנו אלו הבכורים.

ב. כאילו יצא ממצרים, והנה הבאתי

מה היחס בין הבאת הביכורים והקריאה הכפולה של פרשת ארמי אובד אבי, בליל הסדר במסגרת מצות סיפור יציאת מצרים, ובעת הבאת הביכורים? 

תשובה לדבר כותב הרב יחיאל העליר בפירושו "אור לישרים" על הגדה של פסח: 

והנה גלגולי הדברים להביא כאן (בהגדה) פרשת מקרא ביכורים, כי היא קשורה בענינה לסיפור יציאת מצרים... לשון פרשת ביכורים (דברים כ"ו) הגדתי היום לה' אלקיך כי באתי אל הארץ, וכבר טרחו המפרשים בביאור מלת הגדתי, ומה ענין הגדה זו, הלא ידוע כי בארץ הוא... כי התורה אמרה והגדת לבנך ביום ההוא [ליל פסח] לאחר בעבור זה עשה ה' לי בצאתי ממצרים, אולם עדיין לא נשלמה הגדת הישועה ותכליתה, דהיינו סיפור הכנסתם לארץ, ובהביאו בכורי פירותיו למקדש, הוא תכלית רצוי מבואם לארץ, כי יאכלו פירות גידולי' ביכורי כל אשר בארצם, אז יענה ויאמר הגדתי היום לבד הגדתי בליל פסח כי באתי אל הארץ, לכן חיבר בעל ההגדה פרשת בכורים לכאן, כי אצלו ית' נחשבו לתכלית אחד צאתם ממצרים לבא לארץ.

יש קשר מהותי בין יציאת מצרים להבאת הביכורים. היציאה ממצרים היא תחילתו של תהליך, וסיומו הוא עם הבאת הביכורים לכהן. בשניהם אנו מצווים לחוות את חווית היציאה ממצריים והכניסה לארץ בזמן העכשווי.

כך הביא בשמו של רבי אייזיק שר, מו"ר הרב חיים יעקב גולדוויכט זצ"ל, ראש ישיבת כרם ביבנה, באסופת מערכות, פורים עמ' לט-מא (דברים דומים באסופת מערכות, הגדה של פסח, עמ' פח – פט):

ובאת אל הכהן וכו' עומד- מתפעל אדם לפני המזבח, דור עשירי בארץ, ארבעים או חמישים שנה הוא עולה עם תנובת ידו, וחוזר על אותה מטבע לשון: "הגדתי היום כי באתי אל הארץ". אדם הניצב לפני המזבח עם מתנת ידו, אינו מדקלם. פיו ולבו שוין, וכשהוא אומר בריגשת הלב: "הגדתי היום כי באתי אל הארץ" הוא שב וחש את ההרגשה המלאה והשלימה של "באתי אל הארץ". זוהי ההרגשה שתורה תובעת מאדם הניצב לפני מזבח ה' עם מתנת ידו. לחוש מחדש בכל עצמותיו את כובד העול של השעבוד "ארמי אובד אבי", ותמצית פרשת סבלות מצרים, ורק מכח ההרגשה הזו הוא עשוי להרגיש בחלבו ודמו את כל הטוב הצפון "ויביאנו אל המקום הזה, ארץ זבת חלב". מכאן ואילך מקבלים הבאת הבכורים, ה"השתחוויה", וה"שמחת בכל הטוב"- פנים חדשות. …זהו המצב שעלינו לכסוף אליו, גם בליל פסחים וגם בעת הבאת הביכורים. לראות את עצמנו עתה כאילו יצאנו ממצרים. וכדי לבסס את ההרגשה הזו בתוכנו, נתקנה פרשת הביכורים בליל הסדר, ופרשת מצרים בעת הבאת הביכורים.

הגדתי היום הנאמר בפרשת ביכורים, הוא ביטוי לתחושת הכניסה לארץ, והוא מקביל למצוות סיפור יציאת מצרים בליל הסדר, שם אנו מבטאים את חווית השעבוד והיציאה ממצרים, ע"י סיפור היציאה מצרים, ישיבה דרך חרות, בציעת לחם עוני, אכילת מרור, הטבלה בחרוסת כטיט ועוד עניינים רבים.

ההגדה - הקריאה בעת הבאת הביכורים, משלימה את ההגדה שנאמרה בפסח. השלמת היציאה ממצרים היא ע"י הכניסה לארץ. מטרתה של יציאת מצרים היתה בכדי שנכנס לארץ - "לָכֵן אֱמר לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל אֲנִי ה' וְהוֹצֵאתִי אֶתְכֶם מִתַּחַת סִבְלֹת מִצְרַיִם… וְהֵבֵאתִי אֶתְכֶם אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נָשָׂאתִי אֶת יָדִי לָתֵת אתָה לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקב וְנָתַתִּי אתָהּ לָכֶם מוֹרָשָׁה אֲנִי ה'" (שמות ו, ו). יציאת ישראל ממצריים לא הושלמה אלא רק בכניסה לארץ. מביא הביכורים אומר במקרא ביכורים "ועתה הנה הבאתי את ראשית פרי האדמה אשר נתת לי ה'". וו' החיבור של המילה "ועתה" מוסיפה על עניין ראשון, "וַיּוֹצִאֵנוּ ה' מִמִּצְרַיִם" וההמשך חייב לבוא: "וַיִּתֶּן לָנוּ אֶת הָאָרֶץ הַזּאת... וְעַתָּה הִנֵּה הֵבֵאתִי אֶת רֵאשִׁית פְּרִי הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נָתַתָּה לִּי ה'". 

כך כותב הרב יהונתן אייבשיץ, יערות דבש חלק ראשון, דרוש יא: 

ופסח מורה על ארץ ישראל, כי עיקר יציאת מצרים בשביל ארץ ישראל כנודע.

ובחלק ב דרוש ב: 

דידוע במדרש [עיין שמו"ר כ, ח] שאמר משה אתה אמרת המתחיל במצוה אומרים לו גמור, ואני שהתחלתי במצוה להוציאם ממצרים, אין מהדין שאגמור להביאם להארץ. אך זהו תליא, אם תכלית יציאת מצרים היתה בשביל כניסה לארץ, יפה טען, אבל אם יציאת מצרים היתה עיקרה להוציאם מעבדות לחירות ולקבל התורה במדבר, א"כ זהו כבר נגמר ונעשה ע"י משה, ואין שייכות עוד ליציאת מצרים הכניסה לארץ. ואין טענה בזה למשה…על כרחך צריך לומר דצורך יציאה היה בשביל הכניסה לארץ ישראל, וא"כ חזרה טענתו דהתחיל במצוה ועליו לגמור.

היציאה ממצרים והכניסה לארץ, אלו הם שתי פעולות המשלימות זו את זו. מאמירה בעת סיפור יציאת מצרים בליל הפסח: "חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים", "והגדת לבנך ביום ההוא לאמר בעבור זה עשה ה' לי בצאתי ממצרים", מגיע החלק המשלים של תהליך הגאולה: "ועתה הנה הבאתי את ראשית פרי האדמה אשר נתת לי" 201.

כך הסביר זאת האדמו"ר מגור, שפת אמת ויקרא, פסח, שנת תרל"ט: 

פסח פה סח כדאיתא בספרים...כי עיקר כחן של ישראל בפה...לכן סיפור יצ"מ הכנה אח"כ לקבלת התורה וזה ואמלאהו. וכן במצות בכורים וענית ואמרת. וכמו כן בפסח התחלת השנה צריכין להודות על התחלת בחירת בנ"י כי פה הוא התחלת הדבר פתיחת ההסגר. אח"כ בקבלת התורה נגמר הבאת הביכורים כדכ' וביום הביכורים שהוא גמר הבאת פרי העבודה של בנ"י בכל שנה ושנה.

במקרא ביכורים אנו מספרים את מצוקותיו וישועותיו של עם ישראל מתוך הבנה שאדם שיודע מאין הוא בא יודע, הוא להעריך לאן הוא הולך. הבנה זו מוסיפה לחוויה הרגשית של "הגדתי היום". כך גם בליל הסדר בכדי לחזק ולהבליט את החוויה של הרגשת היציאה ממצריים בערב ליל הסדר, מזכירים אנו את השבח מתוך המצוקות. לא מסתפקים אנו בהזכרת הפסח שמסמל את הפסיחה על בתי ישראל, ולא מסתפקים אנו בהזכרת המצה המסמלת את הגאולה ממצרים, אלא אנו נדרשים לציין במשקל זה גם את המרור המזכיר לנו את חייהם המרים של אבותינו במצרים.

כך גם במקרא ביכורים לא מסתפקים אנו באמירה "ועתה הנה הבאתי" אלא מדגישים את "ארמי אובד אבי וירד מצרימה". בכדי להודות ולהלל לא מספיק להזכיר את הנסים וההצלה, אלא יש צורך כחלק מההודיה להזכיר גם את הגלות והשעבוד. רק באופן כזה מתקבלת תמונה שלמה של גודל ההרגשה של יציאת מצרים והכניסה לארץ כעת. (עיין מהר"ל, נצח ישראל פרק א).

ההדגשה היא על ההגדה היום, כעת אני מחויב בהרגשה הזו של באתי, אני, לארץ אשר נשבע ה' אלוקינו לאבותינו לתת לנו. וכי אני באתי אל הארץ, וכי היום באתי אל הארץ? וכן מה ההדגשות במקרא ביכורים בגוף ראשון: "וירעו אותנו.. ויתנו עלינוונצעק אל ה'.. וישמע את קולנו …וירא את עניינוויוציאנוויביאנו…?

יש במקרא ביכורים את אותה הרגשה מיוחדת של זמן ליל הסדר שחייב אדם להראות את עצמו כאילו הוא בעצמו יצא עתה משעבוד מצרים, וכעת בעת הבאת הביכורים, הוא מראה את עצמו כאילו הוא נכנס כעת לארץ ישראל. ע"י פעולת הבאת הביכורים לכהן, חווה מביא הביכורים את הכניסה לארץ כעת. אין כאן רק סיפור דברים של כניסת עם ישראל לארץ אלא ברגע זה ממש, בעת הבאת הביכורים מרגיש הוא את כניסתו לארץ.

משלימים לדברינו דברי הרב משה טיטלבוים בספרו ישמח משה (כי תבא דף קכז, ב) המסביר שבכניסה לארץ יש הרהור תשובה שהרי "אוירא דא"י מחכים" וממילא כאשר מזכיר זאת מביא הביכורים בדבריו הוא מהרהר בתשובה ובכך הוא מרגיש את חווית נתינת הארץ וקבלת אלוקותו ית' כעת: 

אוירא דארץ ישראל מחכים... על כן עשיית התשובה שם בנקל... והנה קודם שמתעורר בתשובה אינו מרגיש בביאת ארץ, רק אחר שמתעורר אז מרגיש והוי כאלו היום בא לה, והיינו ואמרת אליו הגדתי היום כו' באתי, ר"ל הרגשתי בטובת השי"ת במתנת ארץ.

חז"ל אף דרשו: "הגדתי היום לה' אלקיך כי באתי, פעם אחת אתה קורא בשנה, ואין אתה קורא פעמים בשנה" (ספרי, פיסקה רצט). כדי להגיע לחוויה זו של הגדתי היום, כאילו הוא כעת נכנס לארץ, הדבר אפשרי רק פעם אחת בשנה, כמו שאת הרגשת יציאת מצרים אנו חווים רק בליל הסדר.

מובנת לפי הבנתנו גם דרשת חז"ל "אשר נתת לי ה', מיכן אמרו האפוטרופוס והעבד והשליח... מביאים ולא קורים שאין יכולים לומר אשר נתת לי ה'" (ספרי פיסקא שא). מלבד החסרון של נתת לי יש גם החסרון של ההרגשה שאני הוא זה שמחויב להרגיש היום את ההרגשה של באתי אל הארץ: "הגדתי היום לה' אלקיך כי באתי אל הארץ וגו'". 

האדם בעצמו צריך להביא ולקרוא, ולא יוצא ידי חובה ע"י שליח כשאר מצוות מכיוון שהדגש הוא על החוויה האישית של יציאת מצרים והכניסה לארץ כעת, בזמן הבאת הביכורים, כמו החוויה של ליל הסדר שאי אפשר לעשותה ע"י שליח ולא ע"י אחר, כך במקרא ביכורים אי אפשר למנות שליח בכדי לחוש את ההרגשה הזו של חווית היציאה ממצרים והכניסה לארץ.

ג. מקרא ביכורים בעת הבאת הביכורים

החזרה הנוספת של מקרא הביכורים בעת הבאתם מעצימה עוד את תוכנה של מצות הביכורים.

הקשר לארץ- מקדים מביא הביכורים את האמירה: "וְאָמַרְתָּ אֵלָיו הִגַּדְתִּי הַיּוֹם לה' אֱ-לֹהֶיךָ כִּי בָאתִי אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּע ה' לַאֲבתֵינוּ לָתֶת לָנוּ", ובכך מבטא הוא את קישורנו לארץ.

 

אמונה בה'- באמירה: "וְלָקַח הַכּהֵן הַטֶּנֶא מִיָּדֶךָ וְהִנִּיחוֹ לִפְנֵי מִזְבַּח ה' אֱלֹהֶיךָ" מזכיר ומורה לעצמו מביא הביכורים שהכל הוא מאת ה', אמונה בה' שהוא זה שנתן לנו את הארץ שרק לפני רגע הצהיר מביא הביכורים את הצהרה זו והוא זה שנתן לך את הפירות. 

הכנעת הלב (שלמות אישית) - לאחר שכבר חש הוא את הרגשת "לפני ה' אלוקיך" אומר הוא: "וְעָנִיתָ וְאָמַרְתָּ לִפְנֵי ה' אֱ-לֹהֶיךָ אֲרַמִּי אבֵד אָבִי וַיֵּרֶד מִצְרַיְמָה וַיָּגָר שָׁם בִּמְתֵי מְעָט וַיְהִי שָׁם לְגוֹי גָּדוֹל עָצוּם וָרָב וַיָּרֵעוּ אתָנוּ הַמִּצְרִים וַיְעַנּוּנוּ ... וַנִּצְעַק אֶל ה' אֱ-לֹהֵי אֲבתֵינוּ וַיִּשְׁמַע ה' אֶת קלֵנוּ וַיַּרְא אֶת עָנְיֵנוּ וְאֶת עֲמָלֵנוּ וְאֶת לַחֲצֵנו..", מכניע מביא הביכורים את לבו, מתוך מה הגעתי למעמד נשגב זה של הבאת פירות לה' אלוקי? מתוך מצוקות של ארמי אובד אבי, מתוך גלות מצרים הקשה, מתוך ה"מתי מעט" הגעתי כעת ל"גוי גדול עצום ורב". 

הכרת הטוב- צריך הוא להכיר בטובה וכיצד עושה זאת? ע"י שהוא שמח ומכיר בעובדה שכל פירותיו ויבולו מאת ה' יתברך והוא משמח בהם אחרים "וְעַתָּה הִנֵּה הֵבֵאתִי אֶת רֵאשִׁית פְּרִי הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נָתַתָּה לִּי ה'" עד כאן נוסח מקרא ביכורים ומיד מצטרף לו הציווי: "וְשָׂמַחְתָּ בְכָל הַטּוֹב אֲשֶׁר נָתַן לְךָ ה' אֱ-לֹהֶיךָ וּלְבֵיתֶךָ אַתָּה וְהַלֵּוִי וְהַגֵּר אֲשֶׁר בְּקִרְבֶּך".

 

197 ראה: הרב יחיאל העליר, אור לישרים על הגדה של פסח עמ' 21.

198 ראה: הרב יהודה שביב, "ההגדה ומקרא ביכורים", שדה חמד, לב (תשמ"ט), עמ' 85-82 המסביר את פשר הכנסת פסוקי מקרא ביכורים להגדה של פסח.

199 ראה עוד: הרב יגאל שפרן, "מקרא ביכורים בליל הסדר", קובץ הציונות הדתית, ב (תשנ"ט), עמ' 95 –101, המדגיש את מידת ההכנעה והענוה דווקא בעיצומו של חג.

200 עיין בספורנו דברים כו, ג: "הגדתי היום. הודעתי לכל מתוך מעשי אלה...כי באתי אל הארץ". 

201 רש"י (שמות פרק ו, ב) "נאמן לשלם שכר טוב למתהלכים לפני. ולא לחנם שלחתיך כי אם לקיים דברי שדברתי לאבות הראשונים". רשב"ם (שם) "גם שלחתיך בעבור שנשבעתי לתת להם את ארץ כנען". ובמהר"ל (גור אריה, שמות יג, יא) "כי ישראל יצאו ממצרים בדביקות המדריגה העליונה… ובזה עצמו נתינת הארץ, כי עם יציאת מצרים זכו בארץ, כדכתיב (לעיל ו, ו-ח) "והוצאתי אתכם והבאתי אתכם אל הארץ וגומר".

 

 למעבר לחלק א'