נטיעה בגוש ודין הכלאה לכלאים

נטיעה בגוש ודין הכלאה לכלאים

האם נטיעה של אילן מורכב שנמצא כבר בגוש אדמה אסורה מדאורייתא?

הרב שאול ישראלי זצ"ל | התורה והארץ ג'

בס"ד, יום שני י"ב טבת תשנ"ג. 

לכבוד, מרן הרה"ג שאול ישראלי שליט"א,

השלום והברכה!

ברצוני לשאול את כת"ר שתי שאלות למעשה בהל' כלאי אילן שאני מתלבט בהן, ואבקש מכת"ר להכריע בהם.

א. האם נטיעה של אילן מורכב שנמצא כבר בגוש אדמה אסורה מדאורייתא? דהנה מצאנו לחת"ס (ח"ו סי' כה), שכתב שנטיעת אילן מורכב לאחר שהתאחה - אין בה איסור של הרכבה, ולדעתו פשיטא שנטיעה בגוש של אילן מורכב - עדיפא. אולם גם לחזו"א (כלאים סי' ב ס"ק ט), הסובר שנטיעת אילן מורכב הרי היא בכלל "שדך לא תזרע", והוי כלאים מן התורה - יש לענ"ד מקום גדול לומר שבכה"ג הוי רק איסור קיום. הסברה שהחזו"א כותב שם היא, שכאשר נוטעים את האילן המורכב, בזה הוא "נותן החיות בשניהם". מסתבר לפי זה, שאם הנטיעה נעשית בגוש, ולא משתנה שום דבר משמעותי בחיות וקליטת הרוכב בכנה - אין בכך איסור תורה, והוי בכלל קיום.

השאלה א"כ למעשה היא, האם דין נטיעה בגוש כדין קיום, ובספק מינו אפשר להקל אף בישראל, כפי שכבר נקט החזו"א (כלאים סי' ב ס"ק ט, סי' ג ס"ק ז).

ב. כיום מקובל להכליא מינים שונים של פירות. הכלאה היא פעולה של רביה מינית בצמחים. עושים פעולה של ההאבקה, דהיינו: לוקחים תאים זכריים של מין אחד ומאביקים אותם על התאים הנקביים של המין השני, כאשר התוצר (אם זה מצליח) הוא פרי ביניים.

כת"ר כתב (ארץ חמדה הל' כלאים ספר ב חלק ב סי' ג) שעיקר איסור ההרכבה הוא כאשר שני רוכבים ממינים שונים נשארים, כי ע"י כך ישנה אפשרות של הפריה הדדית. אך אפשר לומר שאמנם האיסור הוא בכה"ג שיש אפשרות להפריה הדדית, אך בתנאי שעושה פעולה של חיבור של יחור לכנה, ולא ההכלאה לבד.

גם בדברי החת"ס (לעיל) רואים שאיסור כלאי אילן הוא פעולה מאד מסויימת, של חיבור ענף של מין אחד ע"ג העץ מהמין השני; ורק בכה"ג עובר על איסור כלאי אילן. ובדעתו נראה לומר בפשיטות שהכלאה מותרת. אך אפילו לדעת החזו"א (הובא לעיל), הסיבה שאוסר נטיעה היא משום שבכך גורם לחיות ההרכבה. ומ"מ גם בדעתו אפשר לומר שההרכבה היא פעולה מאד מסויימת של חיבור רוכב לכנה. ואמנם החזו"א (כלאים סי' ב ס"ק טז) כתב שהרכבת עין אסורה, וכתב שם שאין חילוק בהרכבה בין מרכיב גוף למרכיב שרף, אך בכה"ג, יוצא מהרכבת העין ענף; מה שאין כן בהכלאה, שהיא פעולה שונה לחלוטין, ויוצא ממנה פרי - שאני.

בכבוד רב ובברכת התורה והארץ

יואל פרידמן

 

תשובת הרה"ג שאול ישראלי זצ"ל

ב"ה, ד' שבט תשנ"ג, פעה"ק ירושת"ו. 

לכבוד, הרב יואל פרידמן הי"ו

מכון התורה והארץ

נוה דקלים

שו"ב

קבלתי מכתבך, אולם לצערי נעלם ממני וחפשתיו ולא מצאתיו. ואני כותב תשובה רק ממה שנשאר בזכרוני שקראתיו עם קבלתו.

הנך דן על נטיעה בגוש לענין שייחשב כהרכבה, כלומר כפי שכתב החזו"א. אלא שרצית לחלק שנטיעה בגוש שאני. פלא, שהלא דנת עפ"י מש"כ החזו"א, והרי בדבריו מפורש: "נראים הדברים אפילו נוטלם בגושיהם (והבאתי דבריו ב"ארץ חמדה" עמ' רכב). אלא שכתב שם בטעמא דמילתא "כיון שאכן מתקיימים בגושיהם זמן ארוך". ולא נתבארה כוונתו כמה זה זמן ארוך, שמטעם זה הוא מחשיבו כנתפרקה ההרכבה, והשתילה יש בה מענין של ההרכבה.

וניתן לפרט שזה תלוי בהגדרה שמצאנו לענין השותל בגוש לחישוב שנות ערלה. שבזה החזו"א מכריע (ערלה סי' ב ס"ק יא-יב) שסגי בשיעור קליטה; שכל שהגוש ישמור על השתיל שיעור זה, סגי. ע"כ אין סברא שלנידון של הרכבה נצריך שיעור יותר גדול. ע"כ יוצא מדבריו שכל שיש בשיעור הגוש יותר מזמן הקליטה, אין ע"ז שוב שם מרכיב לאוסרו, וזה נוסף על מה שכל החיוב שלו הוא מסברא ואינו מוכרח.

ברם לא אדע במה המדובר אם הכוונה בהרכבה שהיא ודאי מין בשאינו מינו שהמרכיב עבר איסור וחייב לעוקרו, כי אז מה מהני הגוש. אדרבא, כיון שעי"ז שהוא נמצא בגושו, הרי ודאי שדינו לעקור. ועי"ש בס' הנ"ל (באותו עמוד) הבאתי לפני כן ממש"כ מרן הרב זצ"ל במשפט כהן בתשובה (כלאים, סי' כ) לצדד שייתכן שאחרי שעקרו ההרכבה, שכבר נתאחה - אפשר לשותלו מחדש, דדמי למש"כ בשו"ע (יו"ד סי' רצה סעי' ז) להתיר לקחת ייחור מהמורכב ולשותלו. (ושם בונה הרבה ע"ז בצירוף לעוד סניפים להיתר, כשהורכב ע"י נכרי ומטעם שחידש שם בשינוי המינים שיש, שלגבי ישראל זהו דין כלאים ואילו לגבי בני נח אינם בגדר זה, עי"ש). ובזה הרי אדרבא, נטיעה בגוש גריעא טפי *.

חוץ מזה, הן בשני מינים שונים הרי יש איסור גם בקיום העץ, כמבואר בשו"ע (שם). א"כ כל השאלה למעשה שייכת רק אם ההרכבה היתה ספק שמא זה יקרא מינו. ע"כ המסקנה שם היא שהדבר תלוי בתנאי שעצם ההרכבה היתה ספק מין במינו, ואז ניתן לסמוך במקרה שהגוש היה יכול להחזיק זמן שלענין ערלה היה נחשב מזמן הנטיעה הקודמת.

בנוגע להכלאה - נראה שזה אינו בכלל האיסור. כיון שהכלאה נעשית בפרחים, והשינוי שיכול להופיע הוא לא באילן עצמו - לא מצאנו איסור הרכבה אלא בדומה ובהיקש מהרבעה, כמבואר במקורות, וזהו רק כשעושה החיבור בגוף העץ. ע"כ גם לפי מה שהעלינו סברא לדון שעיקר איסור ההרכבה הוא דווקא מצד שעי"ז נעשית ההאבקה שמולידה (או יכולה להוליד) מינים חדשים, מ"מ אין לנו אלא מה שאסרה תורה, ובזה לא כלולה הכלאה, כן נראה לענ"ד.

בברכת התורה והארץ ש. ישראלי 

 

*)הערת עורך (י. פ.): עי' בחת"ס (שם) שנטה להקל בקיום אילן כדין הרבעת בהמה, ולמעשה אסר. אך בהמשך כתב: "וזאת לדעת דאסור לקיימו, היינו כל זמן שלא נתאחדו והיה לאחד;אבל בשכבר נתאחדו והיה לאחד באופן שאין ההרכבה שוב ניכר בהם שוב אין בהם איסור קיום...". ולדבריו אפשר לומר שכיון שדין כלאים תלוי במראית העין (רמב"ם הל' כלאים פ"גה"ה), אזי גם אם אסור לקיים בתחילה, כיון שנתאחה - שוב אין איסור. אך רבינו זצ"ל תופס כעיקר את סברת מרן הרב קוק זצ"ל (משפט כהן סי' כג ועי' שם סי' כ-כב), שלאחר האיחוי,אם נעקר האילן, אזי אין איסור בנטיעתו המחודשת; כמבואר בתוספתא (כלאים פ"ב הט"ו):"נכרי שהרכיב אפרסק ע"ג עובש, אעפ"י שאין ישראל רשאי לעשות כן - נוטל הימנו וחוזר ונוטען במקום אחר". בנוסף, נוקט רבינו זצ"ל להלכה שאסור לקיים כלאי אילן, כמבואר בשו"ע(סי' רצה סעי' ז). ולכן כתב שאם השאלה היתה לגבי נטיעה בגוש של מין באינו מינו - עובדת היותו בגוש גריעא, כי הלוא יש לעקור ואסור לקיים. לעומת זאת, אם הוא בלא גוש הרי זה דומה לחוזר ונוטע במקום אחר.