">

ההוד וההדר במצוות התלויות בארץ

ההוד וההדר במצוות התלויות בארץ

מששבנו לארץ נחלתנו לקיומן הממשי של המצוות התלויות בארץ, יש לנו לציין את ט"ו בשבט כחגה של הארץ ומצוותיה ולא רק דרך אכילת פירותיה של ארץ ישראל

הרב גבריאל קדוש |

ט"ו בשבט מבטא יותר מכל את קיומן הממשי של המצוות התלויות בארץ. אמנם כבר נקבע מנהג אכילת הפירות בט"ו בשבט, אך וודאי שכיום ששבנו לארץ נחלתנו לקיומן הממשי של המצוות התלויות בארץ יש לנו לציין את ט"ו בשבט כחגה של הארץ ומצוותיה ולא רק דרך אכילת פירותיה של ארץ ישראל.

 

בגלות הארוכה אורם של מצוות אלו הועם, עסקנו בכלל המצוות, עסקנו בהלכות אורח חיים, הלכות חושן משפט ואבן העזר אך נבצר מאיתנו לעסוק הלכה למעשה בחלק נכבד של יורה הדעה העוסק במצוות התלויות בארץ.

 

לא זכינו להתחבר לעבודת ה' דרך עבודת האדמה, מצוותיה, קדושת האדמה ועבודתה וקדושת פירותיה של ארץ ישראל. ויתרנו על המדרגה המיוחדת של החקלאי הארצי-ישראלי: "אמונת - זה סדר זרעים. שמאמין בחיי העולמים וזורע". לא זכינו לראות באדמה כאדמה אשר מופיעה את ההשגחה המיוחדת של הקב"ה עלינו "ארץ אשר ה' אלוקיך דורש אותה, תמיד עיני ה' אלוקיך בה מראשית שנה ועד אחרית שנה". ודאי עסקו במצוות אלו אך תורתה בפועל של ארץ ישראל הייתה סוד כמוס אשר לא התגלה אלא לחכמים בלבד.

 

ב"ה בשנות גאולה כאשר שב עם ישראל לארצו הולכת ופורחת מחדש תורתה של ארץ ישראל וכמו אשה הממתינה לבעלה כך המתינה לנו הארץ וגומלת לנו בפירותיה היפים. ביחד עם שיבת הבנים לגבולם שבה תורת ארץ ישראל ופורחת, מתגדלת ומתעצמת והעיסוק בה הפך להיות נחלת רבים וטובים. זוכים אנו לראות במו עינינו את התגשמות נבואת יחזקאל "ואתם הרי ישראל ענפכם תתנו ופריכם תישאו לעמי ישראל כי קרבו לבוא".

 

עוד ארוכה הדרך להנחלת עבודת האדמה בארץ ישראל כערך תורני בדור של גאולה, עוד ארוכה הדרך עד שנוכל ללא ציניות לראות בחקלאות הארץ מצווה והעיסוק במצוותיה של הארץ השלמתה תורת ה' התמימה אשר היתה חסרה לנו ותורת הולכת ומתגדלת. עדיין איננו זוכים לקיומן המלא של המצוות התלויות בארץ כמצוות מן התורה, עדיין אין נתינת המעשר ניתנת לכהן, ומעשר ראשון ללוי אך גם במצב החסר הזה יש למצוות התלויות בארץ ערך גדול מהצד הסגולי ומהצד המעשי.

 

הרב קוק בהקדמה לספרו "שבת הארץ" קושר את מצבה הרוחני של האומה בכל הדורות לרמת החיוב שאנו מתחייבים במצוות השמיטה והיובל. בדברו על דיני היובל כותב הרב:

 

"כל אלה יחד הם סימני-חיים עליונים, שצריכה לגלותם אומה זו, שמוסר-לאומי אלהי כזה חי בקרבה, ונכון הוא לפניה, בהיותה מבונה בכל תכסיסיה ברום עילויה המדיני "כשכל יושביה עליה" - למען יעלה בידה תכסיס התגלות ההכרה של היושר האלהי, העומד למעלה מסגולתה המוכנה עמה מכבר, השומרת על תפקידיה שלא ירדו ולא ימחו כליל".

 

ובאר הרב עוזי קלכהיים זצ"ל: (שירת האומה לארצה עמודים קעא-קעח, בשינויים קלים) "בדרשה זו ציינו חכמינו את מצבה התקין והשלם של האומה מצב זה מציין את הקשר השלם שבין העם והארץ, אשר נוצר מהמפגש המשותף של כל העם עם נחלתו. כלומר, היובל יכול לשמש לנו כמודד למידת זיקתו ונכונותו של העם להיות בארצו. כשהוא חל, משמע שהעם שוכן בנחלתו וחי בה חיים טבעיים במדינתו ככל עם על אדמתו. במצב שלם זה, יכולה להופיע גם רוחו בצורה מושלמת בעת שיגיעו המצוות התלויות בארץ לידי חיובן מדאורייתא- הרי שהגיעה האומה להתחברות מלאה בארצה, אז היא תגלה כוחות גנוזים שבקרבה וזוהי החירות העליונה שתתגלה ביובל".

 


ישנו קשר ישיר בין מידת דבקותו ושהייתו של העם בארץ ישראל לבין אופן עומק החיוב של המצוות התלויות בארץ, ככל שקשר זה עמוק יותר כך הארץ, כביכול, היא יותר מתגלה וממילא מצוותיה מתגלות ביתר שאת עד כדי רמת חיוב של תורה.


אך גם באופן קיומן של המצוות כיום יש כוח לפעול על רמת חיובן וקיומן המלא. הרב קוק באורות התחיה (פ"ה) עוסק במקומן של המצוות התלויות בארץ כיום וז"ל:

 

"הַצּוּרָה הַתַּמְצִיתִית שֶׁל כָּל סִדְרֵי חַיֵּי הַחֶבְרָה עַל-פִּי הַמַּטְבֵּעַ הָאֱלֹהִית הַמֻּתְאֶמֶת אֶל הַחַיִּים, הַמַּרְחֶבֶת אוֹתָם, מְטַהַרְתָּם וּמְרוֹמַמְתָּם אֶל הַחֹפֶשׁ וְאֶל הָרִכּוּז שֶׁל כָּל הָאֶמְצָעִים הָעוֹשִׂים אֶת הַחֹפֶשׁ לְמַתָּנָה טוֹבָה בֶּאֱמֶת, גְּנוּזָה הִיא בַּמַּעֲרָכָה שֶׁל הַמִּצְווֹת הַתְּלוּיוֹת בָּאָרֶץ, בַּמִּקְדָּשׁ וּבַמַּמְלָכָה הַשְּׁלֵמָה הַיִּשְׂרְאֵלִית, בָּהֶם וּבְסִדְרֵיהֶם".

 

הרב קוק תולה את תמצית חיי החברה הישראלית המתוקנים, את צביונם השלם במערכת המצוות התלויות בארץ. ואם אם ישראל השואל והרי כל קיומן כיום הוא דל וחסר? מדגיש לנו הרב קוק שסדרי חיים שלמים אלו הם גנוזים במצוות התלויות בארץ, פירוש הדבר שגניזה זו אמורה לצאת אל הפועל, לא רק לעתיד שאז יתקיימו כל מצוות אלו כהלכתן אלא כבר עכשיו יש בכוח השאיפה והציפייה לעתיד כזה לפעול את פעולתו על ההווה "הֶעָתִיד אֵינֶנּוּ פּוֹסֵק מִלִּתְבּעַ אֶת תַּפְקִידוֹ מִן הַהוֶה, וְהַהוֶה מִתְמַלֵּא עִנְיָן כְּפִי יְדִיעָתוֹ שֶׁהֶעָתִיד נִזְקָק אֵלָיו, אֵינֶנּוּ נַעֲשֶׂה בָּזֶה רַק בָּטֵל אֶל הֶעָתִיד, כִּי-אִם הוּא מִתְמַלֵּא עַל-יְדֵי זֶה בְּכָל צִבְיוֹנוֹ וְעַצְמוֹ, וְהַהַכְלָלָה בְּתוֹךְ שְׁאִיפַת הֶעָתִיד וְרוּם מַעֲמָדוֹ מוֹסִיפָה לוֹ עֶדְנָה וּגְבוּרָה חַיָּה".

 


הרב קוק לימדנו שיש בכוח שאיפתנו וציפייתנו לקיומן של המצוות התלויות בארץ את המפתח לגלות את הכוח המיוחד הגנוז בהן לסדר מחדש באופן מתוקן את "סִדְרֵי חַיֵּי הַחֶבְרָה עַל-פִּי הַמַּטְבֵּעַ הָאֱלֹהִית הַמֻּתְאֶמֶת אֶל הַחַיִּים".


 

נראה שחידושו של הרב הוא שגם כעת בקיומן של המצוות התלויות בארץ אנו פועלים רבות לגילוי אותו כוח מיוחד שבהם ומקרבים ע"י קיום זה את האפשרות לקיימן באופן המלא שלהם. וכך כתב הרב קוק בהמשך דבריו (שם): "לָכֵן מְלֵאֵי חַיִּים הֵם לָנוּ הַזִּכְרוֹנוֹת הָאֲצוּרִים בַּזֵּכֶר שֶׁאָנוּ עוֹשִׂים, עַל-פִּי הַמָּסֹרֶת וְעַל-פִּי תִּקּוּן סוֹפְרִים, עַל-פִּי קַבָּלַת אָבוֹת מִקֶּדֶם אוֹ עַל- פִּי שָׂרִיד מֵעִקַּר חִיּוּב דִּין תּוֹרָה, לְפִי הִתְפַּצְּלוּת הַהַכָּרוֹת הַמִּתְפָּרְדוֹת בַּשִּׁטּוֹת הַמַּעֲשִׂיּוֹת שֶׁל חָכְמַת הַהֲלָכָה לְכָל הַמִּצְווֹת הַתְּלוּיוֹת בָּאָרֶץ. מְצֻמָּקִים נִרְאִים לָנוּ עַתָּה הַדְּבָרִים, צוּרָה דַּלָּה יֵשׁ לָהֶם מִבַּחוּץ, אֲבָל חַיִּים וְעִנְיָן רַב הֵם מְלֵאִים בִּפְנִים".

 

מעודד אותנו הרב ואומר גם אם נראים לנו מצוות אלו כתלושות ולא שייכות אך נדע שיש בהם כוח חיים מיוחד:

 

"אָנוּ מַעֲרִימִים עַל שְׁמִירַת הַשְּׁמִיטָה בִּמְכִירָה לְנָכְרִי אֶת הַקַּרְקָעוֹת, מְקַיְּמִים אֶת נְתִינַת הַמַּעַשְׂרוֹת לַכּהֵן וְלַלֵּוִי עַל-יְדֵי תִּקּוּן שֶׁאֵין בּוֹ הֶפְסֵד גָּדוֹל לַנּוֹתֵן, וְלֹא רֶוַח גָּדוֹל לַמְקַבֵּל, מְבָרְכִים וּמַפְרִישִׁים, וּפוֹדִין אֶת הַמַּעֲשֵׂר הַשֵּׁנִי הָרָאוּי לְהֵאָכֵל בִּקְדֻשָּׁה בָּעִיר הַמֶּרְכָּזִית הַקְּדוֹשָׁה וְהַחַיָּה, הַמָּקוֹם אֲשֶׁר בָּחַר ד', לֵב הָאֻמָּה לְכָל זִרְמֵי חַיֶּיהָ... אֲבָל אֵלֶּה הַגַּרְגְּרִים הַזְּעִירִים כּחַ-צְמִיחָה גָּדוֹל גָּנוּז בָּהֶם, אֶל כָּל מַה שֶּׁהֵם עוֹרְגִים, מִכָּל מַה שֶּׁהֵם צוֹמְחִים בֶּעָבָר, וְאֶת כָּל מַה שֶּׁהֵם עֲתִידִים לְהַצְמִיחַ לְהַבָּא. כָּל זֶה כָּלוּל בָּהֶם בְּאפֶן טִפּוּסִי, וְכֵן הֵם פּוֹעֲלִים בַּחֲשַׁאי עַל הַנְּשָׁמָה הַמְקַיֶּמֶת, פּוֹעֲלִים לְהַלְהִיב בְּהַתְמָדָה אֵשׁ קדֶשׁ לְאַהֲבַת הָאָרֶץ...".

 

קיומן של המצוות התלויות בארץ פועל לחזק ולאמץ את קשר החיים של האומה לנחלתה, היחיד שמפריש תרומות ומעשרות פועל הוא רבות על האומה בכללה ועל קיומה של תורה בהודה ותפארתה:

 

"הַהוֹד וְהֶהָדָר וְהַפְּאֵר הַמְיֻחָד שֶׁיֵּשׁ בַּמִּצְווֹת הַתְּלוּיוֹת בָּאָרֶץ, כְּשֶׁהֵן מִתְקַיְּמוֹת עַכְשָׁו בְּאֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל עַל-יָדֵינוּ, עַל-יְדֵי אוֹתוֹ הַחַיִל הֶחָלוּץ הַהוֹלֵךְ וּבוֹנֶה אֶת אֶרֶץ הָאָבוֹת וּמֵכִין אַחֲרִית וְתִקְוָה יוֹתֵר חֲזָקָה וְיוֹתֵר בְּהִירָה לְדוֹר יָבוֹא, מִתְגַּלֶּה הוּא לָנוּ מִתּוֹךְ עז חֶפְצֵנוּ הַפְּנִימִי הַמְפַעֵם בְּקֶרֶב נִשְׁמָתֵנוּ, לְהַעֲמִיד אֶת צִבְיוֹן אֻמָּתֵנוּ עַל אֶרֶץ אֲבוֹתֵינוּ בִּמְלֹא תָּאֳרָהּ..."

 

ונסיים בדבריו של הרב קוק בסידורו אשר מבטאים את כוחם ומהותם של המצוות התלויות בארץ ואת התביעה מאיתנו להשתדל לרוממם ולשגבם עד שיעשירו ויחיו את נשמת האומה (עו"ר עמ' שנ):

 

"הנה ישננו שנת תרדמה משך גלות ארוכה וקשה מאד. כחותינו הלאומיים נשארו אז בלועים בקרבנו פנימה, מבחוץ הכל נעשה מקומט מזוקן, אבל מבפנים טל החיים הולך וזורם. כשם שהמצות המעשיות בכללן בכל מלואיהן הלכו עמנו בגולה, ושמרו לנו בה את לח חיינו ואת חותם רוחנו, ע"פ עצמותנו הפנימית, הביאו אותנו לאלה ימי התחלת תקופת ההארה לחיים של חפץ תחיית האומה בארצנו, כן יביאו אותנו המצות התלויות בארץ לידי רוממות החיים, שע"פ צורתם השלמה הן נקבעו. וכל אשר נוסיף להתבונן במהותן של המצוות התלויות בארץ כולן, ונראה כמה רחוקות הן מאתנו, כמה היינו צריכים להיות בתנאים יותר בריאים וחזקים, עד שיהיו אלה המצות מתקיימות בהם, כן יגדל בנו החשק לקים באהבה וביקר את אותו החלק, שאנו יכולים לקימו בתור זכר לדבר, זכר קדש, זכרון לחיים שלמים, שיבואו לנו בבוא תשועה שלמה לעמנו על אדמתנו לתשועת עולמים, ואשר בקימנו אותו עכשיו הננו מעשירים את נשמת אומתנו באותה אש הקדש".

 

ב"ה שזוכים אנו בדורותינו לשיבת עם ישראל על אדמתו והשראת השכינה בציון וממילא חידוש קיומן של המצוות התלויות בארץ קונים להם קמעא קמעא, את מקומם הראוי להם בהשתדלות לקיום כללותיה ופרטותיה בחיבור בין ישראל, ארצו ותורתו. ט"ו בשבט הוא יום המהווה אבן דרך לחידוש הרעננות שבקיומן של המצוות התלויות בארץ, בלימודן, ההעמקה בהן ובכבוד הראוי להם. כולנו תפילה שקשר חיים זה יגיע למדרגה השלמה של חיבור האומה לארצה ע"פ כל תורתה בקיומה המלא במרחבי כל ארצנו.