נעשה ונשמע אימתי נאמר

נעשה ונשמע אימתי נאמר

מדוע יש צורך ב'כפיית הר כגיגית', אם כבר אמרו בני ישראל נעשה ונשמע?

האדר"ת, הרה"ג אליהו דוד רבינוביץ' תאומים זצ"ל |

א. מחלוקת רש"י ותוס' כנגד הרמב"ן

בשבת (פח ע"א) נאמר:

"ויתייצבו בתחתית ההר", אמר ר' אבדימי בר חמא בר חסא,  מלמד שכפה עליהם הר כגיגית.

הקשה התוס' (שם ד"ה כפה,) הרי כבר אמרו נעשה ונשמע!

            הרמב"ן בפירושו (שמות כד א) כתב שפרשת "ואל משה אמר עלה" נאמרה אחר מתן תורה, שבו ביום נאמר להם כל פרשת משפטים, ובו ביום זרק עליהם דם הברית. ואם כן לא קשה כלל קושית התוס' דהרי לא כתב במקום אחר שאמרו נעשה ונשמע רק שם, והרי היה כבר אחרי מתן תורה.

            אולם תוס' סובר כשיטת רש"י (שמות כ, א) שהיה זה קודם מתן תורה, ונראה שהיה ביום שנבנה המזבח, וכמבואר לעיל (פח ע"א] שבחמישי בנה מזבח והקריב עליו קרבן, ובודאי הדעת נוטה שהוא קרבן הנזכר סוף פרשת משפטים, ממה שלא מצאנו קרבן אחר בפרשה (עיין מכילתא בחודש השלישי), וא"כ הקשו תוס' שפיר.

 

ב. כפיית ההר ויחסה לאמירת נעשה ונשמע

אמנם הרמב"ן הביא דבמכילתא נחלקו תנאי בזה, א"כ אתי שפיר דאה"נ שיש לומר דמאן דאמר שכפה עליהם ההר, ס"ל כמאן דאמר שפרשת "ואל משה אמר עלה" היה לאחר מתן תורה וכהרמב"ן [הכפיה היתה קודם אמירת נעשה ונשמע]. וממילא אתי שפיר קושיית תוס' [שם ד"ה אמר רבא] מהא דמגילה (ז ע"א), דשמואל [שהוכיח שאסתר ברוה"ק נאמרה, מהמקרא קיימו וקבלו היהודים - קיימו למעלה מה שקבלו למטה] נמי אית ליה פירכא, דהא דרשינן "קיימו מה שקיבלו כבר" [ואין לדרוש שתי דרשות מאותו פסוק]. דאה"נ דלהך מאן דאמר [שקיימו מה שקיבלו] לא סבירא ליה שכפו משום שכבר אמרו נעשה ונשמע, ושמואל כאידך ס"ל, וכמש"כ הרמב"ן ז"ל, שלזה שומעין שאמר כהלכה.

            ונ"ל שמטעם זה על דרשת חזקיה (שם פח ע"א). "'משמים השמעת דין, ארץ יראה ושקטה' אם יראה למה שקטה, אם שקטה למה יראה, אלא מתחילה יראה ולבסוף שקטה." פרש"י: "בתחילה יראה - קודם שאמרו ישראל נעשה ונשמע".

            והוא לשיטתו אזיל שאמרו ישראל נעשה ונשמע כבר קודם כפיית ההר, אבל לרמב"ן ז"ל יש לפרש "יראה" - קודם כפיית ההר; אבל לאחר כפייה - לא יראה עוד. ונחית בזה ליישב קושיית התוס' דלרבי יוסי דבשבעה נתנה בו מה ידרוש ב‑ו' דהששי? שי"ל להך מ"ד, ס"ל דפרשת "ואל משה" נאמרה ביום השישי, ולא סבירא ליה כברייתא דלעיל שבחמישי בנה מזבח ע"ש, אלא ביום השישי, ואז הוא שאמרו נעשה ונשמע, וזה שכתוב ביום הששי לרמז על אותו יום שאמרו בו נעשה ונשמע, שביום השישי היה, ואז שקטה הארץ וכאמור.