סוכת לויתן

סוכת לויתן

אמר ר' לוי: כל מי שמקיים מצות סוכה בעולם הזה, אף הקב"ה מושיבו בסוכתו של לויתן לעתיד לבא, שנאמר: "התמלא בסוכו עורו"

מתוך ספר סוכת קטיף בהוצאת מכון התורה והארץ | תשס"ו

 

תפילה זו מבוססת על דברי רבה בשמו של ר' יוחנן (בבא בתרא עה ע"א):

עתיד הקב"ה לעשות סוכה לצדיקים מעורו של לויתן, שנאמר: "התמלא בסוכות עורו" (איוב מ, לא). זכה - עושין לו סוכה, לא זכה - עושין לו צלצל, שנאמר: "ובצלצל דגים ראשו" (שם)... והשאר פורסו הקב"ה על חומות ירושלים וזיוו מבהיק מסוף העולם ועד סופו, שנאמר: "והלכו גוים לאורך ומלכים לנוגה זרחך" (ישעיהו ס,ג)  

בפסיקתא דרב כהנא (מהד' מנדלבוים, נספחים פרשה ב), מובטח הדבר למי שמקיים מצות סוכה:

אמר ר' לוי: כל מי שמקיים מצות סוכה בעולם הזה, אף הקב"ה מושיבו בסוכתו של לויתן לעתיד לבא, שנאמר: "התמלא בסוכו עורו"  (איוב מ, לא)

אצל הראשונים מצאנו נוסח בו נפרדים מהסוכה, ובו קשר לסוכת עור הלויתן. כך כותב בספר כל בו (הל' סוכה ס ע"א):

והר"מ היה נוהג בליל מוצאי סוכות (בחו"ל), לעלות לסוכה ונוטל רשות ממנה, ואמר יהי רצון שנזכה לשנה הבאה לישב בסוכה של לויתן.

בניסוח התמציתי של "יהי רצון" התמקדו זכרונות העבר על סוכת גן עדן, ותקוות העתיד על סוכת האור. מקום המיוחד לו לאדם הוא בגן עדן, שם הוא מצא את עצמו לראשונה: "וישם שם את האדם אשר יצר" (בראשית ב, ח)... "ויניחהו בגן עדן" (שם טו).. אמנם גם לאחר שגורש משם, לא פסקו הגעגועים לשוב ולחדש את הימים מקדם.

והנה כמתנת פרידה מעולם גן העדן נטל עמו האדם את המלבושים. כך מוסבר מיקומו של הפס' "ויעש ה' אלוקים לאדם ולאשתו כותנות עור וילבישם" (בראשית ג, כא), בין הפסוקים בדבר העונש, לבין הפסוקים המספרים על הגירוש. על אותם כותנות עור, נאמר: "בתורתו של ר' מאיר כתוב כותנות אור" (בראשית רבה כ, יב). ועל כך הסביר ר' צדוק הכהן מלובלין:

הכותנות הם הלבושים המעלימים את הגוף, ואור באל"ף הינו שגם דרך הלבוש מאיר ומזהיר הגוף.

כח ההגנה שבלבושים שנטל עמו אדם הראשון בצאתו מגן עדן, יכול לשיטתו של ר' מאיר להיהפך לאור. אכן, זוהי מתנה טובה שאין למעלה הימנה. והיא אמנם מתייחסת במיוחד ובמסוים ללויתן. יסודו של הלויתן באור. כך דרשו במדרש: "נטל אור ומים וברא מהם לויתן". עור הלויתן המקיף, הנפרש על חומות ירושלים, וזיוו מבהיק בכל היקף העולם מסוף העולם ועד סופו שנאמר: "והלכו גויים לאורך" (ישעיהו ס, ג). 

בדרך זו תובן אף דרשה נוספת בפסיקתא דרב כהנא (מנדלבוים, נספחים פרשה ב):

כל מי שמקיים מצות סוכה בעולם הזה, אף הקב"ה נותן לו חלק לעתיד לבא בסוכתה של סדום.

אין לך גס וחומרי יותר מענינה של סדום, וגם אם חז"ל צפו לה תיקון, עדיין לא מובן עניין סוכתה. אמנם דורשי רשומות פרשו: סוכת דוד ומלך המשיח. והיא היא סוכת דוד הנופלת, שעל הקמתה התנבא עמוס (ט, יא). ביום האושפיזין של דוד אנו נרמזים על החיפוי הכבד שהמשיחיות נתונה בו. " 'מצאתי דוד עבדי' (תהילים פט, כא)- והיכן מצאתיו? בסדום" (בראשית רבה מא, ד). מתחת לעור המחפה על המהפך של סדום מסתתר גן ה'. משם יבקע האור את המעטה הסובב אותו, והיא היא סוכת אורו של לויתן.

בסוכת גן עדן מתעדנות המחיצות, מזדכך הסיכוך, הצדיקים משילים מעליהם את לבושי החטא, קמה הרמוניה בינם לבין העולם. הם נעשים בני לויה נאמנים לבריאה ומוצאים עצמם יושבים בסוכת בראשית המאירה מבעד לכל העורות. כניסתו של אדם מישראל לסוכת החג שהיא בבואת סוכת גן עדן, מלווה ב"יהי רצון"- "להקיף אותנו מזיו כבודך". וכשחולפים ימי החג והוא עומד לצאת מצל הסוכה הרי הוא מבקש ב"יהי רצון" על הישיבה העתידית בסוכת האור. כך היא המידה וכך היא התפילה בכל שנה עם התקדש הלילה הראשון של החג. וכך גם עם שקיעת החמה של היום השביעי, כשממשמש ובא ליל יום טוב האחרון של החג. אותה שעה אנו מתפללים שלא תהיה יציאתנו מן הסוכה כמהדורא זוטא של גירוש מגן עדן, אלא אדרבה תהא היציאה פתח לכניסתנו המחודשת. בעת נעילת שערי הסוכה פתח לנו שערי סוכת לויתן.    

 

(ע"פ הרב חיים ישעיהו הדרי, שבת ומועד בשביעית, כפר דרום: מכון התורה והארץ, תש"ס, עמ' 353-345, 457)