ט"ו בשבט - תורה, מקדש, עם וארץ

ט"ו בשבט - תורה, מקדש, עם וארץ

מאמרו של הרב דב כהן אודות תורה, מקדש, עם וארץ והקשר לט"ו בשבט. מתוך שער א' של הספר" מפרי הארץ הטובה"

הרב דב כהן |

הקשר בין ט"ו בשבט לארץ ישראל הוא, שט"ו בשבט הוא ראש השנה לאילנות כשהמשמעות העיקרית של דין זה היא לגבי מצוות התלויות בארץ (משנה ראש השנה א, א).

גם מימד לאומי קיים בחודש שבט. שנים עשר החודשים הם כנגד שנים עשר השבטים (טור שו"ע, סי' תיז). לפי הסדר המובא בשם האר"י ז"ל, השבט האחד עשר הוא שבט אשר (כעולה מסדר הדגלים, קורבנות הנשיאים ועוד) וכנגדו חודש שבט (בני יששכר חודש שבט, סוף מאמר א).

המשכן נבנה ע"י בצלאל מיהודה ואהליאב מדן, המקדש ע"י שלמה מיהודה וחירם מנפתלי. המדרש (שמות רבה, סוף פרשה מ) מדגיש ששבטים אלו נמצאים בשני הקצוות של סולם החשיבות בעם ישראל. נראה, שעומדת כאן כוונה לאיחוד עם ישראל כולו סביב המשכן, המקדש ובנייתם, ע"י שילובם של שבטים הנמצאים בשני הקצוות מצד מעמדם. במקביל מופיע במדרש (בראשית רבה, סוף פרשה עא, וסוף פרשה צט), שבנותיו של אשר היו נשואות לכהנים גדולים  ולמלכים הנמשחים בשמן זית. מסתבר, שנפתלי ודן עולים בחשיבות על אשר, שכן אשר היה הצעיר מבין בני השפחות והוא בן שפחת לאה, בעוד דן ונפתלי היו בני שפחת רחל, האהובה. אם כן, נישואי בנות אשר עם כהנים גדולים ומלכים היו מאחדים את השבטים השונים במעמדם ומהווים ביטוי עז לקשר בין כל חלקי האומה הישראלית.

בנחלת אשר מרובים הזיתים, וכן ציינוהו יעקב ומשה בברכתם. הזית הוא משבעת המינים שנשתבחה בהם ארץ ישראל. שמן הזית משמש בבית המקדש למנורה ולשמן המשחה, ועם ישראל נמשל לזית בכמה מקומות, 'זית רענן יפה פרי תואר קרא ה' שמך' (ירמיהו יא, טז). יתרה מזאת, על עלה הזית שהביאה היונה לנח נאמר בגמרא עירובין (יח ע"ב):

'רבונו של עולם, יהיו מזונותי מרורין כזית ומסורין בידך, ואל יהיו מתוקין כדבש ותלויין ביד בשר ודם'.

הזית מביע רצון וצורך להסתמכות תמידית וקרובה לקב"ה, ואי הזדקקות לידי בשר ודם.

ייתכן ורמז לדבר בתהילים (קלג):

'שיר המעלות לדוד הנה מה טוב ומה נעים שבט אחים גם יחד (איחוד כל חלקי האומה). כשמן הטוב על הראש (אותיות אשר) יורד על הזקן. זקן אהרון (שמן שבא מאשר קשור לאהרון הכהן)...  כטל חרמון שיורד על הררי ציון כי שם ציווה ה' את הברכה' (קשר למקדש, לכהונה, לעם ולארץ).

זווית נוספת קיימת בחודש שבט: 'ויהי בארבעים שנה בעשתי עשר חודש באחד לחודש...  הואיל משה באר את התורה הזאת' (דברים א, ג-ה).

משה החל לומר את ספר דברים בראש חודש שבט. ספר דברים הוא המקשר בין תורה שבכתב לבין תורה שבעל פה.

הזית, שכאמור לעיל מאפיין את שבט אשר המקביל לחודש שבט, קשור אף הוא לתורה: 'הרואה שמן זית בחלום יצפה למאור תורה שנאמר ויקחו אליך שמן זית זך' (ברכות נז ע"א). וכן: 'ויאמר אלה שני בני היצהר העומדים על אדון כל הארץ' (זכריה ד, יד)  ובראשית הפרק (שם ג) 'ושנים זיתים עליה', ודורשת הגמרא בסנהדרין (כד ע"א):

'יצהר - אמר ר' יצחק, אלו תלמידי חכמים שבארץ ישראל שנוחין (גירסת הב"ח שמשמנין) זה לזה בהלכה כשמן זית, ושנים זיתים עליה' אלו תלמידי חכמים שבבל שמרורין זה לזה בהלכה כזית.

הקשר בין תורה לשמן בא לידי ביטוי גם בדרשת חז"ל על פסוק 'וחובל עול מפני שמן', עולו של סנחריב נשבר בזכות השמן שדלק בבתי כנסיות ובבתי מדרשות בזמן חזקיהו (סנהדרין צד ע"א). כמו-כן, אפשר למצוא קשר זה בעובדה שמנחת חוטא קרבה ללא שמן, כי היא מנחת קנאות מזכרת עוון, מכאן שהשמן והחטא הם דברים הפוכים.

הרב יצחק לוי מברדיטשב (קדושת לוי, ליקוטים) כתב:

'מחמשה עשר בשבט עד ר"ח ניסן כאשר היה מקדשים ע"פ הראיה מ"ה ימים, וכן מחמשה עשר באב עד ר"ה מ"ה ימים. הכלל כי ר"א ור"י חד סבר בניסן נברא עולם וחד סבר בתשרי נברא עולם. והנה התוספות בר"ה (כז ע"א ד"ה כמאן) מפרש האדם נברא בכ"ה באלול ונמצא מט"ו באב עד כ"ה אלול ארבעים יום נגר יצירת הולד. וכן למ"ד בניסן נברא עולם, האדם נברא בכ"ה באדר. נמצא מט"ו בשבט עד כ"ה אדר ארבעים יום נגד יצירת הולד. ובאמת אנן פסקינן כשני המ"ד וזה שאנו עושין יומא דפגרא בט"ו באב וט"ו בשבט. ונמצא ט"ו בשבט הוא הכנה לפסח ופסח הוא הכנה למתן תורה. נמצא ט"ו בשבט הוא הכנה למתן תורה. והא ראיה גם כן שהתורה ניתנה בסיון ומשרע"ה אמר משנה תורה בשבט ככתוב בעשתי עשר חודש, הרי ראי' שחודש שבט הוא הכנה למתן תורה'.

בעקבות מספר ספרי חסידות (בני יששכר, פרי צדיק וספר הזכות) מסכם הרב אליהו כי טוב, ספר התודעה, חדש שבט:

 'לכן אמרו חכמים האחרונים, משול אחד בשבט כיום מתן תורה. בששי בסיון נִתנה תורה לישראל ואותו היום מסוגל לקבלת עול תורה ומצוות, בכל שנה, אף באחד בשבט נפתחים בלבות ישראל מעינות חדשים של תורה, כיון שבו ביום נִתן לישראל משנה תורה, וכל הימים האלה שבין אחד בשבט לז' באדר, מסוגלים לזכות בהם לכח התחדשות בעסק התורה והמצווה'.

לאור כל האמור לעיל עולה, ט"ו בשבט, היום המרכזי בחדש שבט, חודש שיש בו קשר מיוחד לתורה, למקדש, לעם ישראל, לארץ ישראל ולנושאי פרנסה מיוחדים המצביעים על קשר קרוב לקב"ה.